הפועליסט

דווקא בערב כדורגל כל כך חשוב כמו חצי גמר ליגת האלופות נחמד להסתכל על המעורבים במשחק מהזוית הפסיכולוגית, זו שקיימת גם במשחק חובבים זניח ביותר, או בהקבלה למאבק שלנו, במחזורי הסיום של הליגה הלאומית.

מאמנים
הלחץ הוא המכנה המשותף החזק ביותר בשתי הקבוצות אבל בזמן שלמרבית השחקנים יש עם מי להתחלק בלחץ ויש לאן לטפס מהנקודה הזו, בשביל בניטז וגרנט תוצאת המפגש הכפול עשויה לסמל את הירידה מהפסגה. בהנחה שכסף הוא כבר לא בעיה עבור מי מהם, הסיפור הוא על יוקרה והמשך הקריירה, ואם יעזבו את אנפילד/סטמפורד ברידג', התחנה הבאה תהיה בוודאי נחותה יותר ותרחיק אותם ממעמדים מסוג זה.

השחקנים
הבעיה בסיטואציה כזו היא ששני המאמנים מפחדים בעיקר להפסיד, וכשהם משדרים את הלחץ הזה לשחקנים, הקבוצה כולה נפגעת. ראינו היום את הכוכבים של צ'לסי (דרוגבה ובעיקר טרי ולאמפרד) משותקים מפחד ומשחקים הרבה מתחת לרמתם הרגילה. אצל ליברפול הלחץ כמעט לא עבר לשחקנים ולמרות הפגיעות של ליברפול בדקות מסוימות רוב השחקנים הופיעו ברמתם הרגילה והלוחמים קאוט ובאבל אף למעלה מזה. עד הדקה האחרונה והטעות של ריסה, שאולי היה מוכן פחות מבחינה מנטלית משחקני ההרכב והמחליפים המתוכננים וקיבל את ההחלטה הלא נכונה (להמר על נגיחה ממרחק קרוב במקום להרחיק ברגל/לעצור את הכדור/לנסות להסיט אותו מעט מאנלקה).

ההיסטוריה הקרובה
העובדה שליברפול הדיחה את צ'לסי פעמיים בחצאי הגמר השפיעה על שני הצדדים. בצ'לסי היא תרמה כמובן ללחץ ולתחושה של השחקנים שמשהו גדול מהם עומד בדרך להכניע את ליברפול באנפילד. וצ'לסי הגיעה למספר הזדמנויות שמספיקות לה בד"כ להבקיע שער ולא הצליחה להבקיע, בדיוק כמו בשני חצאי הגמר הקודמים באנפילד. בליברפול התחושה הזו באה לידי ביטוי באי-מורטליות של אנפילד. דקות אחרונות של תוספת הזמן, הקהל על הרגליים, שר את you'll never walk alone, כולם באיצטדיון יודעים שאין סיכוי שצ'לסי תבקיע יותר. ואז מתרופפת מעט המשמעת, וקאלו מצליח לקבל כדור חוץ כשהוא חופשי ליד דגל הקרן, וריסה מקבל את ההחלטה הלא נכונה.

מה זה אומר לקראת העתיד?
הפסיכולוגיה תשחק מרכיב מרכזי גם בגומלין. לליברפול יש את הבעיות הגדולות יותר: הם צריכים לנצח בסטמפורד ברידג' את צ'לסי שהיא בלתי מנוצחת שם כבר שנה שנייה. והם צריכים להתמודד מול השד בארון שלהם שאומר להם שהנס שלהם בליגת האלופות נמשך יותר מדי זמן ואין לו אחיזה בהיגיון. השד הזה היה שם בוודאות בגמר בשנה שעבר מול מילאן, והוא ייבנה במלוא עוזו עד ליום רביעי הבא. אם זה תלוי בליברפול, זה נראה גמור.
אבל אולי זה תלוי דווקא ביונייטד. ניצחון של מנצ'סטר בסטמפורד ברידג' בשבת יסיים את סיפור האליפות, יערער עוד יותר את היסודות בצ'לסי ויסיים גם את הרצף של סטמפורד ברידג' עוד לפני שליברפול מגיעה. זה גם יהפוך את המשחק להכל או כלום עבור גרנט והשחקנים שלו ואפשר להמשיך את זה עוד ועוד אבל התמונה ברורה – עם כל הכבוד לניתוחים המקצועיים, גם ברמות הגבוהות ביותר שם המשחק הוא פסיכולוגיה, זה היפה בסיפור וזה גם הלקח המרכזי למאבקים שלנו בליגה. תנצח את הקרב הפסיכולוגי, תנצח במלחמה.

