הפועליסט

בטור שיתפרסם בסוף השבוע גם במקומון זמן חיפה, חץ האדום מציג את סיכום הסיבוב שלו. את הזוית שלי אתן כאן ביום חמישי.

אומנם בליגה הלאומית העונה עבר רק סיבוב אחד, ובכל זאת הפועל חיפה כבר עושה צעדי ענק לקראת סיום העונה שלה באופן מעשי. השילוב של חמש קבוצות שעולות ליגה השנה בצוותא עם עונה מדהימה עד כה של חניכיו של שלומי דורה יצרו בקרוב את עונת הגארבג' טיים הארוכה ביותר בתולדות המועדון באדום. בתכנונים של טרום העונה, העריכו ראשי הפועל חיפה כי לאור העובדה שלא פחות מחמש קבוצות תעלנה ליגה בתום העונה, ארבעים וחמש נקודות פלוס מינוס יספיקו להשגת המטרה. אז, לא האמינו בהפועל שהקבוצה שלהם תתחבר בצורה כזאת מרשימה. אז, לא האמינו בהפועל שהקבוצה שלהם תצבור כבר לאחר עשרה משחקים יותר מחצי מסך הנקודות הנחשק.

לפחות על פי המספרים, הפועל חיפה של העונה חווה, לפחות עד עתה, את אחת העונות הטובות ביותר שלה בתולדות המועדון. ספק אם בעברה של הקבוצה האדומה מעיר הכרמל היתה פתיחת עונה כל כך מוצלחת, להוציא כמובן את עונת האליפות הבלתי נשכחת של אלי גוטמן קומפני.  הפועל חיפה של העונה מוכיחה מדי שבוע כי היא ברמה אחת לפחות מעל שאר קבוצות הליגה הלאומית ואפשר להתרשם מכך הכי טוב דרך המספרים שאליהם הגיעה הקבוצה עד עתה.

היא ניצבת בגאון בראש הטבלה עם פער מבטיח של חמש נקודות מהדולגת אחריה, הפועל רמת גן. היא רחוקה מרחק עשר נקודות מהמקום השישי, המקום שממנו לא עולים ליגה באופן אוטומטי, היא עם מספר הניצחונות הגבוה בליגה (שמונה במספר), היחידה בליגה הלאומית שעדיין לא נוצחה, היא כבשה הכי הרבה שערים (20) וספגה הכי מעט (5).  רוב העליות של הפועל חיפה עד היום היו שונות במקצת. על פי רוב גימגמה הפועל ברוב שלבי העונה ורק פיניש מדהים בסיבוב האחרון הביאה בסיכומו של דבר את כרטיס העלייה הנכסף. לדוגמא בעלייה האחרונה של הפועל, עם רוני דורה וברוך ממן על הקווים, צברה הפועל חיפה לא פחות מעשרה הפסדי ליגה ודורגה רביעית ערב מחזור הנעילה של העונה. וזה אני מזכיר בקבוצה שכללה סוללה ארוכה של שחקני כדורגל מצויינים כמו אלירן אלקיים, סאלח חאסרמה, חיים מגרלשווילי, גיל ורמוט, מזואה אנסומבו וג'ף טוטואנה.

העונה זה אחרת לגמרי. העונה רואים מהרגע הראשון את האיכויות הנהדרות של הקבוצה ואת העובדה שעל המצח של כל שחקן ושחקן חקוק באותיות קידוש לבנה המילה: "עלייה". ולא בגלל שיש העונה חמש עולות. גם אם היו העונה שתי עולות הפועל חיפה היתה שווה עליה. גם אם רק אחת היתה עולה.
דבר נוסף שמרשים בקבוצה של שלומי דורה הוא האופי שמגלים השחקנים. בארבעת המשחקים האחרונים נקלעו שחקני הקבוצה לפיגור מוקדם (שלוש פעמים בגלל פנדל שנוי במחלוקת!), ובכל זאת ידעו לחזור מפיגור. פעמיים זה הספיק לשיוון 1:1 ולחלוקת נקודות. בשבועיים האחרונים הגדילו שחקני הפועל חיפה לעשות והצליחו להפוך את התוצאה על פיה בדרך ללקט עוד שלוש נקודות. לפני שבועיים זה קרה במגרש בהרצליה. המגרש הכי מנחוס בעברה של הקבוצה. מגרש שבהפועל חיפה "הקפידו" להפסיד בו אפילו בעונת האליפות וגם בעונת העלייה הקודמת. ובשבוע שעבר זה קרה במשחק חוץ קשה לא פחות אצל הפועל לוד המתאוששת של ערן קוליק. גם נחיתות מספרית בעקבות הרחקתו של יוסי דורה כבר בדקה ה-22, לא מנעה מערן לוי וחמודי כיאל לעשות מהפך מהיר תוך דקתיים. קבוצה עם אופי כבר אמרנו?

כל הסימנים מראים שכבר בשבועות הקרובים תאבד הפועל חיפה עניין בליגה של העונה ולאחר שתבטיח את עלייתה באופן מעשי, יתחילו שם כבר לחשוב על העונה
הבאה. על העונה בליגת העל. החדשות הטובות מבחינת קברניטי הקבוצה שכבר בסביבות ינואר הם יוכלו ללכת לים בראש שקט. החדשות הרעות מבחינת קברניטי הקבוצה הם שבינואר קר בים.
כל הסימנים מראים שלאחר הפסקה של ארבע שנים, בעונה הבאה שוב יהיה בחיפה הדרבי הגדול. זאת כמובן במידה ומכבי לא ירדו ליגה.

מיודעינו חץ האדום מנסה לחזות את טבלת הלאומית שלושים מחזורים לפני סיום העונה. הבלוג חושב שהוא טועה והפועל שלנו תזכה באליפות, אבל למרות זאת ממליץ: לגזור ולשמור.

