הפועליסט

וראשית כל התנצלות: כותב הבלוג הראשי נמצא בימים די טרופים של לימודים בארצות הברית ותדירות העדכונים פסקה ב-4 החודשים האחרונים. ננסה לחדש את הדם עם כותבים חדשים בתקופה הקרובה ועד אז נעדכן בפורום על כל פרסום חדש.

כבר לפני כמעט שנה, בחודש יוני שעבר, הצענו להפועל להתחיל להתמקד בהכנות לליגת העל, ואחרי שהניצחון הראשון (0-4 בעכו למי ששכח) הספיק לנו בכדי להכתיר את הקבוצה לאלופת הליגת הלאומית חשבנו שהעניין העיקרי בהפועל של העונה הוא איך היא תתכונן לליגת העל, שם המבחן שלה ארוך טווח וקשה יותר מכפי שאולי נדמה מליגה עם שתי יורדות וחברות תחתית מבטיחות על הנייר בדמות הפועל עכו והפועל רעננה.

תמונת המצב בקבוצה ערב חגיגות העליה מראה שבמשך העונה מעט מאוד נעשה כדי להבטיח להפועל עונת חזרה מוצלחת. מרבית שחקני הסגל מבקשים שדרוג משמעותי בשכר ומאיימים לעזוב, בראשם השלד המוביל: בן שאנן-רואש-ערן לוי-ג'פרידזה שעושה רושם שלפחות שניים מהם לא יישארו כאן בעונה הבאה. המאמן שבנה את הסגל וחתום יותר מכולם על העלייה כבר מאיים לעזוב, והקהל של פעם עוד לא חזר 'הביתה'.  גם אנשי ניהול מקצועיים אין במועדון, והתחושה היא שהפועל שוב לא תדע להתחרות במגרש של הגדולים, כשצריך לנהל בצורה מקצועית כדי למכור מנויים ולגייס ספונסרים, כשצריך להחתים אנשי מקצוע ושחקנים לחוזים ארוכי טווח שמטרת מיעוטם היא מכירה עתידית ומטרת מרביתם היא מיסוד הקשר בין השחקן/איש המקצוע למועדון.

בשונה משנים של כישלון, בתקופות של הצלחה קל לעשות שינויים כי לצוות המנהל וגם לצופים מהצד ברור מה עבד ומה לא. בהפועל של העונה החלוקה ברורה:
עבד:
מאמן
מרבית השחקנים
הקשר בין המועדון לקהל השרוף
לא עבד:
תשתיות המועדון
שיווק למעגל השני של הקהל
יצירת הכנסות מספונסרים, מזכרות, חיזוק המותג בציבור הרחב

אפשר להתווכח עם ההצלחה המקצועית ולציין שהתלות בערן לוי בעייתית, שהקבוצה צריכה לפחות 3-4 שחקני חיזוק בהנחה שהצליחה לשמור על כל השחקנים שהמאמן רצה - אפשר גם להתווכח על המאמן - אבל בתמונה הגדולה של הפועל אלו זוטות. אלו זוטות כי אם הפועל תשמור על המאמן ועל הסגל הקיים היא תעמוד במטרה הראשונה שלה לעונה הקרובה - הישארות סולידית בליגת העל. אם היא תתפתה לחפש שינויים גדולים, יתחילו גם לבלבל בין מה שעבד למה שלא עבד, ותתקבל קבוצה לא מאוזנת שנבנתה מחדש בלי סיבה.

מטרות נוספות לעונה הקרובה:
- למכור 2.000 מנויים, בכל מחיר, ולהגיע לממוצע קהל ביתי של 4.000 אוהדים במשחקים 'הרגילים' ו-6.000 במשחקים הגדולים.
- לחתום על חוזה ממוצע של שנתיים, עם חריגים לכאן ולכאן. עם מאמן, שחקנים, מנהלים וספונסרים. לשדר: 'אנחנו כאן כדי להישאר' לכל המערכת.
- לפתור את הבעיות במתחם האימונים בקרית חיים או לחזור לכפר סיטרין. המצב הקיים בלתי מתקבל על הדעת והוא דוגמא קלאסית לארגון שחוסך במקומות הלא נכונים. *
- למצוא משרד פרסום לשנים הקרובות ולהתמקד בקמפיינים אינטרנטיים ושימוש באמצעי קידום ויראליים.
- לשדרג את אתר הקבוצה ולהקים אתר וידאו נפרד שיכלול ראיונות קבועים, תקצירי כל המשחקים ושידורים ממשחקי העבר.

* עדכון: בתגובות בפורום עדכן אדם להב שהמשטחים בקרית חיים נבנים מחדש בתקופה הזו ולפחות העיקרי שבהם יהיה מוכן לפתיחת העונה. אשרינו שנקבל עדכונים כאלו כמובנים מאליהם ונמקד את הדיון בעניינים החשובים והמטרות הקשות יותר להשגה.

בטור שיתפרסם בסוף השבוע גם במקומון זמן חיפה, חץ האדום מציג את סיכום הסיבוב שלו. את הזוית שלי אתן כאן ביום חמישי.