 

איתכם הסליחה על הפסקה של מספר ימים מהלאומית הגועשת. נחזור אליה בימים הקרובים, אבל בינתיים - הזדמנות להרגיש קצת אבק כוכבים של כדורגל אירופאי באחת מבירותיו המרשימות ביותר.

חופשה במדריד היא הזדמנות נהדרת לבקר באחד ממקדשי הכדורגל החשובים בעולם ולחזות מקרוב במועדון האירופאי המצליח ביותר, וגם בכמה מאהבות הכדורגל ארוכות השנים שלי- ראול, סאן איקר והאהבה המתהווה לווסלי שניידר. אחד הפחות מוערכים מבין גדולי הדור בכדורגל האירופאי.

יום המשחק בסנטיאגו ברנבאו מתחיל קצת אחרי השעה 11 בבוקר, עת נפתחות הקופות למשחק. תור באורך של שלוש שעות עמידה מקדם את המשכימים קום, שיגלו שאחר הצהריים דווקא אין תור ויש כרטיסים (אם כי פחות טובים ומפוזרים). הקהל מורכב מערב רב של אירופאים. מחציתם תושבי מדריד, בכל המינים והגילאים. מחציתם תיירים: עשרות אוטובוסים מביאים את הפראיה מדרידסטה מהערים השונות בספרד כבר בצהריי היום, ומאות רבות (וכנראה אלפים) של תיירים מרחבי אירופה, חלקם מסתפקים בטיול המודרך באיצטדיון (שגם אליו משתרך תור באורך חצי שעת המתנה) ורובם מתעקש לכלול באטרקציות שיש למדריד להציע את החוויה האמיתית, גם אם זה אומר להעביר יום ראשון של סופ"ש במדריד בעמידה בשמש הדי קופחת של אמצע אפריל ולא על המדשאות במרכז העיר.

המשחק עצמו לא נסך תחושה של משהו ששווה לעמוד בשבילו שעות בתור. בשביל הקהל המקומי זו הייתה רק מורסיה, יריבה מירכתי הטבלה שחייבים לטאטא בשביל להגדיל את הפער ולהתקרב לאליפות, ההצלחה היחידה של ריאל זו העונה השניה ברציפות. בשביל שחקני ריאל זה היה עוד יום עבודה, ועל חלקם ניכר שהם באו להעביר אותו בנחת, בלי להתחשב בשמונים אלף הצופים ביציע שקיוו לקחת חלק בערב מרגש בברנבאו. האדום המוקדם של טורס פגע בהרמוניה והעיר את הקהל, אבל מיקד את התערבותו במשחק באנרגיות השליליות. נגד המשחק המייסר של מורסיה (שלא ניסתה ליזום גם לאחר ההרחקה) נגד השופט מחרחר הריבים (שחילק במחצית ראשונה רגועה ארבעה צהובים ואדום) אבל לרגע לא בעד ריאל. האוהדים היחידים באיצטדיון ששרים הם האולטראס סור, כאלף אוהדים שסגורים ביציע מיוחד מאחורי השער הדרומי ואחראים על האוירה. שאר חלקי האיצטדיון מצטרפים מדי פעם במחיאות כפיים ובכל הזדמנות בשריקות בוז ליריבים. סוג של תמיכה עצבנית ותובענית. החוויה בברנבאו ובקאמפ נואו דומה לזו באולד טראפורד ובסטמפורד ברידג', אם כי המסחור של הספרדים קצת פחות יעיל. פחות נוכחות באסיה, כרטיסים זולים יותר, פחות מכירות מרצ'נדייז. אבל הכיוון הוא אותו כיוון. איצטדיונים שקטים, בידור לכל המשפחה, חסויות מהימורים וביגוד ספורט.