אומנם רק שלושה מחזורי ליגה מאחורינו, רק תשע נקודות חולקו מתוך קופה של תשעים ותשע נקודות, ובכל זאת, אפשר כבר להתחיל ולהתרשם מהמגמות, מהכוונות ולנסות להעריך את הסיכויים. הסיכויים והסיכונים.  אז החלטתי לקחת סיכון שכזה ולנסות ולהמר כבר עכשיו איך תיראה הטבלה הסופית של הליגה הלאומית, אי שם בסוף חודש מאי 2009.  ניסיתי להעריך מי תהיינה העולות (הפועל! הפועל!!), מי תהיה היורדת (קרית אתא! קרית אתא!!), ומי תהינה לא זה ולא זה (רעננה! רעננה!!).  בסוף חודש מאי הבא, נשוב ונבדוק איך עמדה התחזית במבחן המציאות.

מקום 1: הפועל רמת גן: לטעמי הקבוצה הכי טובה בליגה הלאומית. ומי שלא מאמין לזה, כדאי שימתין להתקדמות של העונה ויווכח בעצמו.
החלק הקדמי של רמת גן הוא קטלני וכולל שחקנים כמו שי רביבו, קובי חסן, דאטורו ומור גולן. ואם זה לא מספיק צורף ברגע האחרון החלוץ הפרגאווי המצויין רוברטו סאנצ'ז שהחל כבר אתמול לפרוע שטרות וחתום על שלוש הנקודות היקרות, מניצחון החוץ בקרית אתא.
במשחק גביע הטוטו בפתיחת העונה בין הפועל רמת גן להפועל חיפה, פנה בסיום המשחק יובל נעים מאמן הפועל רמת גן לשלומי דורה ואמר לו: "יש לך קבוצה אדירה. הכי טובה בליגה. אני קונה עכשיו לגמור את העונה שני מקומות מתחתיך". עם כזה סגל וכזאת סוללת כוכבים כמו שיש ליובל נעים, אני בטוח ששלומי דורה היה קונה את הדיל ההפוך.

מקום 2: הפועל חיפה: רק 270 דקות צפונה בתוך העונה ואפשר לראות בקלות שמדובר בעונה מיוחדת. קודם כל הנתונים היבשים: שלושה משחקים בלבד חלפו, וכבר חניכיו של שלומי דורה שברו שני שיאים מכל העונה שעברה. רצף ניצחונות ורצף המשחקים ללא ספיגת שער. בשני המקרים לא הצליחו בהפועל חיפה להגיע בכל העונה שעברה למאזן של שלושה משחקים רצופים.
הפועל חיפה חוזקה בצורה נכונה בנקודות הבעיתיות וההתבססות על חומר מקומי מהווה ומהעבר מוכיח את עצמו מעל ומעבר וגם גורם להרבה הזדהות מצד הקהל.
אני בטוח שבימים הקרובים תשמעו את שלומי דורה ושחקני הפועל חיפה באמצעי התקשורת השונים, מנסים להרגיע ולספר שכמה שהליגה קשה וכמה שהיא עוד ארוכה וכמה שהכל עדיין פתוח. בולשיט. אל תאמינו להם. אני בטוח שגם הם בעצמם מבינים ויודעים שצריך לקרות משהו מאוד בלתי הגיוני כדי שהפועל לא יעלו ליגה בתום העונה. הקפאת העליות למשל.

מקום 3: הפועל באר שבע: סוללת הכוכבים של אלונה ברקת וגיא לוי עוד תדע משברים ובעיות בדרך, אבל קבוצה עם שחקנים כמו מאור מליקסון, אהוד קדוסי וסימיוני, לא תצליח גם אם תתאמץ נורא, לסיים את העונה מתחת למקום החמישי. לחץ הקהל ימשיך לשגע את המערכת המשוגעת ממילא, אבל כמה ניצחונות יביאו שקט זמני לדרום הלחוץ ויספיק כדי להתברג בחמישייה הפותחת.

מקום 4: מכבי הרצליה: אפשר להגיד על אייל לחמן מאמנה של מכבי הרצליה הרבה דברים. שהוא לא מבין בכדורגל ולא יודע לבנות קבוצות, זה לא בין הדברים.
לחמן, יודע לזהות כישרונות צעירים וטובים, יודע לאתר זרים זולים ומוכשרים ובעיקר יודע להנחיל לקבוצות שלו כדורגל אגרסיבי ובלתי מתפשר. בליגה הלאומית זה כמעט חצי מהעבודה.
גם החיזוק המצויין בסטנדרטים של הליגה הלאומית, של אלן מסודי ואלי ביטון יעשה את שלו ויחזיר את קבוצתו של אריאל שיינמן חזרה לליגת העל לאחר הפסקה של עונה אחת בלבד.

מקום 5: הפועל עכו: עוד קבוצה צפונית שלהערכתי תידברג בין חמש העולות. פתיחת העונה הלא טובה של חניכיו של ירון הוכנבויים קצת מרמה, כי מדובר בקבוצה טובה מאוד, מאוזנת ומוכשרת. הוכיל'ה, שועל קרבות ותיק בליגה הלאומית (מתחיל את עונתו השמינית בליגה הזאת), מכיר על בוריה את הליגה ואת שחקניה וליקט בקבוצתו כמה כאלה שיעזרו לו להעפיל לליגת העל.