אומנם בליגה הלאומית העונה עבר רק סיבוב אחד, ובכל זאת הפועל חיפה כבר עושה צעדי ענק לקראת סיום העונה שלה באופן מעשי. השילוב של חמש קבוצות שעולות ליגה השנה בצוותא עם עונה מדהימה עד כה של חניכיו של שלומי דורה יצרו בקרוב את עונת הגארבג' טיים הארוכה ביותר בתולדות המועדון באדום. בתכנונים של טרום העונה, העריכו ראשי הפועל חיפה כי לאור העובדה שלא פחות מחמש קבוצות תעלנה ליגה בתום העונה, ארבעים וחמש נקודות פלוס מינוס יספיקו להשגת המטרה. אז, לא האמינו בהפועל שהקבוצה שלהם תתחבר בצורה כזאת מרשימה. אז, לא האמינו בהפועל שהקבוצה שלהם תצבור כבר לאחר עשרה משחקים יותר מחצי מסך הנקודות הנחשק.

לפחות על פי המספרים, הפועל חיפה של העונה חווה, לפחות עד עתה, את אחת העונות הטובות ביותר שלה בתולדות המועדון. ספק אם בעברה של הקבוצה האדומה מעיר הכרמל היתה פתיחת עונה כל כך מוצלחת, להוציא כמובן את עונת האליפות הבלתי נשכחת של אלי גוטמן קומפני.  הפועל חיפה של העונה מוכיחה מדי שבוע כי היא ברמה אחת לפחות מעל שאר קבוצות הליגה הלאומית ואפשר להתרשם מכך הכי טוב דרך המספרים שאליהם הגיעה הקבוצה עד עתה.

היא ניצבת בגאון בראש הטבלה עם פער מבטיח של חמש נקודות מהדולגת אחריה, הפועל רמת גן. היא רחוקה מרחק עשר נקודות מהמקום השישי, המקום שממנו לא עולים ליגה באופן אוטומטי, היא עם מספר הניצחונות הגבוה בליגה (שמונה במספר), היחידה בליגה הלאומית שעדיין לא נוצחה, היא כבשה הכי הרבה שערים (20) וספגה הכי מעט (5).  רוב העליות של הפועל חיפה עד היום היו שונות במקצת. על פי רוב גימגמה הפועל ברוב שלבי העונה ורק פיניש מדהים בסיבוב האחרון הביאה בסיכומו של דבר את כרטיס העלייה הנכסף. לדוגמא בעלייה האחרונה של הפועל, עם רוני דורה וברוך ממן על הקווים, צברה הפועל חיפה לא פחות מעשרה הפסדי ליגה ודורגה רביעית ערב מחזור הנעילה של העונה. וזה אני מזכיר בקבוצה שכללה סוללה ארוכה של שחקני כדורגל מצויינים כמו אלירן אלקיים, סאלח חאסרמה, חיים מגרלשווילי, גיל ורמוט, מזואה אנסומבו וג'ף טוטואנה.

העונה זה אחרת לגמרי. העונה רואים מהרגע הראשון את האיכויות הנהדרות של הקבוצה ואת העובדה שעל המצח של כל שחקן ושחקן חקוק באותיות קידוש לבנה המילה: "עלייה". ולא בגלל שיש העונה חמש עולות. גם אם היו העונה שתי עולות הפועל חיפה היתה שווה עליה. גם אם רק אחת היתה עולה.
דבר נוסף שמרשים בקבוצה של שלומי דורה הוא האופי שמגלים השחקנים. בארבעת המשחקים האחרונים נקלעו שחקני הקבוצה לפיגור מוקדם (שלוש פעמים בגלל פנדל שנוי במחלוקת!), ובכל זאת ידעו לחזור מפיגור. פעמיים זה הספיק לשיוון 1:1 ולחלוקת נקודות. בשבועיים האחרונים הגדילו שחקני הפועל חיפה לעשות והצליחו להפוך את התוצאה על פיה בדרך ללקט עוד שלוש נקודות. לפני שבועיים זה קרה במגרש בהרצליה. המגרש הכי מנחוס בעברה של הקבוצה. מגרש שבהפועל חיפה "הקפידו" להפסיד בו אפילו בעונת האליפות וגם בעונת העלייה הקודמת. ובשבוע שעבר זה קרה במשחק חוץ קשה לא פחות אצל הפועל לוד המתאוששת של ערן קוליק. גם נחיתות מספרית בעקבות הרחקתו של יוסי דורה כבר בדקה ה-22, לא מנעה מערן לוי וחמודי כיאל לעשות מהפך מהיר תוך דקתיים. קבוצה עם אופי כבר אמרנו?

כל הסימנים מראים שכבר בשבועות הקרובים תאבד הפועל חיפה עניין בליגה של העונה ולאחר שתבטיח את עלייתה באופן מעשי, יתחילו שם כבר לחשוב על העונה
הבאה. על העונה בליגת העל. החדשות הטובות מבחינת קברניטי הקבוצה שכבר בסביבות ינואר הם יוכלו ללכת לים בראש שקט. החדשות הרעות מבחינת קברניטי הקבוצה הם שבינואר קר בים.
כל הסימנים מראים שלאחר הפסקה של ארבע שנים, בעונה הבאה שוב יהיה בחיפה הדרבי הגדול. זאת כמובן במידה ומכבי לא ירדו ליגה.