השוואה אחרת בין הקבוצות האנגליות תמצא את ריאל עוד פחות מוחמאת. לפחות שלושה שחקנים בהרכב שלה לא היו מוצאים מקום על הדשא של אולד טראפורד באותו היום. הקצב, חכמת המשחק, האלגנטיות. יש סיבה טובה מדוע ריאל כשלה מול רומא בזמן שמנצ'סטר יונייטד טיאטאה אותה די בקלות. בריאל עדיין מחתימים שחקנים מסיבות לא מקצועיות. אין הסבר אחר שיכול להצדיק את הקרדיט של אריאן רובן, מי שעמד באותה השורה (לפחות) עם כריסטיאנו רונלדו לפני שנתיים והיום יכול לשחק לכל היותר בויאריאל או שאלקה, אבל לא במועדון מהשורה הראשונה. רובן הוא מגנט של כדורים אבודים. ספרתי לו חמישה עשר איבודי כדור שמקורם בדריבל מיותר, כולל אחד הירואי בדקה האחרונה של תוספת הזמן (אחרי שעבר שני מגינים ואת השוער, הוא התנגש בדרנטה, חברו לנבחרת). לא ספרתי אפילו בעיטה אחת מסוכנת או מסירה מדויקת באיזור השער. המון רוח ואפס יעילות. חברו לקישור ההולנדי ווסלי שניידר הוא דוגמא הפוכה. חילוצי כדור במרכז המגרש, בעיטות מסוכנות מרחוק, משחק קבוצתי מפרגן ושער שמבריק מנחישות וכישרון. ביום התקפי נוראי של ריאל שניידר הצליח לגנוב כדור אבוד ברחבה, לייצר את הבעיטה היחידה מהרחבה ולהכריע משחק משמים.

השורה התחתונה שלי קצת מאוכזבת. לא כך דמיינתי את ריאל, נטולת תשוקה וברק. כולה פאר והדר ישן אך כמעט ריקה מנשמת כדורגל ורצון להוכיח ולבדר. כנראה שזו תקופת מעבר למועדון, כזו עם פריבלגיה של תואר אליפות.

והיום בתוכנית: חמשיר, הערה ושיר.

בליברפול נולדת אגדה חדשה
מרגשת, כובשת, מכונת הבקעה
מדי שבוע הוא מצליח להפתיע
כוכב אנפילד החדש בלילות מפציע
והוא מתנת פרידה מרפא

הערה: היה מרגש רפא, לא האמנתי שעוד יש לך את זה, היה ממש מרגש.

שני דרבים עם חשיבות אדומה שוחקו היום בצהריים והותירו את חותמם על העונה בצורה ברורה.
בדרבי של צפון אנגליה, מנצ'סטר יונייטד מחצה את ליברפול בכל פרמטר של משחק והראתה שהעונה הקו בין צמרת הפרמיירליג לבין שאר הליגה עובר במקום השלישי. הפער בין היונייטד לבין ליברפול לא נראה כמו משהו שאפשר יהיה לסגור בקרוב ובליברפול יכולים לתכנן כבר עכשיו את העונה הבאה דרך המאמן הבא, בלי קשר לתוצאות שיושגו בליגת האלופות. היה עצוב לראות את השחקנים של רפא בניטז היום ואני חושב שהתמונה הזו והזו מספרות את הסיפור.
זה הוידאו של השער השלישי למי שמעוניין לראות מכונה אדומה בפעולה. היונייטד אגב נראית כמועמדת היחידה לאליפות והשאלה שנשארה פתוחה היא לאן תגיע בליגת האלופות. אני לא חושב שליברפול תגיע מעבר להפסד קטן מול ארסנל, אבל את ליברפול באירופה אסור אף פעם להספיד.