מקום 6: אחי נצרת: אומנם תיתן לעכו מאבק קשה על הכרטיס האחרון אבל לדעתי תפסיד אותו. קבוצה מאוד קשה וביתית, שתעשה הרבה צרות לקבוצות בליגה, בעיקר במגרשה צר המידות בעילוט.
התקפה חלומית עם ויאם אעמשה וסרג' איילי, תקרע הרבה רשתות העונה ותפתיע לא מעט פעמים את "הקבוצות הגדולות", אבל בעיות בחלק האחורי של הקישור ובעיקר במרכז ההגנה ימנעו מהם ככל הנראה לעלות ליגה בסיכומו של דבר.

מקום 7: הפועל כפר סבא: המתרסקת של העונה. מזכיר מאוד את המקרה של הפועל חיפה בירידה האחרונה. קבוצה עם סוללת כוכבים כמו ישראלביץ', יבואה, מליקסון, בן לוז, דה סילבה ואחרים, היתה חייבת למצוא את עצמה לפחות במרכז הטבלה בליגת העל. במקום זה היא הסתבכה בקרבות התחתית וכנגד כל הסיכווים וההיגיון ירדה ליגה. לאחר הירידה הכואבת, התייתמה מכל כוכביה, הבעלים עזב וכעת צריכים בכפר סבא לבנות הכל מחדש. הכל ההתחלה.
לעונה הזאת זה לא ממש יספיק. אולי לעונות הבאות.

מקום 8: בני לוד: גם קבוצתו של גילי לנדאו פתחה את העונה בצורה רעה, ועדיין ללא ניצחון ואפילו ללא שער זכות. אבל בסטטיסטיקה כמו בסטטיסטיקה דינה בסוף להתיישר ולוד יאספו את הנקודות שמצפים מהם. שחקנים כמו חליבה, שי בירוק, אבו-ענזה ואחמד סבע שווים יותר מקרבות תחתית בליגה הלאומית. וכנראה שגם יתנו יותר.
אם יש סיבה לאופטמיות בקבוצה הלודאית, היא בטח נעוצה בעובדה שהם עדיין לא פגשו את חביבתם הפועל חיפה. תשע נקודות כבר יש להם.

מקום 9: הפועל רעננה: הקבוצה שהכי נחלשה העונה. הפועל רעננה מאז ומתמיד היתה כשמה כן היא. קבוצה צעירה, נלהבת ובעיקר רעננה. אולם, עזיבתם של מספר שחקנים מובילים בקבוצה כמו דודו אברהם מיודענו, סרג' איילי, ומשה אבוטבול המצויין, החלישה את הקבוצה בצורה משמעותית.
ליאור לינדר ורז כהן שחקנים נמרצים ומוכשרים אבל לבדם הם בטח לא יוכלו למשוך את הקבוצה במעלה הטבלה. בקבוצה מרעננה, הורסת שמחות ידועה, יסתפקו העונה בלהישאר בליגה.

מקום 10: הפועל ירושלים: בעיות כלכליות וניהוליות קשות, הם האויב הכי גדול של הקבוצה של לופא קדוש העונה. עם בעלים יותר גרוע אפילו מיואב כץ (טוב לא צריך להגזים…), ובלי מזומנים בקופה יתקשו בקבוצה מעיר הבירה לשרוד בליגה שאליה רק הגיעו. יתקשו אבל בסיכומו של דבר כנראה שיצליחו. שחקנים ותיקים ומנוסים כמו קובי שאלו, אסי בוזגלו ובעיקר הקפטן שי אהרון, ינהיגו את החבורה הצעירה שסביבם ובסיוע של הקהל שלא נטש להפועל קטמון והמגרש הביתי בטדי, יספיקו כדי לשרוד עוד עונה בליגה הלאומית. זה יהיה בציפורניים, אבל כנראה שישרדו.

מקום 11: רמת השרון: קבוצה מאוד חלשה. תהיה ספקית נקודות גדולה. עם צוות מאמנים כמו בני טבק ועופר פביאן (בשביל מה צריך שני מאמנים??), ציפית שתהיה ברמת השרון קבוצה קצת יותר טובה. לא תצליח לדגדג יותר מדי את הגדולות, ומקסימום תגנוב פה ושם תיקו. הלחם והחמאה שלה יהיה מול הקבוצות היותר קטנות. בזכות המגרש הביתי והמשטח הגרוע יצליחו ברמת השרון כל הנראה להגיע למבחנים נגד הירידה. מצד שני, ברמה הנוכחית ספק רב אם רמת השרון תעבור את המבחנים מול השלישית בליגה הארצית.

מקום 12: קרית אתא: יסלח לי חברי הטוב רוני דורה, אבל מאוד קשה לי להאמין שקבוצתו תצליח להימלט מירידה מהירה וכואבת לליגה הארצית, לאחר עונה אחת בלבד. הסגל של קרית אתא מושתת רובו ככולו על שחקני נוער של המועדון וצעירים מקבוצות באיזור.
גם השחקנים היותר ותיקים יחסית, דוגמאת אלעד צחקו, אורן פלאש וקובי דנינו, לא יספיקו כדי להישאר בליגה. אם לוקחים בחשבון שהחלוצים המחליפים של קרית אתא, ומי שאמורים להושיע אותה מהספסל הם שי דהן ויוסי וענונו, קשה למצוא מקומות לאופטימיות. עד תום מועד העברות ביום חמישי, חייב רוני דורה להתחזק לפחות בארבע שחקנים בעלי שיעור קומה, אבל כאשר הקופה ריקה לא ברור איך הוא יעשה את זה.
לאורך קריירת האימון שלו עשה רוני דורה הרבה ניסים. אם הוא ישאר העונה ליגה עם קרית אתא, זה ללא ספק יהיה הנס הגדול מכולם. אני באופן אישי מחזיק לו אצבעות שיצליח. לא בטוח שזה יעזור.

