הפועליסט

והיום בתוכנית: חמשיר, הערה ושיר.

בליברפול נולדת אגדה חדשה
מרגשת, כובשת, מכונת הבקעה
מדי שבוע הוא מצליח להפתיע
כוכב אנפילד החדש בלילות מפציע
והוא מתנת פרידה מרפא

הערה: היה מרגש רפא, לא האמנתי שעוד יש לך את זה, היה ממש מרגש.

כמו שהערכנו בחמישי שעבר, הפוקוס בחודש הקרוב יעבור ליריבות של הפועל שנשארת עם מטרה אחת: להישאר בטווח ראיה מהעליה. הפועל רחוקה היום שתי נקודות מהפועל פ"ת במקום השני. אני קונה מצב כזה גם אחרי המחזור ה-30. עניין של הגרלה, מומנטום, לחץ, יריבות, מאצ' אפים ושאר הדברים שהופכים את הלאומית לכל כך לא צפויה.

הכח ר"ג - 46 נקודות (9 מהעלייה)
הכח היא כמובן המועמדת הבכירה לעלייה. זה לא רק המקום הראשון כמו היציבות היחסית בשבועות האחרונים אבל בעיקר התחושה שהכח משדרת לליגה: יש לנו משימה ולא תסיטו אותנו ממנה. אולי לשבוע, אולי תחזיקו אותנו על רצף תיקו, אבל אנחנו לא נובס וגם לא נפסיד במלחמה. הכח צריכה להשיג שלושה נצחונות כדי לעמוד בקו העליה שלנו. היא התאוששה במהירות מהסטירה שנתנה לה בני לוד בשבוע שעבר וניצחה בבאר שבע ומחכים לה ארבעה משחקי בית, שלושה מהם מול שלושת הקבוצות החלשות בליגה. אמנם מדובר בליגה הלאומית, אבל אפשר להעריך שהכח תסיים מעל קו 55 הנקודות ותיקח את הכרטיס הראשון לליגת העל. ובאחוזים: 90 אחוז לעלייה.

הפועל פ"ת - 44 נקודות (11 מהעלייה)
אם אצל הכח הכל (נראה) צפוי, אצל הפועל פ"ת הכל לא ברור. טוב, עד שמנתחים את התוצאות שלהם. אם מסתכלים שבוע/שבוע אפשר להכריז שגם הפועל פ"ת היא קבוצה לא יציבה כמו כל הליגה ושהכל יכול לקרות אצלה. אבל אם מנתחים את הפועל פ"ת לפי היריבות שלה אפשר לראות שהליגה מתחלקת לשניים: אלו שלוקחות לפ"ת כמעט את כל הנקודות, ואלו שבזכותן היא שוב במקום השני. ראשל"צ למשל סיפקה לפתח תקווה תשע נקודות ויחס שערים של 0-7. חלום. עירוני רמה"ש ניצחה אותה פעמיים 0-1 והיא מחכה גם בשבוע הבא. סיוט. הכח/ב"ש/הפועל חיפה לקחו מפ"ת 13 נקודות. אחי נצרת השאירה שבע, עכו שש. לפי הלוגיקה הזו לפתח תקוה מצפים ימים לא קלים: רמה"ש בשבוע הבא בבית - לא באנקר. עכו בחוץ? אולי כן. הרמת גניות ורעננה? רכבת הרים. פ"ת בטוח לא תהיה רחוקה מהיעד שלה, אבל לא בטוח בכלל שהיא תצליח לחבר שלושה נצחונות ולהגיע לשם. הימור שלי? פ"ת משיגה 6 מה-9 הקרובות ונתקעת ברמת גניות העיקשות כשכל נקודה קובעת. היא תסיים את העונה עם 53-55 נקודות. סיכוי לעלייה? 60 אחוז.

בני לוד - 42 נקודות (13 מהעלייה)
שני גורמים שינו את העונה של בני לוד: ערן קוליק ואגודה קאובינה. המאמן והחלוץ הגנאי הגיעו ללוד אחרי המחזור ה-17 כשהיא עם 20 נקודות במקום העשירי. בעשת המחזורים מאז הם לא נוצחו והשיגו 22 נקודות. שימו לב מה השיגו היריבות שלהם לצמרת בתקופה המקבילה: הכח עמידר - 16 נק'. הפועל פ"ת - 18 נק'. הפועל חיפה - 15 נק'. הפועל ב"ש (זה משעשע, בב"ש עדיין חושבים שהם קבוצת צמרת) - 10 נק'. מה שיפה בריצה של לוד הוא העובדה שהיא ניצחה את שלושת היריבות לצמרת בתקופה הזו והבקיעה 16 שערים (שזה כפול ממה שהבקיעה הפועל).  היא קצת מאיטה בשני המשחקים האחרונים ויכול להיות שזה המקום בצמרת שמלחיץ אותה. כך או כך, לוד היא עדיין הקבוצה הלוהטת בליגה וכשתגיע לקרית אליעזר במחזור ה-30 היא עשויה להיות זו שצריכה יותר את הנקודות בדרך לעלייה. עד אז יהיה מעניין לעקוב אחרי קאובינה שכבש כבר שבעה שערים בעשרה משחקים ועשוי לעשות את ההבדל בין קבוצה של כמעט לעולה לליגת העל. סיכויי עלייה: 30 אחוז.