1. 8 משחקים, 18 נקודות. הקצב הוא של מקום ראשון.
2. מקום ראשון - אבל הפער משאר הליגה נסגר במהלך 'אוקטובר האפור'.
3. ועדיין, בהשוואה לשווקים הפיננסים - ההאטה של הפועל מתקבלת על הדעת.
4. שני שערים בלבד בשלושת המשחקים האחרונים. הכובשים: תמיר בן עמי ויניב אלול.
5. אושרי רואש בקישור, דודו אברהם על הספסל. זה לא זה.
6. לוי ערן, תמונת מצב: 8 משחקים, 40 בעיטות לשער, כיבוש אחד, בישול אחד. זה לא זה.
7. עודד אלקיים - סביר בר"ג, טוב מאוד היום. לשקול הסטה לעמדת המגן הימני.
8. חי בן לולו - כדאי לנסות באגף מישהו אחר. לכל הפחות, זה יכניס את בן לולו לפוקוס.
9. אירקלי גפרידזה - עוד לא למד להסתדר עם השמירה הכפולה. עוד ילמד.
10. שלומי דורה - הלקחים מהעונה שעברה נלמדים. הקבוצה רגועה ובטוחה, ופתאום גם לחזור מפיגור אפשר.
11. שיפוט - זה לא בידיים שלנו, אבל זה נראה רע וגרוע מזה: מגמתי. נמשיך לעקוב.
12. קהל - אלו שבאים - מרשימים במשחקי החוץ (בכמות ובאיכות) ובבית (באיכות). אבל הם לבד, והמספר לא גדל.
13. ספונסר ראשי - עדיין אין. והוחמצו שלושה משחקים בשידור ישיר עם מאות אלפי צופים. מחדל וחובבנות לשמה.
14. מנהל שיווק - להחתים עכשיו, ללמוד מקבוצת הכדורסל החדשה -'היט חיפה', ולשנות תקליט. יש בקהל שלנו מספיק יועצים טובים, זו רק שאלה של רצון.
15. מטרות עד סוף הסיבוב - לחדש את התחרות על ההרכב, להחזיר את הרעב ההתקפי, לחזור לחבר רצף נצחונות, למלא את יציע חמש.

סרטון הקהל בתחתית הטקסט הזה (ותודה לצלמי אתר הר הגעש) משקף נאמנה את הלך הרוח מסביב לקבוצה כיום. חגיגה מתמשכת. פתיחת הליגה של הפועל לא רק מציבה אותה במקום הראשון בטבלה, הרחק מעל מועמדות רציניות יותר לעלייה כמו הפועל ב"ש ושתי היורדות, אלא היא גם פתיחת העונה הטובה ביותר של הפועל בלאומית אי פעם, ומזכירה מאוד את הריצות שהובילו את בני סכנין והפועל קרית שמונה בשנים הקודמות אל עבר עליה מוקדמת.

מבחינה מספרית, הפועל עושה צעד ראשון אל עבר עליה. אף אחד עוד לא זכה באליפות במחזור השלישי, אבל בליגה של 5 וחצי עולות חמישים נקודות צריכות להספיק לעלייה, והפועל עם שני נצחונות חוץ צוברת נקודות משמעותיות כבר בתחילת המירוץ. המספרים החשובים של הפועל בינתיים הם מאזן השערים: 0-8 בליגה ו-2-12 בגביע הטוטו מעמידים את הפועל על ממוצע תוצאה של 2.5 -0.25 למשחק, נתון סטטיסטי מדהים שמראה על קבוצה שחוזקה בשני צידי המגרש: הן שוער יציב ומרכז הגנה שמתאימים לליגה הראשונה, והן חוד יעיל ומגוון שמאז המשחק הראשון בגביע הטוטו כובש בכל משחק, ואפשר היה לראות זאת כבר במשחקי האימון שקדמו לעונה. להפועל יש כלים התקפיים שחלקם עולים על אלו של הליגה הראשונה (גפירדזה, כיוואן לפרקים) וכרגע היא שווה גול בכל מגרש בישראל.

אחד הנתונים המספקים שפורסמו בסוף השבוע מתייחס לדקות הבקעת השערים. כך מציין עומר רשף באתר אדומים: ”נתון מעניין שבהפועל חיפה חייבים לשים אליו לב, הקבוצה כבשה העונה שמונה שערי זכות, מתוכם שבעה נכבשו במהלך המחצית השניה ואחרי הדקה ה-60.” שני גורמים עומדים מאחורי הנתון הזה: א. הפועל מגיעה במטרה לנצח וממשיכה לתקוף את היריב גם בדקות שבהן משחק ממוצע בליגה הישראלית כבר מוכרע, ולא מסתפקת בתוצאה הקיימת. ב. הקבוצה מגיעה לדקות ההכרעה בלי הלחץ המשתק של שלהי העונה שעברה, והתוצאה היא יעילות ושערים קבוצתיים גם בדקות הסיום, פנומן שהיה חסר מאוד בעונה שעברה.

מבחינה פרסונלית הפועל נהנית מתרומה רחבה הן למאמץ ההתקפי והן למשחק ההגנה, הקבוצה היא באמת יחידה אחת עם שחקנים מוכשרים יותר או פחות אבל רק שחקן אנוכי אחד (ערן לוי), לדעתי הגורם היחיד שפוגע בהרכב כמעט מושלם של שלומי דורה, שבינתיים מעדיף לדבוק בהרכב המנצח ולהותיר את לוי בהרכב למרות תרומה יחסית מועטה למשחק ההתקפה. בניגוד אליו חשוב לציין את דודו אברהם שלמרות משחק חלש בשבוע שעבר חוזר לכבוש ואחראי ל-8 מ-20 השערים של הפועל עד כה (חמישה שערים, שלושה בישולים).