מאת: חץ האדום

מה שמתסכל בהפועל חיפה של השנה זה שלמרות ההצלחה היחסית של הקבוצה ולמרות שנראה היה שהקבוצה נבנית ומתייצבת, בעונה הבאה מי שלא יהיה המאמן של הקבוצה, יצטרך להתחיל כמעט הכל מהתחלה. שוב יובאו שישה-שבעה שחקני הרכב חדשים ושוב יתחילו לבנות את הקבוצה כמעט מאלף.

נתחיל עם העוזבים: שני השחקנים הבולטים של הפועל השנה, שניים שחתומים על רוב רובה של העונה הזאת, אושרי רואש ועדן בן בסט יעזבו בוודאות וישאירו אחריהם חור גדול מאוד. חור שיהיה קשה למלא. בן בסט חוזר למכבי חיפה וגם אם הוא לא יקבל שם הזדמנות (מה שאגב ממש לא בטוח), יש לו מספיק הצעות מקבוצות ליגת על שרוצות אותו. אם שלומי דורה ישאר הוא ילחץ על עדן חזק מאוד להישאר אבל הפעם גם היחסים הקרובים ביניהם לא יעזרו ככל הנראה.
אושרי רואש ותתחילו להתרגל לעובדה הזאת סיים את דרכו בהפועל חיפה. בעונה הבאה הוא ילבש במקום החולצה האדומה של הפועל, את החולצה הצהובה של מכבי תל אביב.
העניין בינו לבין הקבוצה החדשה של רן בן שמעון סגור כמעט לגמרי ומה שנותר לסגור זה את מחיר כרטיסו. מכוון שכרגיל יואב כץ דורש חמש מאות אחוז יותר מהמחיר הריאלי, במכבי תל אביב וגם אושרי עצמו לא ימתינו יותר מדי ויפנו לועדה למעמד השחקן שתקבע את מחירו. בדיוק כמו שקרה עם גיל ורמוט והפועל תל אביב לפני כשנתיים. יואב כץ ימשיך גם הקיץ במדיניות מחירת הנכסים שלו. מהלך שהוא כל כך אוהב ועושה זאת כבר עונה רביעית ברציפות. זה התחיל עם חיים מגרלשווילי, נמשך עם גיל ורמוט ובעונה שעברה עם יובל אבידור וכעת הגיע תורו של אושרי רואש. המהגר יחזיק אצבעות בעונה הבאה שהישאם כיוואן או שמעון הרוש יעשו את הפריצה הגדולה שלהם, דבר שיאפשר לו לגזור עוד קופון.

אם הפועל חיפה היה מועדון שהחשיבה בו היתה להיות קבוצה מובילה ולא מקום למימוש רווחים, היו דואגים ראשי הקבוצה להחתים את הכוכבים ששוחררו לכל המרבה במחיר, על חוזים ארוכי טווח ולהשאיר אותם במועדון. תדמיינו לעצמכם קבוצה עם מגרלשווילי, ורמוט, אבידור ואושרי רואש, פלוס ישראלי אחד או שניים בכירים, וחמישה זרים טובים….  קבוצה לחלק העליון של ליגת העל. שלא לדבר על הזהות של הקבוצה עם הרבה שחקני בית מובילים. טוב….. הגיע הזמן להקיץ מהחלום ולחזור למציאות העגומה.

מלבד שני הלידרים של הפועל העונה, יעזבו עוד לא מעט שחקנים: קובי שאלו, בראיין גרז'יץ', זיו כבדה, לירון וילנר בוודאות. כנראה גם קוני צ'אקרטה ויוסי ג'אנח.
יניב צ'יצ'יאן, ליפנייה וערן לוי עדיין מתנדנדים ולא ברור כרגע מה יהיה איתם. כאמור למעלה מעשרה שחקנים שכלל לא בטוח שימשיכו בהפועל חיפה גם בעונה הבאה. מרביתם לבטח לא ישארו.

הבעיות של הפועל חיפה העונה היו רבות ומגוונות. על אחת הבעיות דיבר אתמול שלומי דורה בתום המשחק וזה היעדר שחקן מוביל ובעל ניסיון. כזה שירים את הקבוצה ברגעים קשים. לרוב השחקנים בהפועל יש חוסן מנטלי נמוך מים המלח וברגעי משבר זה בא לידי ביטוי.
בעיה נוספת שיצטרכו לתת בהפועל חיפה עליה את הדעת בעונה הבאה, היא מהירות בחלק הקדמי של הקבוצה. העונה מלבד עדן בן בסט, הורכב החוד משחקנים מעט איטיים וטיפה שמנים מדי, דבר שהיקשה על המהירות בחלק הקדמי. רק לשם הדוגמא ערן לוי שוקל כמעט 92 קילו, עם כמעט 30 אחוזי שומן!! נתונים מדהימים לגבי שחקן כדורגל פעיל. בעיה אחרת היא היעדר שחקנים כובשים במרכז השדה ובחוליה האחורית. מתוך 36 שערי הליגה שכבשה הפועל חיפה העונה לא פחות משלושים נכבשו על ידי החלוצים (בן בסט, וילנר, ערן לוי ויוסי ג'אנח). את שאר ששת השערים כבשו זיו כבדה, הישאם כיוואן, קוני צ'אקרטה ורן אבוקרט. לדוגמא, הקשרים האחוריים של הפועל כבשו העונה שער אחד בלבד (קוני במחזור פתיחת העונה בנצרת). רק לשם ההשוואה בעונת העליה הקודמת כבשו הקשריים האחוריים מזואה אנסומבו וסאלח חאסרמה למעלה מעשרה שערים. כאשר ההגנות היריבות יודעות כי הקשרים האחורים של הפועל חיפה נעדרי יכולת בעיטה ושחקני החלק הקדמי של הקישור של הפועל נעדרי יכולת כיבוש (כבדה שלושה שערים, הישאם שער אחד בלבד), זה מקל עליהם לכווץ את ההגנה לאחור ולשמור בעיקר על שחקני החוד כי רק מהם צפויה להם סכנה.

