מאת אייל להמן
לפני כמה שבועות, כשאוקיאנוס אחד ועוד כמה ימים שאת שמם אני אף פעם לא זוכר הפרידו בינינו, התווכחתי וירטואלית עם עוז לגבי סיכויי העלייה של האדומים העונה. הימים הם הימים שאחרי ניצחון הפועל חיפה באורווה, אז החלו לראשונה להיראות באופק שערי ליגת העל. בעוד שעבדכם הנאמן, אופטימי מדי כתמיד, כבר ראה בלילות חזיונות של טוטואנה ואנסומבו קורעים את רשתות הליגה, עוז התעקש ששלד השחקנים שמחזיק שלומי דורה העונה פשוט אינו חומר לעליית ליגה.
וכמו בדרך כלל – כי הנבואה ניתנה לשוטים, על אף ששוטים קיבלו מאז ומתמיד מקום לא ברור של כבוד בכדורגל שלנו, ולראיה ה'פרשן הלאומי' שכיבד אותנו בנוכחותו ובפרשנותו מאירת העיניים אמש – טעיתי. אם מישהו היה צריך הוכחה לכך שהפועל חיפה של העונה אינה ראויה לעלות ליגה בעוד 3 מחזורים (ובוודאי שלא לפני כן) הוא קיבל אותה אתמול אחר הצהרים בקרית-אליעזר בצבע אזהרה בוהק ואהוב – אדום. ועוד אדום. ועוד אחד לקינוח, כי מה יש להפסיד.
כמו לאחר כל אכזבה גדולה, התכנסתי בעצמי עם תום המשחק וניסיתי למצוא סיבות שאינן הקבוצה שלי להפסד. השופט, לדוגמה, שהרחיק בלהט הרגע את יוסי ג'נאח מהמשחק ושרק ללודאים פנדל תלוש. יו"ר הקבוצה היריבה, אבו סובחי, שישב ביציע הכבוד והלהיט את הרוחות בשיירה ארוכה ועתירת ערסים כל הדרך ליציע האורחים. וגם את הליגה הזו, שבה כל קבוצה יכולה להתבנקר במשך 60 דקות ואף הרבה יותר מזה, ולהמתין לעורך הראשי – השופט – שיאות להרחיק שחקן או שניים מהיריבה, כדי לגנוב את הגול המיוחל. אבל ככל שהארכתי במחשבה הגעתי למסקנות מאכזבות עוד יותר: השיפוט במשחק נגד לוד היה מצוין – יוסי ג'נאח אפילו לא ניסה להתווכח עם נציג ההתאחדות, וגם קובי שאלו ידע שפנדל היה, והתחיל להסיר את הכפפות עוד לפני שטרטצקי סיים את ריצת האמוק המתחייבת אל הקוון; אבו סובחי, שימו לב לגן הילדים שנפתח ביציעי הקריה, 'לא התחיל' עם האוהדים שלנו, ובוודאי שלא קנה את זיעתם של כמה משחקנינו כפי שטענו כמה מתלהמים ביציע; ואת טקטיקת ה"בונקר-קוסט-טו-קוסט" של הליגה הלאומית לא בני לוד המציאה, ואלמלא היתה השיטה הזו קיימת, ככל הנראה גם קבוצתנו החוטאת לא היתה מוצאת עצמה במקומה הנוכחי.
הפועל חיפה צריכה היתה לעלות העונה ליגה. האדומים של השנה הם קבוצה מאוד לא טובה, אבל עדיין פחות גרועה מ-10 הקבוצות שמדורגות מתחתיה. ושלא תבינו לא נכון, המשפט האחרון עדיין נזקף לזכותו של שלומי דורה, מאמן עם פוטנציאל שצריך להישאר במועדון הרבה שנים. אבל הפועל חיפה לא ראויה לעלות העונה ליגה, וכנראה גם לא תעלה, כי קבוצה שחוטאת בחלומות על עלייה לא יכולה להרשות לעצמה אבדן עשתונות כללי כמו זה שנחשפנו לו כולנו אמש בקרית אליעזר, ובוודאי שלא שבירת כלים (ורגליים) מכוערת כמו שראינו ב-20 הדקות האחרונות.