אבל הדרבי של היום מגיע דווקא מדרום הולנד - הדרבי הגדול של רוטרדם הפגיש את ספרטה ופיינורד באיצטדיון הטירה. הרקורד של ספרטה בדרבים האחרונים זוועתי. שמונה הפסדים רצופים ואפס נצחונות ב-15 השנים האחרונות. האמת היא שהרקורד של ספרטה בדרבים גרוע כל כך שאפילו אקסלסיור רוטרדם הקטנה ניצחה אותה בארבעת הדרבים האחרונים (פעמיים העונה). הקבוצה דווקא נמצאת בפורמה די טובה אבל בשבוע שעבר מול ניימיכן היא שמטה יתרון כפול דרך טעויות מביכות בהגנה (תחשבו על השערים במשחק של הפועל-הכח, גרוע יותר) ואיבדה יתרון 1-2 בדרך להפסד 4-2 בעשר הדקות האחרונות.
פיינורד הגיעה למשחק מהמקום השלישי בטבלה עם הזדמנות להיצמד לאייאקס במקום השני ועלתה ליתרון כבר בדקה ה-11. נורדין בוכרי, שחקן נבחרת מרוקו וכוכב ספרטה (בתמונה משמאל), הפך את התוצאה עם צמד והעלה את הטובים ליתרון 1-2 בפתיחת המחצית השניה. כשפיינורד חזרה ל-2-2 כעבור עשר דקות חתמתי על תיקו. תחת גשם שוטף בקור של שלוש מעלות פיינורד לחצה וגם כבשה שער חוקי שנפסל אבל לספרטה קם בחודש האחרון גיבור חדש וצעיר בשם מרווין אמנס.  בן ה-19, יוצא מחלקת הנוער של המועדון היה שחקן ספסל בספרטה עד אמצע פברואר. מאז שקיבל את חולצת ההרכב הוא כבש שישה שערים בחמישה משחקים מעמדת הקשר והיום בשערו השביעי העונה הוא ניצח את פיינורד בדקה ה-92. אמנס קיבל כדור 20 מטרים מהשער תחת לחץ של הגנת פיינורד. את המגן הראשון הוא עבר בשמאל ואת השני בימין, ומ-15 מטרים ירה כדור אדיר לפינה הגבוהה של טימר, שוער פיינורד, שלא יכל להושיע. (רגע השער בתמונה התחתונה) השער שלו מסיים תקופה משפילה של ספרטה בעיר, משפר מאוד את סיכויי הקבוצה להישאר בליגה - ושולח את סטטיסטיקת הדרבים ברוטרדם לרצף חדש, כולו אדום לבן.

ליברפול דילגה הערב מעל אינטר ועלתה שוב לרבע גמר ליגת האלופות. אני לא אוהד גדול של רפא בניטז אבל הוא בלי ספק אחד המאמנים הטובים בעולם בהכנת קבוצה למשחקי נוק-אאוט. ואפשר לכלול ברשימה הזו בלי חשש את שלושת המשחקים האחרונים בשלב הבתים - את כולם היתה ליברפול חייבת לנצח על מנת להבטיח העפלה. אולי זו היכולת לראות מטרה ממוקדת ולהתמקד בה, אולי הפחד מהכישלון ואולי זו חדות החושים כשקבוצתו עומדת עם הגב לקיר והאקדח דרוך.
היכולת של ליברפול במצבים כאלו היא פשוט פנומנלית. הייתי רוצה לומר שאני חושב שזמנו של בניטז בליברפול תם, ויש את כל הסיבות הלגיטימיות לכך. אבל לילות שלישי/רביעי הקסומים הללו מזכירים לי את איסטנבול. ואיסטנבול, מלבד היותו אחד מערבי הכדורגל הגדולים מאז ומעולם, הוא חווית הכדורגל האישית הגדולה ביותר שחוויתי על בשרי. ואיכשהו, למרות הגמר האנמי באתונה, לרפא יש יכולת מדהימה ליצור את האשליה שיש באמתחתו עוד ערב אחד כזה לפחות, אם רק ייתנו לו את ההזדמנות.
ואם זה יקרה, השאלה היא איך נזכור אותו, את בניטז. האם נקטלג אותו לצידם של שאנקלי ופייזלי (בתמונה) (שאנקלי זכה רק בגביע אופ"א, פייזלי זכה באופ"א ואחריו בשני גביעי אלופות רצופים), או שהוא ייזכר כמי שלא החמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות ולהפסיד בקרב השועלים מול וונגר, מוריניו ופרגוסון.