והצד הפסימי? עד כה כמעט הכל ורוד בהפועל, הרבה בגלל שהקבוצה פגשה ביריבות היותר חלשות בלאומית (רק קרית אתא חלשה יותר משלוש הקבוצות שניצחה הפועל). מכבי הרצליה המחוזקת באלי ביטון ואלן מסודי, הפועל ר"ג המושלמת, אחי נצרת, כפ"ס ובעיקר הפועל ב"ש הן היריבות העיקריות של הפועל בצמרת, והחל במחזור השביעי הפועל תפתח במסע קרבות ישיר מולן. אם היא תגיע אליו בפורמה הנוכחית ועם ביטחון גבוה, השמים הם הגבול. אם תתחיל למעוד בדרך, הלחץ ייתן את אותותיו והגלגל עוד עשוי להתהפך, הרי בליגה הלאומית עסקינן. בינתיים, אפשר להמשיך לחגוג.
>

קל מאוד להתלהב מפתיחת עונה שכזו ולהתלהבות אפשר להוסיף פרט היסטורי מעניין: לפני עשר שנים ושבוע פתחה הפועל חיפה את עונת 98/99' עם ניצחון חוץ בתוצאה 0-4. בתור כתב האתר הרשמי באותם ימים בחרתי לתת למשחק הזה את הכותרת 'הספתח לאליפות' - ולא טעיתי.  בליגה הלאומית קשה הרבה יותר להצליח עם תחזיות כאלו אבל משהו בקבוצה המאוזנת ולפרקים מבריקה שבנה שלומי דורה העונה מצליח לתת תחושה טובה מאוד לגבי המשך הדרך, וכדאי יהיה לקחת את עונת האליפות בתור דוגמא לחוסן המנטלי שתצטרך הפועל למצוא העונה.

מבחינה מקצועית, הפועל שודרגה במקומות הנכונים ועוד עושה את זה על טהרת שחקני בית ורכש זול ומדויק כשהיא מוכיחה שאפשר להעמיד קבוצה ראויה לליגה הלאומית גם בלי 'טובות' מהשכנים הירוקים. קצת חבל שבן שאנן וגפירדזה הגיעו בהשאלה לעונה בלבד וללא אופציה לרכישה, אבל למטרה קצרת הטווח של עליית ליגה הם יתרמו תרומה מכרעת. גפירדזה מסתמן כגניבה של עונת ההעברות, ומכיוון שבהפועל שיחקו בשנה האחרונה שלושה מהחלוצים שנחשבים לטובים יותר של הליגה הלאומית: עדן בן בסט, ערן לוי וחמודי כיאל - אפשר להבחין בקלות בהבדל המשמעותי בין גיפרדזה לבין השלושה. גיפרדזה משחק מהר, נע ללא הפסקה, שולט בשתי הרגליים, לא אנוכי ומסיים בחסד. במקום לבזבז משאבים וזמן על רכישת הכרטיס של עדן בן בסט, מוטב יעשה כץ אם ירים טלפון אל עמוס לוזון עם הצעה נדיבה, גם 200 אלף דולר צריכים להספיק.

חוליית ההגנה נראתה היום מצוין אבל חשוב לזכור שלא תקפה מולה יריבה ראויה אלא קבוצה ביום רע מאוד שהתפרקה עוד בהרחקה הראשונה. את היכולת של אושרי רואש וסביטי ליפניה במרכז ההגנה אנחנו כבר מכירים וסביר להניח ששניהם רק ימשיכו וישתפרו העונה. גליל בן שאנן ששומר על שער נקי זה המשחק הרביעי ברציפות עושה רושם כחיזוק ראוי בשער ואם ישמור על יכולת סבירה הפועל תוכל לספור גם 16-17 משחקים עם רשת נקיה (לעומת 12 בעונה החולפת) וזה המפתח הראשון לעלייה.

גם חוליית הקישור נראתה טוב, דורה ובמיוחד דודו אברהם הם חיזוק נקודתי מוצלח ונראים אפקטיביים יותר מאשר גרזיץ' וכבדה, אבל הם ייבחנו לאורך זמן מול יריבה שתקשה יותר עם לחץ בקישור ופחות שטחים פנויים במרכז המגרש. על רן אבוקרט ניכר שהוא מתכוון לקחת את ההזדמנות והמקום בהרכב בשתי ידיים ואם ימשיך בשיפור זו תהיה העונה האחרונה שלו בלאומית. וערן לוי? משתפר, מתרסן וכרגע אפילו מועיל להתקפת הקבוצה. ימים (לחוצים יותר) יגידו אם הבחור השתנה.

את עונת האליפות המשיכה הפועל עם תיקו 0-0 בדרבי הביתי, שהיה רק מעצור זמני בדרך לתשעה נצחונות רצופים. אין טעם לצפות לרצף כזה בלאומית, אבל על שבעה משחקים רצופים ללא ספיגת שער אפשר לפנטז. הפועל, ששמה את יהבה לא על עליה אלא על המקום הראשון, נראית בכיוון הנכון.