ואנחנו? בלי שני נצחונות בשלושת המשחקים הקרובים (אחי נצרת, נצרת עלית, לוד) לא נגיע לישורת האחרונה כמועמדת אמיתית. התחושה בקהל היא שדרושה התעלות בשביל להחזיר את המירוץ לחיים והאמת היא שהסטטיסטיקה מראה שבסך הכל גם במחזורים האחרונים הפועל היתה קצת יותר מבינונית אבל לרגע לא סוחפת או מרתיעה. אנחנו עדיין תלויים בשפיץ של הנעל של בן בסט וערן לוי, והשפיץ הזה לבדו לא יספיק. דרוש מושיע, ונגיע אליו בפוסט של יום חמישי.

בוידאו: נוסטלגיה של לאומית. קובי שאלו מחליק ולוד מנצחת את הפועל בסיבוב הראשון. פרצופה של העונה?

כתבנו אתמול על הסיטואציה שהפועל נכנסה אליה אחרי סיום האתגר המשולש. הפועל נכנסת עכשיו לישורת האחרונה של העונה. שמונה משחקים שאף אחד מהם הוא לא מול יריבה ישירה ולכן אין יותר משחקי שש נקודות. יש 24 נקודות בקופה ומהן צריך לקחת לפחות 16. צריך להכין מפה של המשחקים שנותרו ולחשוב איפה מביאים את ה-16 האלו. ואני אומר את זה בזמן שלוד מנצחת את הפועל פ"ת ומצטרפת, ביחד עם הפועל רעננה, אל הדבוקה שצמודה מעט מאחורי פ"ת והפועל.

ההצטרפות שלהן היא הדבר הטוב ביותר שבהפועל יכלו לבקש. פ"ת והכח נהנו מאז תחילת העונה מהכבוד שמקבלת כל יורדת טריה/קבוצה עם התקציב הגדול בליגה. תחת הכבוד הזה הן רמסו לעתים את היריבות שלהן למרות שלא הוכיחו עליונות אמיתית על הליגה (נסו להשוות אותן לסכנין וק"ש למשל). כשהפועל פ"ת נתקלה בהתנגדות - היא איבדה המון נקודות. היא השיגה 2 נקודות בחמישה משחקים מול הכח ומול הפועל, והפסידה בשני משחקי הפתיחה בהן יריבותיה מהשרון (רמת השרון ורעננה) הכינו לה קבלת פנים ללאומית. כשהפועל לוד העמידה מולה היום התנגדות היא נכנעה. ועכשיו היא במשברון, ולא ברור כמה זמן ייקח לה לצאת ממנו.
גם הכח ר"ג היא לא ריאל מדריד של הלאומית. בשבוע הבא היא מארחת את הפועל לוד שתעשה הכל בשביל לא להפסיד. אם לוד היתה מגיעה למשחק הזה מעמדה של קבוצה שגמרה את העונה - הכח היתה מסתדרת איתה בקלות. עכשיו זה כבר נראה יותר כמו תיקו. שמנו את יעד העליה על 55 נקודות: הכח רחוקה ממנו רק 12 ובליגה של קבוצות חסרות עניין היא תגיע אליו בקלות. בליגה צפופה ונלחמת, היתרון של הכח על יריבתה מצטמצם לקאנו בלבד ואותו אפשר 'לסמן' ולנטרל.

ההערכה החשובה ביותר ברשימה הזו היא זו שאומרת שרעננה ולוד הן לא מתמודדות אמיתיות על העליה. הן ישמחו לצבור כמה שיותר נקודות מול הגדולות אבל הן לא יהפכו את החודשיים האחרונים למירוץ שלהן לליגת העל. אין להן רצון ויכולת להגיע עד לשם.

את כל זה אמרתי בשביל להכין אתכם לאפשרות שהפועל תפסיד בשבוע הבא ברעננה. להפסד כזה יהיה מחיר פסיכולוגי לא קטן (מקום רביעי, פער ששוב גדל מהמקום השני) אבל אפשר לתקן אותו. הפועל צריכה רק 16 נקודות בשביל לעלות. זה אומר שכל משחק הוא קרב אבל המערכה יכולה לסבול עוד תקלות קטנות בדרך. וזה אומר שצריך לבוא לרעננה ולשחק על ניצחון כי זו ליגה של 3 נקודות ותוצאת תיקו מול רעננה לא תעזור בשום מטרה.

ככה זה נראה במשחק הקודם ברעננה (הפועל הוליכה 0-2, רעננה חזרה ל-2-2). התמונה באדיבות ONE.