18 שחקני שדה (לא כולל את שני השוערים), שותפו העונה במשחקי הפועל חיפה.
10 מהם לא כבשו אפילו לא שער אחד. רק שמונה שחקנים כבשו העונה, המספר הנמוך בליגה.

אז מה צריך לעשות המאמן של הפועל חיפה בעונה הבאה, מי שזה לא יהיה??

צריך לעשות הרבה למען האמת. הרבה מאוד עבודה מחכה לו, ואם לוקחים בחשבון כי יואב כץ כבר הודיע כי בעונה הבאה הוא מתכוון לקיצוץ רציני בתקציב, מגיעים למסקנה שזאת תהיה משימה קשה מאוד לעלות ליגה בעונה הבאה. קשה מאוד, ספק אם אפשרית. ובכל זאת בוא נשחק בנדמה לי וננסה להרכיב את ההרכב הראשון האידיאלי מבחינת הפועל חיפה בעונה הבאה, במגבלות הידועות והקיימות.

שוער: תום אלמדון
שוער ליגה לאומית לגיטימי שמשתוקק למצוא לעצמו קבוצה בכירה שבה יוכל לשחזר את יכולתו הגבוהה מהעבר, עת נמנה על שורות הנבחרת האולימפית. היה אמור להגיע להפועל באמצע העונה אבל מכבי חיפה הכריחה אותו לעבור לנצרת עילית. טעות קשה מבחינתם, כי שוער שאיבד את הביטחון הדבר האחרון שהוא צריך זה לעבור לקבוצה שיורדת ליגה בוודאות ולהיות תחת מתקפה של הקבוצות היריבות 70 אחוז מהמשחק. ככה לא משקמים ביטחון. ממש לא.

מגן ימני: יניב צ'יצ'יאן
שחקן כנף טוב מאוד שגילה יכולת טובה במשחקים שבהם שותף. הבעיה שלא מעט קבוצות ליגת על נעדרות שחקן אגף בצד ימין חושקות בו וספק אם ניתן יהיה להשאירו. במידה ולא, הסבה מקצועית לרן אבו קרט לאגף הימני גם יכולה לבוא בחשבון.

בלם אחורי: סבייטי ליפנייה
הבלם שהגיע כברירת מחדל בעקבות הבריחה של איבוס יובלדיו להפועל פתח תקוה התגלה כבינגו של שלומי דורה. לפרקים רבים של העונה היה הבלם הטוב בליגה וביחד עם אושרי רואש הנפלא ייצבו את ההגנה של הפועל. אילמלא אין ספור טעויות שוער מביכות היתה הפועל מסיימת את העונה עם הכי פחות שערי חובה בליגה.
התקרית הקשה שלו עם נור סרסור מבני לוד פגעה לו בסיכויים להישאר ובקבוצה בודקים את האופציה להביא את דה סילבה מכפר סבא במקומו אבל לא מן הנמנע שליפי ישאר בכל זאת.

בלם קדמי: עודד אלקיים
נכון, לא מדובר באושרי רואש 2, אבל כמה אושרי אתם מכירים בליגה הלאומית??
אלקיים בלם צעיר ומוכשר שראוי לקבל את ההזדמנות שלו בדיוק כמו שאושרי קיבל אותה העונה. השאלה אם הוא ידע לקחת אותה בשתי ידיים כמו שאושרי לקח.

מגן שמאלי: אייל טרטצקי
אולי העונה הטובה ביותר של טרטצקי. חרש את האגף השמאלי שוב ושוב והיה מעורב בלא מעט מהשערים של קבוצתו. גם משחק ההגנה שלו עבר שידרוג ובכלל נראה כי טרטצקי התבגר מאוד במשחק שלו והכי חשוב רואים עליו שהוא מבין את המשחק ואת מקומו במגרש. חייב להישאר וסביר גם שזה מה שיקרה.

קשר אחורי: קובריג'
הקשר האחורי המצוין ששיחק בהפועל חיפה בעונה של רן בן שמעון, תפור באופן נהדר להפועל חיפה של העונה הבאה. תפקיד הקשר האחורי הקלאסי בנוי עליו בול. גם חזק ואגרסיבי במשחק שלו, גם יודע לצאת קדימה עם הכדור ולשחרר את הכדור בזמן וגם בעל בעיטת פצצה שתפתח את הגנות היריבות שיהיו חייבות לצאת אליו קדימה. לא ברור עד כמה זה ריאלי להחזיר אותו אבל שווה בדיקה ויותר משווה לעשות כל מאמץ שזה יקרה.

קשר חמישים-חמישים: אייל שן
אחד השחקנים הלא מוערכים בליגה הלאומית. קשר שקט שעושה את העבודה שלו ביעילות רבה. יוכל להשלים נהדר את הקשר האחורי המרכזי מי שזה לא יהיה. גם יודע לאיים על השער ובכלל פיתח לעצמו תחביב מוזר וזה לכבוש נגד הפועל חיפה ועשה זאת לא מעט פעמים (במדי הפועל כפר סבא, הפועל פתח תקוה ואפילו הפועל אשקלון). רק בשביל זה שווה לנסות להביא אותו.
מאוד הייתי רוצה לראות בתפקיד הזה את יוסי דורה בחזרה בהפועל, אבל בגלל הפלונטר המשפחתי קשה לי לראות את זה קורה.