הפועל כמועדון
א. דורכת במקום. מקום שלישי בעונה שעברה, מקום שלישי גם העונה. בשתיהן היתה רחוקה מקצועית וגם מנטלית משתי העולות ונכשלה תמיד כשעמדה בעמדת הובלה. זו לא חוכמה לנצח כאנדרדוג, הפועל רעננה עושה את זה כבר שבע שנים. החוכמה היא לנצח כשהכסף על השולחן, אבל הפועל בחרה להתפרק ולהחמיץ הזדמנויות כאלו בצורה שלומיאלית, החל מההפסד בחצי גמר גביע הטוטו (להכח), דרך ההחמצה בגביע מול הפועל כפ"ס ועד ההפסדים מול הפועל ר"ג, לוד וב"ש. קו ישר ובהיר מאוד עובר בין הנקודות האלו, אבל יש מי שמעדיף להיתלות במזל ולטעון ששתי נקודות הן כל ההבדל.
ב. צועדת על פי התהום. נגענו בדברים האלו כבר לפני חודש כשהחלו הטפטופים בעיתונות. כץ שוב מראיין שלל מאמנים אך מתקשה למצוא מחליף טוב ושוב עשוי להשאיר את שלומי דורה כברירת מחדל זולה ויחסית נוחה. זה לא טוב למועדון ולא טוב לדורה. הסירוב של מאמנים לעבוד מול כץ היא עדות קבועה למעמדו של המועדון. חץ האדום כתב כאן שאושרי רואש בדרך למכבי תל אביב ובכך הוא ישלים 'אקזיט' שלישי להפועל תחת כץ. גיל ורמוט ב-2006, יובל אבידור ב-2007 ואושרי רואש ב-2008. אפשר להוסיף אליהם את חיים מגרלשוילי שעזב ב-2005 ולהבין שמדובר במגמה ברורה שהשאלה היחידה בסופה הוא מי יהיה הייצוא של 2009? שמעון הרוש? הישאם כיואן? רן אבוקרט? נחכה ונראה.
ג. נטולת עתיד. שישה שחקני הרכב (שאלו, גרזיץ', כבדה, וילנר, רואש ובן בסט) לא צפויים להמשיך, ובמקומם צפויה הקבוצה להתבסס על ערן לוי ועוד רכש לרגע שימומן בכספי המכירה של אושרי רואש. שחרור של שחקן כסיבטי ליפנייה שכמעט וסיים את הקריירה של נור סרסור, שחקן יריב, בגלישה פראית לפני פחות מחודש אפילו לא עומד על הפרק. ערכים והתנהגות הם לא שיקול בהפועל חיפה של היום והם מצטרפים לתמונה העגומה של מועדון נטול עתיד שכל תפקידו הוא לשמש סגן תחרותי ל'אריות' הליגה וספק שחקנים לליגת העל. סוג של קבוצת מילואים אבל ודאי לא מועדון עם שאיפות צמרת.

תפקיד המאמן
השתעשענו הרבה העונה במחשבות וביקורות על שלומי דורה, אהוב הקהל (בנצחונות). שלומי דורה הוא סיפור מעניין רק בגלל שהוא רץ על המרקע שלנו מדי שבוע, בזמן שהקיפאון בהתפתחותה של הפועל כמועדון הוא מהלך ארוך טווח שאפשר להתעכב עליו רק מדי תקופה.

רצוני לומר ששלומי דורה הוא לא הסיפור של הפועל חיפה בשום נקודת זמן אבל הוא מעניין בדיוק כמו המחשבה על שחקני הרכש שיגיעו או שחקני הבית שיילכו. ומכיוון שהוא מעניין אז נאמר ששלומי דורה כמאמן לא הצליח במיוחד העונה. מבחינת בניית הסגל, הוא בנה קבוצה מאוזנת שחסרה בעיקר קשר קדמי אפקטיבי ובלם מחליף. הטעות השניה שלו היתה ההסתמכות על ערן לוי שלצד תפוקה אישית של 6 שערי ליגה ו-7 בישולים ריכז את המשחק של הפועל בסגנון וויל ביינום/וויל סלומון/דיוויד אנקראם ופגע בשטף המשחקים ובבטחון הקשרים שלצידו. העובדה שלהפועל היו שני סגנונות משחק - זה עם לוי וזה בלעדיו פגעה יותר משהועילה ונכשלה לחלוטין ברגעי האמת של העונה. אז התבררה התלות בשחקן אנוכי וחסר ריכוז כסופנית עבור נסיונות התקיפה של הפועל, ולטעמי הטעות הזו מסמלת יותר מכל את הכישלון ברגעי האמת.

הבעיה השלישית של שלומי דורה היא מעמדו במערכת. קשה מאוד להיות מאמן צעיר נטול גיבוי במערכת וכנראה שזה מקור הלחץ של דורה במשחקים (שהשתחרר עם כל שער שהבקיעה הפועל העונה). היו לא מעט רגעים העונה בהם נדמה היה שעוד הפסד אחד ודורה ימצא עצמו מחוץ לקבוצה, אך באותם משחקי הזדמנות אחרונה שלו הצליחה הקבוצה לשמור על קור רוח ולנצח והוא 'זכה' לסיים את העונה רק בשביל לזכות באותו מעמד לאורך עונת המלפפונים ואם ישרוד גם אותה, גם בעונה הבאה. ברור שבעיות המשמעת בקבוצה (בראשן התקלות עם קובי שאלו) טמונות בעיקר במעמד המאמן. מאמן סמכותי בעל מעמד מקצועי לא יוכל לשרוד תחת ניהולו של כץ, ודורה שמכפיף עצמו ושורד אינו סמכותי בעיני השחקנים הותיקים שמאמינים שאפשר להסתדר גם בלעדיו (לדוגמא האסיפה הקבוצתית שארגנו יוסי ג'נאח ואייל טרטצקי לפני משחק הבית מול נצרת עלית).