עולם הגביע הוא עולם מתעתע, אך הוא לא עולם ומלואו. מהי זכייה בליגת האלופות כשאינך אלוף כבר 18 שנה, ומהי יוקרה אירופאית כשאתה ניגף בפני יריבותיך המקומיות מדי עונה, בביתן או בביתך?

מה שעצוב יותר אצל ליברפול של רפא הוא שהקבוצה לא ידעה למנף את ההצלחה באירופה, על מתנותיה הכלכליות הנדיבות, לשיפור מצבה בליגה. בטווח הקצר ליברפול אכן מעודדת מההצלחות ביבשת ובדרך כלל מסיימת את העונה בספרינט, אבל המומנטום הזה אובד לו בקיץ כבר בתקופת ההעברות ועד פתיחת הליגה לא נותר ממנו דבר.
בהקשה להפועל חיפה אני נזכר בשני קמפיינים משמעותיים בתקופה האחרונה: לגמר ב-1995 הגענו בעזרת הגרלה קלה מאוד לצד עונה חלשה בליגה. הריצה בגביע לא עזרה ליצור איזו מומנטום בליגה, אבל היא נתנה לרובי שפירא את האמונה שאפשר להצליח ולשנות גם את הגורל (18 שנה של הפסדים בדרבי, כולל בגמר ההוא) והוא הזרים כספים והביא את גרנט ובן שמעון, שהחלו את ההליך להחייאת המועדון.
לגמר ב-2004 הגענו אחרי הגרלה קשה יותר והדחה של מכבי פתח תקוה והפועל תל אביב, אבל הריצה לגמר (שהסתיימה בכמעט גביע, הפועל עוד הובילה 0-1 במחצית לפני שהתפרקה מול בני סכנין) נתנה לשחקנים את האמונה ביכולת שלהם לנצח גם בלאומית, והיתה המפתח האמיתי לעלייה. די מדהים ששחקנים כמו ורמוט, אנסומבו וטוטואנה שיחקו אז בקבוצת ליגה לאומית בינונית וחשבו שמגיע להם להיות שם. ברגע שבו התחילו לפגוש ולהביס יריבות גדולות יותר, הם הפכו לחבורה בלתי מנוצחת וניצחו חודשיים ברצף עד העלייה.

בחזרה להווה שלנו: הפועל פתח תקוה לא רק הודחה היום מהגביע אלא גם ספגה מפלה לאגו שפיתחה ודאי בחודשיים האחרונים. הפגיעות שלה עשויה לעזור לשלומי דורה ביום שישי. הכח רמת גן לעומתה מנצחת דרבי שני בתוך שלושה ימים והיא רק נכנסת למומנטום טוב. גם מולה אנחנו נלחמים, והיא תגיע כנראה לקרית אליעזר בשבוע הבא רגועה ובטוחה יותר.
באשר לליברפול - היא עשויה להמשיך לרוץ עד הסוף בגביע שלה, אבל אין בה שום דבר (אולי פרננדו טורס, שזכה לאחרונה לשיר חדש כמו שמראה הוידאו היומי שלנו) שנותן את התחושה שהפעם היא תדע להשתמש בהצלחה אחת כדי לשפר את מעמדה בתחרות האמיתית.