קשר התקפי: אסי בוזגלו
את העונה הטובה בקריירה שלו עשה בוזגלו בהפועל חיפה תחת הדרכתו של רן בן שמעון. שחקן טכני מאוד, תחבולן ומסוכן מאוד ליד השער. עבר עונה לא סימפטית בראשון לציון שבסיומה אף ירד ליגה. בהפועל חיפה עם הקהל הגדול והחשיפה הרבה יוכל בוזגלו לחזור לעניינים ולהוכיח עד כמה הוא שחקן מוכשר ובעל פוטנציאל. בכל מקרה מי שיגיע למשבצת הזאת יהיה עדיף לאין שיעור מזיו כבדה הקטסטרופלי. אחת החוליות החלשות של הפועל העונה.

קשר התקפי: ערן לוי
לעניות דעתי הפיספוס הכי גדול בכדורגל הישראלי. שחקן עם נתונים מדהימים בקנה מידה מקומי עם המון המון פוטנציאל. יחד עם זאת לדעתי חיב להישאר. אסור לשכוח שהוא רק בן 22 והפריצה הגדולה והמיוחלת שלו עדיין יכולה לקרות. שחקן עם בעיטה מהטובות בארץ, ואם הפרשן במשחק אתמול, מוטי אוויניר (בועט עבר מדהים בזכות עצמו), התלהב פעם אחר פעם מבעיטותיו של לוי, זה כנראה אומר דרשני. מה שכן, חייב להוריד במשקלו לפחות 7-8 קילו וחייב מאמן שידע "להגיע" אליו ולדבר אליו "לקופסא" כמו שצריך.

חלוץ: מור גולן
אם יש חלוץ ששלומי דורה מחזיק ממנו בליגה הלאומית והיה רוצה להביא אותו זה מור גולן. נסיונות בנושא הזה נעשו מספר פעמים העונה אבל כידוע ללא הצלחה. לאחר ירידתה של ראשון לציון אתמול, קבוצתו של גולן, אולי יהיה ניתן להפוך את זה לאפשרי.
חלוץ מהיר ומסוכן, חד כתער ליד הרשת. עם קישור טכני ויעיל צפוי גולן להרשית לא מעט שערים.

חלוץ: נימבה פטי
העמדה בעיתית מכולם. כזאת שיכולה להכריע את העונה כולה. אני עדיין בדיעה שחלוץ זר ברמה טובה העונה במקום אחר מהקשרים האחוריים והפועל היתה עולה ליגה בוודאות. נימבה פטי למרות אופיו הסוער נחשב לחלוץ הטוב בליגה הלאומית בשנים האחרונות ורשם לעצמו עליה שניה ברציפות. בגלל אופיו הבעייתי קבוצות ליגת על חוששות להחתים אותו למרות שהוא הוכיח כבר שהוא לא פחות טוב מהרבה מאוד חלוצים זרים בליגת העל. אולי גם יותר טוב.
חמש שנים שנימבה פטי מועמד להפועל חיפה (שכזכור הביאה אותו לארץ בצוותא עם טוטאנה ואנסמבו) אולם עדיין לא זכה לשחק אצלה (להוציא מחצית במשחק גביע הטוטו). באמת הגיע הזמן שזה יקרה. אם לא נימבה, גם ג'ורג' דאטורו יכול להיות אופציה טובה מאוד. מסמיוני תשכחו, הוא לא יוותר על הכסף הגדול של אלונה ברקת מהפועל באר שבע.

על הספסל ימתינו להזדמנות שלהם: גיל אופק, שמעון הרוש, עידן בלסטרה, רן אבוקרט, הישאם כיוואן, שי סיבוני, רן רול (שחוזר מעולת השאלה בקרית אתא) ומארן לאלה (שקרוב לסיכום בקבוצה).

על פניו מדובר בקבוצה איכותית וטובה, קבוצה מאוזנת ורעבה שאמורה להספיק לכרטיס עליה. השאלה הגדולה מה מהרשימה הארוכה הזאת יצא לפועל ומי מהשחקנים שמוזכרים כאן אכן יהיה בהפועל חיפה בעונה הבאה. נמתין ונראה.

מאת: חץ האדום
נכון זה עוד מוקדם, נכון עוד ארוכה הדרך עד שהפועל תגיע לליגת העל, אם בכלל, אבל אם כבר לשחק בנדמה לי אז למה לא?
בואו נחשוב ביחד את מי כדאי להשאיר ומה כדאי לשנות כדי שהפועל חיפה תפסיק לעשות פירסומת למעליות אלקטרה: פעם עולה, פעם יורדת.

סגל השחקנים הנוכחי של הפועל רחוק מלהספיק כדי לשרוד בליגת העל אבל מצד שני אני גם לא ממש בדיעה שצריך להחליף את כל הקבוצה. חיזוק נקודתי במספר עמדות יכול לבנות בהפועל יופי של קבוצה ולא בתקציב גדול.

ההרכב שאני הייתי בונה בשנה הבאה:

שוער: תום אלמדון- מבין השוערים הפנויים בשוק הוא לטעמי השוער הטוב ביותר. דרכו חזרה למכבי חיפה חסומה בשנים הקרובות בגלל ניר דוידוביץ' ואלמדון יצטרך לחפש לעצמו קבוצה חדשה. מכבי חיפה תשמח למכור את כרטיס השחקן שלו ומבחינת הפועל זאת הזדמנות מצויינת לרכוש שוער צעיר וטוב להרבה שנים.

מגן ימני: יניב צ'יצ'יאן- סבל העונה מהרבה עליות וירידות בכושרו, וגם מפציעות, אבל בגדול מדובר במגן לגיטימי עם עבר עשיר בליגת העל. הפועל תתקשה למצוא ולהביא לכאן מגן טוב ממנו.