הפסד ביתי לבני לוד – אכזרי, כואב ומפתיע ככל שיהיה – הוא דבר שחוקי הליגה המוזרה הזו עדיין מאפשרת להפועל חיפה לספוג, כפי שהוכיחו יתר תוצאות המחזור. שלושה כרטיסים אדומים, לעומת זאת, שניים וחצי מתוכם שטותיים לחלוטין (אם אפשר לכנות שבירת רגל של שחקן יריב 'שטותית'), הם דבר שקבוצה כמו שיש לנו השנה לא יכולה לספוג ממש לפני הישורת האחרונה ושבוע אחד לפני ההדרמה לבאר-שבע המתאוששת.
והכי חמור בכל הערב המגעיל של אתמול, הוא העובדה שכשיצאתי מהאיצטדיון וחיפשתי בנחישות של 'אש, אש, אש' את הרכב שלי כדי להימלט מזוועות הלאומית, התלבטתי אם אני בכלל רוצה שהקבוצה שלי תעלה ליגה השנה. לא הגעתי לשום מסקנה מרחיקת לכת, חוץ מזו: לא בגלל שני שערים שנספגו, לא בגלל הפסד לקבוצה נחותה, אלא רק בגלל ההרכב הגנטי של הקבוצה הזו, שהתברר אתמול כתמהיל של עצבים, חמימות מוח ויכולת שליטה עצמית של אסיר נמלט, אני מקווה שקבוצתנו - תיבדל"א ותזכה למצוות ליגת העל - תיפטר בעוד שלושה שבועות מענשם של רב אלה שגרמו לי אתמול לתהות האם לא היה משהו יותר טוב לעשות ב-30 השקלים ששילמתי בכניסה לאיצטדיון.
הספורט לא יגרמו לך לחשוב אחרת. בליגה הלאומית גם לא באים למשחקים 1,000 איש כמו שכתוב בעיתון של יום ראשון, רק שאף אחד לא מסכים לספור כדי לא לחשוף את הסוד ששמור כבר הרבה שנים בקשר של שתיקה. הליגה הלאומית היא ליגה הרבה פחות צבעונית ובעיקר הרבה יותר עצובה מכפי שזה משתקף בתקשורת. זו ליגה שבה גדולים הסיכויים שאם תלך לעשות קניות של חצי שעה ב"מפגש מכבי" לא תחמיץ שום דבר מיוחד, ומצד שני אם כבר כן יפול איזה שער מקרי בפרק הזמן הזה – כנראה שלעולם לא תראה אותו בטלוויזיה.
חריצת הדינים, אולי היא תתגנב אפילו לעמודי השער ולכתבות הצבע, אבל מה שחשוב באמת הוא שבשמונת החודשים שיעברו בתווך, הליגה הזאת תהיה שקועה בקומה עמוקה. כי מהמתכון הסודי שרקחה ההתאחדות לכדורגל לפני חמש שנים תחת הכותרת "צמצום הליגות" (בשם התחרותיות של ליגה הראשונה), מה שיצא זה שבליגה השנייה יש בליל איום של 12 הקבוצות המקצועניות הכי גרועות בארץ. שום הבדל ממשי אין ביניהן, כולן משחקות רע כמעט באותה מידה, ורק יד שטנית נעלמה מדרגת אותן לפי רצונה. פסים יתחברו או לא, כדורים ישרקו משני צדי הקורה, פנדלים מקריים יובקעו או יוחמצו, והשאלה היא למי יהיה יותר מזל, ורק מזל, להתעורר בחמשת המחזורים האחרונים כשהוא גבוה למעלה.