בשני טורים שפרסמתי בעבר באתר אדומים סיפרתי על הרקע של ספרטה רוטרדם, ועל החלום שבו ספרטה והפועל חיפה ישתפו פעולה. הפועל תשלח צעירים מוכשרים (במקום שיעשו את הדרך לבלגיה מהפועל תל אביב או עירוני קרית שמונה) וספרטה תלמד את הפועל איך לנהל מועדון כדורגל. הבלוג הזה מוקדש גם לליברפול, קבוצה אדומה שלישית, שפעם שרו עליה ביציעי קרית חיים: 'ליברפול באנגליה, הפועל בישראל'. אבל בזמן שלהיות ליברפול היה חלום לא מציאותי בשנות השמונים, והוא עוד פחות ריאלי גם אחרי שני עשורים שחונים - ספרטה היא הטרגדיה שלנו. כל מה שהפועל חיפה יכלה להיות, והיא לא. ומה שיפה בסיפור שלה - כולו ניהול ואפסיתו יתרון כלכלי. ספרטה ניצלה מפשיטת רגל לפני מספר שנים רק בזכות התערבות העירייה, ובהשוואה ליריבותיה בליגה ההולנדית היא ענייה לא פחות מהפועל בהשוואה ליריבותיה בישראל.

ביום ראשון האחרון ניצחה ספרטה 1-4 את רודה השמינית והתרחקה מעט מהקו האדום. התחתית בהולנד בוערת כשארבע נקודות מפרידות בין ספרטה במקום ה-14 לבין אקסלסיור האחרונה במקום ה-18, כשנותרו שישה מחזורים לסיום העונה הסדירה (האחרונה יורדת, הלפני אחרונה הולכת למבחנים). ספרטה משתעשעת עם רעיון הליגה השניה כבר שש שנים, מאז שפרנק רייקרד בעונתו הראשונה כמאמן קבוצה, הוריד את הקבוצה לליגת המשנה ונטש לברצלונה. הקבוצה חזרה מאז לליגה הראשונה אבל בכל עונה היא נאבקת על ההישארות עד המחזור האחרון, וקשה לראות מתי המעגל הזה נשבר והקבוצה מתקרבת בחזרה לשיפולי הצמרת, כמו בשנים היפות.

אבל ספרטה, שחוגגת ב-1 באפריל 120 שנה, היא הרבה יותר מעוד קבוצת תחתית בליגה ההולנדית. היא מועדון הכדורגל הראשון במדינה והיתה הראשונה שייצגה את הולנד על אדמה זרה (באנגליה, 1893), הראשונה שחיברה רשתות בין שתי קורות השער (שנה מאוחר יותר) וגם הראשונה להציג קבוצה גדולה בכדורגל ההולנדי (עם חמש אליפויוית בתחילת המאה העשרים). מאה שנים מאוחר יותר, ספרטה חיה בצילה של פיינורד רוטרדם. אם באיצטדיון הטירה יש 11 אלף מקומות, בקויפ של פיינורד נכנסים 51 אלף. מאז האליפות האחרונה של ספרטה ב-1959 זכתה פיינורד בתשע אליפויות. מאז הגביע האחרון שלה ב-1966 זכתה פיינורד בשבעה גביעים ושלושה גביעי אירופה (האחרון, גביע אופ"א ב-2002, העונה שבה ירדה ספרטה לראשונה בתולדותיה לליגה השניה).
אז אם ספרטה היא הפועל, פיינורד, כמו שכבר הבנתם - היא מכבי. והיא יריבה מוצלחת ועשירה ואגרסיבית לא פחות מהיריבה שלנו בחיפה. מועדון שהסלוגן שלו הוא: 'לא מלים. מעשים', עם אוהדים אלימים וגזעניים. מועדון שאוכל כל חלקה טובה מסביבו ושונא את כל יריבותיו הגדולות (עם דגש על אייאקס ופ.ס.וו איינדהובן). אבל את ספרטה מכבדים בפיינורד. וספרטה יודעת לשמור על הרלוונטיות שלה בעיר כקבוצה קטנה נטולת הצלחת או יומרות. ואיך היא עושה את זה? עם קשר אל הקהילה.