בלם אחורי: סבסטי ליפנייה- פשוט תענוג. הבינגו הגדול ביותר של שלומי דורה. בלם שקט, קר רוח, טכני ומהיר. מקרין הרבה ביטחון על החברים שלו, ללא ספק יש לו מקום בלפחות חצי מקבוצות ליגת העל. חייב להמשיך.

בלם קדמי: אושרי רואש- בלם נבחרת בהתפתחות. לא ישאר כאן עוד הרבה זמן, ועד שיתפתה לעזוב לכסף הגדול שיוצא לו, חובה להנות ממנו מכל רגע. הכישרון הגדול ביותר שגדל בנוער העלוב של הפועל בעשור האחרון, מן אבי כהן לעניים. הוא וליפניה זה שילוב נדיר.

מגן שמאלי: אייל טרטצקי- הנסיון הגדול שלו יצטרך לנגן כינור ראשון אצל חבורת הצעירים שתקיף אותו בעונה הבאה. גם הוא כמו צ'יציאן עם הרבה שעות מנוע בליגת העל, חלק מזה בתור קפטן של קבוצה (מכבי הרצליה), עד ששמעון הרוש יבשיל, יצטרך טרטצקי להמשיך ולחרוש את האגף השמאלי גם בליגת העל.

קשר אחורי: קוני צ'קרטה- שחקן עם נתונים אדירים ואדישות אדירה לא פחות. אדירה ובעיקר מעצבנת. כי אם הוא היה קצת יותר "רעב" לכדורגל, הוא היה הרבה יותר טוב ואפקטיבי לקבוצה שלו. קשר אחורי מצויין עם לא מעט כדורגל. בגלל גילו הצעיר חייבים להשאיר אותו ולקוות שהוא יתפתח ויבשיל למה שמצפים ממנו. לדעתי ליגת העל היותר טכנית והפחות אגרסיבית מהליגה הלאומית מתאימה לו הרבה יותר, ובה יקל עליו לבוא לידי ביטוי.

קשר אחורי: אימורו לוקמן- אני מאוד אוהב את השחקן הזה. לדעתי טעויות בבחירת הקבוצות הפריעו לו להתקדם. יכול להיות צמד משלים מצויין לקוני האגרסיבי יותר והטכני פחות. לא פשוט יהיה להחתים אותו.

קשר התקפי: ראובן עובד- כן, ראובן עובד. אחד הכישרונות הגדולים בארץ. שחקן שעם גישה נכונה אליו ניתן להפיק ממנו המון. צריך לקבל מפתחות של קבוצה ולהיות הכינור הראשי שלה ולא להסתכל בחשש לספסל אחרי כל איבוד כדור מחשש שיוחלף. בחצי עונה שלו בהפועל הוכיח עובד כי החיבור שלו לקבוצה ובעיקר לקהל עשה לו טוב. אין סיבה לא לנסות זאת שוב.

קשר התקפי: זר- בחוליה הזאת רצוי להחתים קשר התקפי שיוכל לאיים על השאר ולפתוח ולרווח את הגנות היריב. רצוי גם כזה שמצטיין בבעיטות עונשין. מן סוג של מיכאל אניצ'יץ'. אבל שחקן בתפקיד הזה קשה מאוד למצוא וצריך הרבה מזל. עד שכבר מוצאים אחד כזה ברוב המקרים הוא עולה הרבה מאוד כסף. כדאי לנסות את הקשרים והידע של הזרים האפריקאיים של הפועל, קוני וליפניה ולנסות לקבל מהם המלצה על קשר התקפי טוב מארצם. זה יכולה להיות גניבה ולא במחיר יותר מדי יקר.

חלוץ: עדן בן בסט- לאור יכולת הכיבוש שלו בליגה הלאומית הקשה, מגיעה לעדן הזדמנות גם במגרש של הגדולים על הבמה המרכזית בליגת העל. חלוץ מוכשר שבהחלט יכול לספק את הסחורה גם ברמות הגבוהות. הבעיה איתו היא כפולה: 1. סיכוי סביר שבמכבי חיפה ירצו להחזיר אותו הביתה אחרי עונת התחשלות מוצלחת בליגה הלאומית. 2. ריבוי הפציעות שלו. אין עונה שבה עדן לא מחסיר לפחות חמישה-שישה משחקים בגלל פציעות. דרך שיחייב את הפועל לעבות את הסגל שלה בעוד חלוץ כובש.

חלוץ: זר- ליד עדן בן בסט (בהנחה שישאר), המהיר והטכני, רצוי להחתים חלוץ זר גבוה וחסון שנותן לא מעט שערים בראש. חלוץ בעל שם ויכולות גבוהות יקל גם על בן בסט לכבוש שערים, לאחר שידע לנצל את תשומת הלב שיקבל אותו חלוץ.
החלום הגדול שלי זה לראות חזרה את ג'ף טוטואנה בקבוצה. אבל מערכת היחסים העכורה בין בעלי כרטיסו ליואב כץ ובעיקר משכורתו הגבוהה בקפריסין (כמאתיים חמישים אלף דולר לעונה), ימנעו מהחלום הזה להתגשם.
לעומת זאת נימבה פטי יכול להיות פיתרון טוב. הוא חזק, חסון, גולר בנשמה והגיע זמנו לשחק בליגת העל. בעיקר הגיע זמנו לשחק בהפועל חיפה אחרי לא מעט פעמים שהיה קרוב לכך.

מחליפים: גיל אופק, שמעון הרוש, עודד אלקיים, רן אבו קרט, שי סיבוני, רן רול, הישאם כיוואן, ערן לוי ועוד חלוץ ישראלי מחליף.