ליברפול דילגה הערב מעל אינטר ועלתה שוב לרבע גמר ליגת האלופות. אני לא אוהד גדול של רפא בניטז אבל הוא בלי ספק אחד המאמנים הטובים בעולם בהכנת קבוצה למשחקי נוק-אאוט. ואפשר לכלול ברשימה הזו בלי חשש את שלושת המשחקים האחרונים בשלב הבתים - את כולם היתה ליברפול חייבת לנצח על מנת להבטיח העפלה. אולי זו היכולת לראות מטרה ממוקדת ולהתמקד בה, אולי הפחד מהכישלון ואולי זו חדות החושים כשקבוצתו עומדת עם הגב לקיר והאקדח דרוך.
היכולת של ליברפול במצבים כאלו היא פשוט פנומנלית. הייתי רוצה לומר שאני חושב שזמנו של בניטז בליברפול תם, ויש את כל הסיבות הלגיטימיות לכך. אבל לילות שלישי/רביעי הקסומים הללו מזכירים לי את איסטנבול. ואיסטנבול, מלבד היותו אחד מערבי הכדורגל הגדולים מאז ומעולם, הוא חווית הכדורגל האישית הגדולה ביותר שחוויתי על בשרי. ואיכשהו, למרות הגמר האנמי באתונה, לרפא יש יכולת מדהימה ליצור את האשליה שיש באמתחתו עוד ערב אחד כזה לפחות, אם רק ייתנו לו את ההזדמנות.
ואם זה יקרה, השאלה היא איך נזכור אותו, את בניטז. האם נקטלג אותו לצידם של שאנקלי ופייזלי (בתמונה) (שאנקלי זכה רק בגביע אופ"א, פייזלי זכה באופ"א ואחריו בשני גביעי אלופות רצופים), או שהוא ייזכר כמי שלא החמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות ולהפסיד בקרב השועלים מול וונגר, מוריניו ופרגוסון.

עולם הגביע הוא עולם מתעתע, אך הוא לא עולם ומלואו. מהי זכייה בליגת האלופות כשאינך אלוף כבר 18 שנה, ומהי יוקרה אירופאית כשאתה ניגף בפני יריבותיך המקומיות מדי עונה, בביתן או בביתך?

מה שעצוב יותר אצל ליברפול של רפא הוא שהקבוצה לא ידעה למנף את ההצלחה באירופה, על מתנותיה הכלכליות הנדיבות, לשיפור מצבה בליגה. בטווח הקצר ליברפול אכן מעודדת מההצלחות ביבשת ובדרך כלל מסיימת את העונה בספרינט, אבל המומנטום הזה אובד לו בקיץ כבר בתקופת ההעברות ועד פתיחת הליגה לא נותר ממנו דבר.
בהקשה להפועל חיפה אני נזכר בשני קמפיינים משמעותיים בתקופה האחרונה: לגמר ב-1995 הגענו בעזרת הגרלה קלה מאוד לצד עונה חלשה בליגה. הריצה בגביע לא עזרה ליצור איזו מומנטום בליגה, אבל היא נתנה לרובי שפירא את האמונה שאפשר להצליח ולשנות גם את הגורל (18 שנה של הפסדים בדרבי, כולל בגמר ההוא) והוא הזרים כספים והביא את גרנט ובן שמעון, שהחלו את ההליך להחייאת המועדון.
לגמר ב-2004 הגענו אחרי הגרלה קשה יותר והדחה של מכבי פתח תקוה והפועל תל אביב, אבל הריצה לגמר (שהסתיימה בכמעט גביע, הפועל עוד הובילה 0-1 במחצית לפני שהתפרקה מול בני סכנין) נתנה לשחקנים את האמונה ביכולת שלהם לנצח גם בלאומית, והיתה המפתח האמיתי לעלייה. די מדהים ששחקנים כמו ורמוט, אנסומבו וטוטואנה שיחקו אז בקבוצת ליגה לאומית בינונית וחשבו שמגיע להם להיות שם. ברגע שבו התחילו לפגוש ולהביס יריבות גדולות יותר, הם הפכו לחבורה בלתי מנוצחת וניצחו חודשיים ברצף עד העלייה.

בחזרה להווה שלנו: הפועל פתח תקוה לא רק הודחה היום מהגביע אלא גם ספגה מפלה לאגו שפיתחה ודאי בחודשיים האחרונים. הפגיעות שלה עשויה לעזור לשלומי דורה ביום שישי. הכח רמת גן לעומתה מנצחת דרבי שני בתוך שלושה ימים והיא רק נכנסת למומנטום טוב. גם מולה אנחנו נלחמים, והיא תגיע כנראה לקרית אליעזר בשבוע הבא רגועה ובטוחה יותר.
באשר לליברפול - היא עשויה להמשיך לרוץ עד הסוף בגביע שלה, אבל אין בה שום דבר (אולי פרננדו טורס, שזכה לאחרונה לשיר חדש כמו שמראה הוידאו היומי שלנו) שנותן את התחושה שהפעם היא תדע להשתמש בהצלחה אחת כדי לשפר את מעמדה בתחרות האמיתית.