תקצר היריעה (וגם ההבנה שלי) מלספר איך עובד המועדון הזה בשביל לשמר את מקומו כאחד המועדונים החשובים בכדורגל ההולנדי, אבל הנה כמה דוגמאות:
- מחצית מהמושבים באיצטדיון נמכרים למנויי תחילת העונה. 5000 מנויים בכל עונה. מחיר ממוצע של משחק במנוי: 50% ממחירו בקופות. למכור 5.000 מנויים ברוטרדם זה בערך כמו למכור 2.500 בחיפה,
אבל המועדון עומד ביעד הזה מדי עונה.
- באמצע העונה נערכת מכירת מנויי חצי עונה שמשיגה עוד 2.000 מנויים נוספים. שוב, מחיר ממוצע של משחק במנוי: 50%. בזכות המכירה הזו, תפוסת האיצטדיון בחצי השני של העונה תמיד גבוהה יותר בממוצע מהחצי הראשון שלו. וזו עונה שלישית בה למחצית העונה השניה מגיעה ספרטה כשהיא אחרונה בליגה.
- הקבוצה מחלקת כרטיסי חבר מועדון בחינם לאוהדים. זהו צעד מקובל בהולנד ועיקר התועלת שלו באפשרות למכור כרטיסים ליציעי הקבוצה לבעלי כרטיס מועדון בלבד (כל אוהד רשאי להירשם במועדון מקצועני אחד במדינה). המשמעות השיווקית היא שלקבוצה יש מאגר מידע של עשרות אלפי אוהדים, ושלוש פעמים בשנה היא מציעה להם מבצעי מנויים או מוצרים לקבוצה.
- במשחקים גדולים שנמכרים מראש, (כמו בדרבי הקרוב מול פיינורד) הקבוצה מגרילה את זוג הכרטיסים האחרון למשחק בין אוהדים ששולחים הודעת טקסט. דרך נהדרת ליצור עוד עניין סביב המשחק, ועוד דרך לשמור על קשר עם אוהדים.
- כרטיסים למשחקי הקבוצה נמכרים בכל הפאבים בעיר שמזוהים עם המועדון. כך אפשר לראות פוסטרים לקראת כל משחק על חלונות הפאבים והקיוסקים בעיר. דרך זולה ופשוטה ליצור מודעות לקבוצה (פיינורד הפופולרית יותר, לא עושה את זה).
- ספרטה מפעילה באיצטדיון חדרי אחמ"ים (תאי צפיה) לאוהדים אמידים ולחברות מקומיות - דרך שבה עובדים מרבית המועדונים בהולנד ומאפשרת הכנסה נהדרת מבעלי הממון.
- המועדון משתף פעולה עם כל הגופים המקומיים: מבצעי מכירות ביחד עם חברת התחבורה הציבורית המקומית, אלבום מדבקות ביחד עם רשת הסופרמרקטים הגדולה בעיר, שיתוף פעולה עם העיתון המקומי הגדול ביותר ועוד. כל ספונסר של המועדון נבחר מתוך מטרה להשתמש בו כערוץ לקהל. הקבוצה בפירוש מנהלת מלחמת הישרדות תודעתית בעיר, והיא לא מפסידה. במשחקי הבית העונה לא ירדה תפוסת האיצטדיון מתחת ל-9000 צופים, ולפחות בשלושה מקרים הוא נמכר מראש.
אבל חשוב יותר: באשר תפנה ברחבי העיר תוכל לראות ילדים או צעירים בחולצות ספרטה. בשנתיים שבה שהתה בליגה השניה התלוננו אוהדי הקבוצות האחרות על אובדן חווית הביקור באיצטדיון הטירה. למרות למעלה מ-40 שנה בלי תואר, ספרטה עדיין רלוונטית בעיר והקשר בין השחקנים ובעלי התפקידים במועדון לבין הקהל הוא עדיין משהו מיוחד. אפשר לראות את זה גם בסרטון של נוראדין בוכרי (כוכבה המרוקאי של הקבוצה) ופוקה בוי (המאמן). זו יכלה להיות הפועל.