לסיכום: שישה שינויים בהרכב הקבוצה, ולא פחות מחמישה שחקנים מהעונה ממשיכים גם בעונה הבאה בהרכב הקבוצה. לא קבוצה יותר מדי יקרה, אבל קבוצה מוכשרת וטובה מספיק כדי שזה יספיק לה להתברג במרכז הטבלה.

עכשיו נותר רק דבר טכני "קטן". וזה להבטיח את העלייה…

הפועליסט גאה לארח לראשונה כותב שני באתר שנקווה וינצל את הבמה החופשית ויצטרף אלינו באופן קבוע.
חץ האדום הוא כינוי הפורום של אוהד מסור, עיתונאי ספורט ותיק ואחד מהנכסים החשובים של אתר אדומים! לדורותיו. אלו דבריו:

הקרב על כרטיסי העליה לליגת העל מגיע לישורת האחרונה שלו וכמיטב המסורת בליגה הלאומית זה הולך להיות קשה, צמוד, דרמטי ובעיקר מורט עצבים. מאוד מורט עצבים. תשעה מחזורים לסיום העונה וברור כעת כי במירוץ הסזיפי והמתיש הזה נותרו שלוש קבוצות שמתוכן יעלו שתיים: הכח רמת גן, הפועל פתח תקוה והפועל חיפה.
הפועל באר שבע שהכריזה על עצמה כמי שרואה בעליה יעד ומטרה, יצאה היום באופן מעשי מהמירוץ וכעת גם לה ברור כי פער של שלושה משחקים מהמקום שממנו עולים ליגה הוא בלתי סגיר ובלתי ניתן להשגה. שאר הקבוצות שנמצאות בחלק העליון של הטבלה כמו הפועל רעננה, הפועל לוד והפועל רמת גן, הן קבוצות שלא ממש מאמינות ביכולתן לעלות ליגה (ובצדק), וגם לא ממש רוצות לעלות ליגה לאור היכולת הכלכלית המוגבלת שלהן.

נותרנו אם כך, עם שלוש קבוצות שנמצאות לאחר משחקי סוף השבוע בשלושת המקומות הראשונים בטבלה. גם לאחר מחזור הסיום אלו הקבוצות שיאיישו את שלושת המקומות הראשונים, השאלה הגדולה באיזה סדר. ההערכה שלי היא שהפועל פתח תקוה תעלה בוודאות. למרות שמונת הפסדי הליגה של הקבוצה מאם המושבות, אין לי ספק שהיא הקבוצה הטובה בליגה ובשלב המאני טיים היא תספק את הסחורה המצופה ממנה. יש לה את הסגל הטוב בליגה, השחקנים עם  הנסיון הרב ביותר והספסל הכי עמוק ומגוון. אלו גורמים שישפיעו באופן משמעותי על תוצאות המשחקים במחזורי סיום העונה.

נשארנו עם הכח והפועל חיפה. למרות שנכון לעכשיו להכח ארבע נקודות יותר בטבלה, מבט מעמיק על לוח המשחקים עד סוף העונה מלמד כי הפועל נמצאת במצב טוב מאוד, מצב שאסור לה לפספס. לשתי הקבוצות נותרו חמישה משחקי בית עד לתום העונה, להפועל: הכח, הפועל רמת גן, נצרת עילית, בני לוד וראשון לציון, להכח: לוד, ראשון לציון, עכו, נצרת עילית ורעננה.
אבל, ההבדל הגדול בין שתי הקבוצות אמור להיות במשחקי החוץ. בעוד שלהפועל נותרו ארבעה משחקים מול קבוצות נוחות שאמורות בקרוב לסיים את העונה כמו רעננה, אחי נצרת, באר שבע ורמת השרון (במחזור הסיום של העונה), להכח צפויים משחקי חוץ קשים ביותר מול הפועל חיפה שבוע הבא, הפועל באר שבע (מחזור 27), והפועל פתח תקוה (מחזור 31).
ניצחון הכרחי בשבוע הבא על הכח, יצריך את הפועל לצבור רק עוד נקודה אחת יותר מהכח עד תום העונה, לאור הפרש השערים הטוב בהרבה, על מנת לחלוף על פניה בטבלה. אם לוקחים בחשבון שכאמור להכח מצפים שלושת משחקי החוץ הקשים ביותר שיש בליגה הלאומית: קרית אליעזר, וסרמיל והאורווה, מגיעים למסקנה המתבקשת שאפשר, צריכים וחייבים לעשות את זה.

אני שב וטוען שהפועל חיפה של העונה קבוצה מאוד בינונית ומאוד מוגבלת. אבל הרמה הירודה של הליגה הלאומית כולה, מאפשרת גם לקבוצה בינונית כמו הפועל של העונה להיאבק חזק חזק על כרטיס העלייה.
דבר אחד בטוח: אם חלילה לא תצליח הפועל לעלות ליגה העונה, זו עלולה להיות בכיה לדורות.

בשנה הבאה עם הפועל באר שבע משודרגת ומושקעת, פלוס שתי היורדות מליגת העל, לא יהיה להפועל חיפה דלת התקציב הרבה מה למכור.
בני יהודה של חזי מגן, הרצליה של אריאל שיינמן, אשדוד של חיים רביבו את ג'קי בן זקן, שלא לדבר על התל אביביות הגדולות, ישקיעו כסף רב כדי לברוח כמה שיותר מהר מהליגה המזעזעת הזאת ולא יבחלו בשום השקעה כספית כדי לוודא שזה יקרה. להפועל חיפה לא יהיו את הכלים והאמצעים להתמודד איתן.
לכן, חייבים לנצל את ההזדמנות הבלתי חוזרת שניתנה לנו השנה ולעלות עד סוף העונה לכל משחק כאילו מדובר בגמר גביע. שיהיה בהצלחה.