אפשר לייחס את הבעיות האלו גם לבעיות בבחירת השחקנים. במכלול השיקולים (מקצועי, כספי, זיקה למועדון, אופי) מזניחים בקבוצה את אופי השחקנים כאילו ישראל כהן לא קרה מעולם וראובן עובד לא היה חתום על אחד הכשלונות הגדולים של השנים האחרונות. בכדורגל הישראלי ועל אחת כמה וכמה בליגה הלאומית כישרון הוא קמצוץ מבוטל בתבשיל שמרכיב סיפור הצלחה. הפועל מלאה בכשרונות לא ממומשים והציפיה שדווקא השנה הם יצליחו 'להתאפס' ו'לפרוץ' היא נאיבית או טיפשית, אבל ודאי שלא פרודקטיבית או מוכחת. כל הסימנים מראים שגם בשנה הבאה הפועל תמשיך להסתמך על כשרונות לא ממומשים שהצלחה בעבודת צוות היא פנומן לא ברור בעיניהם. כל הסימנים מראים שכשהם ייכשלו, ראשי המערכת ירימו ידיים לאויר מופתעים ונדהמים.

אבל הבעיה העיקרית שלי עם דורה המאמן תלויה בו בלבד -  חוסר היכולת שלו להביא את הקבוצה רגועה וממוקדת מטרה למשחקי המפתח גרם להפועל להפסד כל משחק שבו הלחץ היה עליה. נסו להשוות בין הקבוצה שאימן דורה לזו של דודו דהאן - לאורך כל העונה היה ברור שהכח היא לא הקבוצה המוכשרת או המהנה בליגה, למעשה הפרשנים והמאמנים היריבים הקפידו להתלונן על סגנון המשחק ההגנתי שלה והמשחק חסר ההשראה. אבל עם פתיחת הסיבוב היה ברור שדהאן מוכוון מטרה וברגעי הסיום של העונה הקבוצה שלו גם הבקיעה בצרורות וסיימה את העונה עם 41 שערי זכות, חמישה יותר מהקבוצה 'ההתקפית' של דורה.
היא עשתה את זה בקור רוח אדיר ברגעים המכריעים של העונה. הדרבים מול הפועל ר"ג, משחקי החוץ בקרית אליעזר, היעילות בבית בסיבוב האחרון. כל הדברים שלהפועל לא היו. הכח ודהאן הם ההפך המוחלט מדורה והפועל - מנצחים כשצריך, מפסידים כשאפשר ולא מתביישים לחלץ נקודה אם המאמן אמר שזו המטרה.

והשורה התחתונה
הסעיף האחרון גורם לי להאמין ששלומי דורה לבדו לא יכול להוביל את הפועל חיפה בליגה הלחוצה הזו לעליה גם אחרי עוד עונה. שום דבר לאורך העונה לא הוכיח שהוא או הקבוצה שלו השתפרו ברגעי האמת ויוכלו לעשות את הדרך הארוכה לצמרת הליגה בעונה הבאה. בין אם יהיו שתי עולות או ארבע, הפועל תמצא את הדרך להיכשל על הסף. לקבוצה הזו דרוש מאמן שהוא קודם כל פסיכולוג ורק אחר כך מאמן כדורגל, כי כדורגל הרי אין בלאומית ובהפועל חיפה לא בונים יותר שום דבר לטווח הארוך. לצערי אני לא מכיר אחד כזה, והנחת העבודה שלי היא שמה שהיה הוא שיהיה. יואב כץ, שלומי דורה, ערן לוי - ליגה לאומית.

יום רביעי ה-21 במאי 2008 ייזכר לדראון עולם כיום חגו של כדורגל הקבוצות האירופאי, תהא הזוכה אשר תהא, ראויות השתיים. וההכרעה, אחרי לוחמה פסיכולוגית ועונה ארוכה וצמודה תרגש אוהדי כדורגל רבים שישאירו את הביקורות על המפעל האירופאי הבכיר לערב אחד בצד. אוהדי צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד מכלים את הימים האחרונים מול הטלויזיה והמחשב, מריצים סרטי וידאו מהעונה שעברה או מחצי המאה האחרונה ומתרגשים על קריאת ספרי ההיסטוריה של המועדון שלהם, שאחרי היום הזה יעודכנו ויקבלו אולי פרספקטיבה חדשה. הם משכימים קום בידיעה שהיום הזה שונה מכל כך הרבה ימים אחרים, יום שרבות ידובר בו, והם יוכלו לומר לבניהם ולבני בניהם איך ידעו כבר אז שמדובר בהיסטוריה בהתהוות, יום ששלח את המועדון שלהם למקום של כבוד בספר דברי הימים של הכדורגל האירופאי לדורותיו.

יום רביעי ה-21 במאי 2008 ייזכר גם כ-'עוד יום בהיסטוריה הארוכה של הליגה הלאומית', ליגה שהתגלגלה לה וכובדה בשם שכיבד פעם את פאר הכדורגל הישראלי, וכיום היא רק תזכורת לכך שנציגי כדורגל ישראלים יכולים להצליח רק בתחרויות אותן מנהלים אחרים. דמיינו את יומו של אוהד הכדורגל הישראלי השרוף שקבוצתו משתתפת במאבק העלייה האיטי לליגת העל. הוא משכים קום ב-7.30, ומדמיין שגיבורי היום כבר הקדימו אותו ודאי, הרי הדיון בהתאחדות מתחיל ב-8.30. האוהד אמנם אדוק אך אפילו הוא אינו יודע מי ייטול חלק בדיון. האם יהיו שם רק נציגי הפועל רעננה והפועל פ"ת, או שמא גם נציגי חיפה, ר"ג וב"ש יגיעו להשגיח? ומי יהיו הדיינים ואת מי הם אוהדים ביום של חול, הרי לכל אחד יש קבוצה וכל דיין, גם אם הוא משפטן ותיק, מייצג בסך הכל את הסקטור שלו בעם, או לפחות בהתאחדות. ומה הם ילבשו, הדיינים והנציגים? האם יגיעו באדום (של רעננה), כחול (של פתח תקווה) ושחור (לדיינים)? האם באמת יש בהתאחדות שולחן ירוק, או שזו רק פראפרזה מעוכה של העיתונאים, אלו שדוחפים תמיד 'לכדורגל שלא יוכרע על השולחן הירוק' אך דואגים ללבות את האש ולחכך ידם בעניין הפתאומי שנפל על ליגה נטולת כדורגל.

כבר חמישה ימים שהעסקנים היריבים מדמיינים את הפסיקה התקדימית: 'ניצחון טכני בשיעור 0-2 לטובת מועדון כדורגל הפועל רעננה' - זו התוצאה שחשקה נפשם. פתאום יוכלו אפרים גבאי ושלומי דורה לקפוץ על זרועותיו של יואב כץ, להתסכל למצלמות בלי בושה ולשאוג 'ישששששש!' כדרכם של מנצחי ספורט דגולים. הם כבר מדמיינים את תמונתם על שער מדורי הספורט של יום חמישי, חוגגים את הניצחון שהושג בכוח ההתנגדות והצדק, לצידם בתמונה הקטנה הזוכה בטורניר שמסתיים במוסקבה, בין אם זו האחת או האחרת.

ואם לא יקבלו את דרישתם במלואה? אזי יבקשו, במטוטא מכבודו הדיין, 'לשרוף את המועדון'. או בעגת הכדורגל הישראלי, לדחות את הליגה עד שיוחלט לפחות על מועד חוזר למשחק ברעננה, שבו לא ישותף החלוץ הסורר, משאת נפשם של אותם מנהלים בימי קיץ חמים. הרי אין דין רעננה כדין הרצליה? האם אין די תאריכים פנויים בלוח השנה של הכדורגל הישראלי? האם ליגת העל לא תגיע לסופה רק בעוד שבועיים?

יחליטו הדיינים הנכבדים אשר יחליטו, זה יהיה עוד יום בהיסטוריה הארוכה של הליגה הלאומית.
תזכרו את התאריך.

עם סיום המחזור הלפני אחרון בלאומית אפשר להסתפק בכותרת הזו כדי להעריך את סיכויי ההעפלה של הפועל בשבוע הבא.
צמד הנצחונות של פ"ת בשני המחזורים האחרונים עזרו לה לנער את שאר המתמודדות ולמחזור האחרון היא תגיע כשגם תוצאת תיקו צריכה להספיק לה. יותר מכך, היריבה שלה בשבוע הבא, הפועל ר"ג, תשמח אולי לקלקל את השמחה אבל בגלל הפרש השערים הגדול ביניהן (ופער שלוש הנקודות) אין לה סיכוי להדביק את הפער ולעלות במקומה. במקרה של תיקו בפ"ת, הפועל חיפה תצטרך לנצח בהפרש של חמישה שערים ברמת השרון כדי לסגור את הפער, תוצאה לא סבירה. היחידה שיש לה הפרש שערים טוב יותר מהפועל פ"ת היא הפועל ב"ש אבל היא רחוקה שלוש נקודות מפתח תקוה ונקודה מהפועל חיפה ולכן היא תלויה קודם כל בתוצאות שלהן ורק אחר כך בתוצאה שלה (בנצרת עלית).

בשורה התחתונה, רק הפסד של פתח תקוה להפועל ר"ג שאינה במירוץ לעלייה יאפשר להפועל חיפה (אם תנצח ברמה"ש בכל תוצאה) או להפועל ב"ש (אם תנצח והפועל חיפה תאבד נקודות) להשיג את המקום השני.

מבחינתה של הפועל, היא שיחזרה במשחק היום את המשחק מול עירוני ראשל"צ בפתיחת העונה: גם אז היה זה ערן לוי שניצח על ההצגה עם שער מרהיב מכדור חופשי, גם אז צימקה ראשל"צ במחצית השניה ל-2-1 והותירה תחושה מעורבת לגבי יכולת הקבוצה, ועם התחושה המעורבת הזו צפוייה הפועל לסיים עוד עונה בלאומית, בתקווה להגדלת מספר העולות בעונה הבאה.

לאוהבים נסים: בשידור היום בערוץ הספורט טען שלמה שרף, איש שמבין משהו בפוליטיקה של הכדורגל הישראלי, ששיתופו של פטי נימבה במשחק ברעננה הוא שנוי במחלוקת וקבוצות הצמרת צפויות לערער על כך. נימבה שיחק 90 דקות וגם כבש פעמיים, אבל לנו נראה שהאישור שניתן מההתאחדות ינקה את הפועל פ"ת מאשמה ולכל היותר ימצא אשם בהתאחדות, את הנקודות האלו פתח תקוה לא תחזיר. המעניין במקרה הוא שגם נימבה וגם סיבטי ליפנייה של הפועל היו צריכים להיות מורחקים לתקופה ארוכה אחרי האדומים שלהם, אבל שניהם חזרו די מהר (נימבה אחרי 2 משחקים, ליפנייה אחרי משחק אחד) והוכיחו שוב כי לגוף המנהל את הכדורגל בארץ אין יכולת להשליט בו סדר ומשמעת.

הפועל מפנה אחר כבוד את המקום השני בלאומית אחרי שהיא מסיימת הפסד שני ברציפות ליריבה ישירה בצמרת ועכשיו היא האנדרדוג של המירוץ: בפיגור שתי נקודות, בפיגור ביחס השערים, עם ביטחון שאבד ועתיד לא ברור. לפני שבועיים כתבנו כאן על סף השבירה הנמוך של הפועל ועל מנגנון ההרס העצמי במועדון ועתה ניתן להוסיף אליו גם את שלומי דורה. 'מחרבייך ממך יבואו' אמרו חז"ל ואת זרעי ההפסד בבאר שבע נטע שלומי דורה עוד בדקות הסיום של המשחק בשבוע שעבר: אז התרכז המאמן בשיפוט ובמזל, והיום מתברר שגם בלי בעיות שיפוט (ופנדל במתנה) - הקבוצה שלו נשארה אחת הלחוצות בליגה, קבוצה שמשחקת כאילו גורלה הטראגי נכתב בתסריט ידוע מראש, ולקבוצות כאלו כידוע המזל לא מגיע.

דורה אמנם טען אחרי המשחק שהקבוצה שלו תגיע לבאר שבע על מנת לנצח, בפועל הוא העלה הרכב שקיווה לשמור על 0-0 ונכשל, ואז נותר אובד עצות. השורה התחתונה היום אומרת: הקבוצה לחוצה ולכן היא נכשלת, אבל לאף אחד בצוות המקצועי אין את היכולת או ההבנה כדי לפתור את הבעיה. להפועל אין יותר שום יתרון על הליגה והסיכוי היחיד שלה במאבק הוא לנצח פעמיים ובהפרש גבוה ולקוות לטוב (שיוויון עם פ"ת הוא עדיין אפשרות ריאלית, הפועל רחוקה ממנה 2 נקודות וגם חמישה שערים בהפרש השערים). את זה צריכה הקבוצה לעשות כשאין לה אף שחקן התקפי עם ביטחון, וגם ההגנה נראית מפורקת ורחוקה מאוד מהיציבות שאפיינה אותה לאורך העונה.

מאזן הכוחות החדש בלאומית: הפועל פ"ת והפועל ב"ש מגיעות במומנטום לישורת האחרונה, לשתיהן גם יחס השערים הטוב בליגה  (9+ ו-11+ בהתאמה) אבל יתרון הנקודות של פ"ת קריטי. לצידן עדיין רצה בני לוד שצמודה לפתח תקוה במקום השני ופוגשת את ב"ש בשבוע הבא. ההימורים שלנו בינתיים מדייקים בעיקר והתחזית למחזור הבא: תוצאת תיקו בלוד, תוצאת תיקו ברעננה (בין הפועל פ"ת להפועל רעננה) - אם הפועל תנצח וזה אם גדול מאוד, היא תשתווה במאזן הנקודות שלה להפועל פ"ת לקראת המחזור האחרון.

הרחבה: ביחד עם ההתפרקות של קבוצת הנוער הפועל הולכת והופכת את העונה הזו לאחת שתיזכר לדיראון עולם. חשוב לזכור שעם כל הכבוד לביקורת על דורה, הסיבה האמיתית שהקבוצה נכשלת היא שהיא חלק ממועדון שהולך ומאבד מכבודו ואין לו מסגרת מנצחת שתחזיר את הקטר למסילה. נרחיב על כך בימים הקרובים וננסה לתאר מזוית חדשה את מחרבו הראשי של המועדון - דון קישוטנו, מר יואב כץ.

ידיד הבלוג חץ האדום מדווח על ההרכב הצפוי במשחק בבאר שבע היום:
גיל אופק
עידן בלסטרה
קוני צ'קארטה
אושרי רואש
שמעון הרוש
בראיין גרז'יץ'
אסי אברהמי
רן אבוקרט
הישאם כיוואן
זיו כבדה
עדן בן בסט

ההרכב שכולל לא פחות משישה שינויים מזה שפתח בשבוע שעבר מול בני לוד מראה על שלושה שינויים בקונספט שהוביל את הפועל העונה:
- התאמת המערך לשחקנים. הפועל משנה לראשונה העונה את ה-4-4-2 לטובת 4-5-1 מכיוון שהשחקנים בכושר הטוב ביותר העומדים לרשותו של שלומי דורה הם שחקני הקישור. אחד מהם, קוני צ'קארטה, יפתח במרכז ההגנה במקומו של סיבטי ליפנייה.
-זניחת קונספט ערן לוי. הואקום שנוצר בהתקפה עם הרחקתו של יוסי ג'נאח והספק לגבי כשירותו של עדן בן בסט ביחד עם התרומה המעטה של לירון וילנר הפכו את ערן לוי לפיתרון האלטרנטיבי. יכול להיות שאי הכללתו בהרכב היום מעידה על שינוי בתפיסה. ההעדפה של זיו כבדה על פניו בהרכב כמוה כהודאה בטעות החילוף בשבוע שעבר, וזו כבר התבגרות. נחכה ונראה אם התיזה הזו תחזיק מעמד אם הפועל תמצא את עצמה בפיגור ותצטרך שינוי מהספסל.
- לא משחקים על ניצחון. ב"ש היא אלופת ה-0-0 של הלאומית עם לא פחות מחמש תוצאות מאופסות, ארבע מהן נרשמו בשבעת המחזורים האחרונים. בפעם האחרונה שנכבשו במשחק בב"ש יותר משני שערים, נצרת עלית ניצחה שם 2-1. זה היה בנובמבר. לשלומי דורה מתאימה מאוד תוצאת תיקו במשחק הזה ואפשר להמר די בביטחון על מעט אירועים ומעט שערים.
ההימור שלנו: תיקו היום וירידה למקום הרביעי בסיום המחזור לאחר ניצחונות של הפועל פ"ת ובני לוד.
אדומים יעדכן מב"ש בזמן אמת.