וראשית כל התנצלות: כותב הבלוג הראשי נמצא בימים די טרופים של לימודים בארצות הברית ותדירות העדכונים פסקה ב-4 החודשים האחרונים. ננסה לחדש את הדם עם כותבים חדשים בתקופה הקרובה ועד אז נעדכן בפורום על כל פרסום חדש.

כבר לפני כמעט שנה, בחודש יוני שעבר, הצענו להפועל להתחיל להתמקד בהכנות לליגת העל, ואחרי שהניצחון הראשון (0-4 בעכו למי ששכח) הספיק לנו בכדי להכתיר את הקבוצה לאלופת הליגת הלאומית חשבנו שהעניין העיקרי בהפועל של העונה הוא איך היא תתכונן לליגת העל, שם המבחן שלה ארוך טווח וקשה יותר מכפי שאולי נדמה מליגה עם שתי יורדות וחברות תחתית מבטיחות על הנייר בדמות הפועל עכו והפועל רעננה.

תמונת המצב בקבוצה ערב חגיגות העליה מראה שבמשך העונה מעט מאוד נעשה כדי להבטיח להפועל עונת חזרה מוצלחת. מרבית שחקני הסגל מבקשים שדרוג משמעותי בשכר ומאיימים לעזוב, בראשם השלד המוביל: בן שאנן-רואש-ערן לוי-ג'פרידזה שעושה רושם שלפחות שניים מהם לא יישארו כאן בעונה הבאה. המאמן שבנה את הסגל וחתום יותר מכולם על העלייה כבר מאיים לעזוב, והקהל של פעם עוד לא חזר 'הביתה'.  גם אנשי ניהול מקצועיים אין במועדון, והתחושה היא שהפועל שוב לא תדע להתחרות במגרש של הגדולים, כשצריך לנהל בצורה מקצועית כדי למכור מנויים ולגייס ספונסרים, כשצריך להחתים אנשי מקצוע ושחקנים לחוזים ארוכי טווח שמטרת מיעוטם היא מכירה עתידית ומטרת מרביתם היא מיסוד הקשר בין השחקן/איש המקצוע למועדון.

בשונה משנים של כישלון, בתקופות של הצלחה קל לעשות שינויים כי לצוות המנהל וגם לצופים מהצד ברור מה עבד ומה לא. בהפועל של העונה החלוקה ברורה:
עבד:
מאמן
מרבית השחקנים
הקשר בין המועדון לקהל השרוף
לא עבד:
תשתיות המועדון
שיווק למעגל השני של הקהל
יצירת הכנסות מספונסרים, מזכרות, חיזוק המותג בציבור הרחב

אפשר להתווכח עם ההצלחה המקצועית ולציין שהתלות בערן לוי בעייתית, שהקבוצה צריכה לפחות 3-4 שחקני חיזוק בהנחה שהצליחה לשמור על כל השחקנים שהמאמן רצה - אפשר גם להתווכח על המאמן - אבל בתמונה הגדולה של הפועל אלו זוטות. אלו זוטות כי אם הפועל תשמור על המאמן ועל הסגל הקיים היא תעמוד במטרה הראשונה שלה לעונה הקרובה - הישארות סולידית בליגת העל. אם היא תתפתה לחפש שינויים גדולים, יתחילו גם לבלבל בין מה שעבד למה שלא עבד, ותתקבל קבוצה לא מאוזנת שנבנתה מחדש בלי סיבה.

מטרות נוספות לעונה הקרובה:
- למכור 2.000 מנויים, בכל מחיר, ולהגיע לממוצע קהל ביתי של 4.000 אוהדים במשחקים 'הרגילים' ו-6.000 במשחקים הגדולים.
- לחתום על חוזה ממוצע של שנתיים, עם חריגים לכאן ולכאן. עם מאמן, שחקנים, מנהלים וספונסרים. לשדר: 'אנחנו כאן כדי להישאר' לכל המערכת.
- לפתור את הבעיות במתחם האימונים בקרית חיים או לחזור לכפר סיטרין. המצב הקיים בלתי מתקבל על הדעת והוא דוגמא קלאסית לארגון שחוסך במקומות הלא נכונים. *
- למצוא משרד פרסום לשנים הקרובות ולהתמקד בקמפיינים אינטרנטיים ושימוש באמצעי קידום ויראליים.
- לשדרג את אתר הקבוצה ולהקים אתר וידאו נפרד שיכלול ראיונות קבועים, תקצירי כל המשחקים ושידורים ממשחקי העבר.

* עדכון: בתגובות בפורום עדכן אדם להב שהמשטחים בקרית חיים נבנים מחדש בתקופה הזו ולפחות העיקרי שבהם יהיה מוכן לפתיחת העונה. אשרינו שנקבל עדכונים כאלו כמובנים מאליהם ונמקד את הדיון בעניינים החשובים והמטרות הקשות יותר להשגה.

אסף רביץ, אוהד אדום וכתב מוכשר פרסם השבוע במדור הספורט של וואלה! תמונת מצב מקצועית של הקבוצה עם סיום שבע השנים הרעות שעבר המועדון מאז מותו של רובי שפירא ז"ל, ב-14 בדצמבר 2001, ועד פתיחת העונה הזו שמסתמנת כשינוי מגמה. מאמר מומלץ ששווה לדעתנו פרסום נוסף.

השבוע, לפני 10 שנים בדיוק, התקיים המשחק הגדול ביותר בתולדות הפועל חיפה. אני אמור לסייג את האמירה הזאת, חסרות לי כמה עשרות שנים ברזומה כאוהד, אבל אין לי כוונה כזאת. ב-5 בדצמבר 1998, בדקה ה-95 של משחק העונה, ג'ובאני רוסו ניצח את בית"ר ירושלים עם שער מדהים וקבע עובדה בשטח- זאת העונה של הפועל חיפה. האליפות, מאותו הרגע, הייתה רק עניין של המתנה מורטת עצבים. זה היה הרגע בו התחלתי להאמין שאם הקבוצה שלי מסוגלת, אולי גם אני מסוגל.

בעוד שלושה ימים, לפני שבע שנים, התרחשה הטרגדיה הגדולה ביותר בתולדות הפועל חיפה, גם הפעם ללא הסתייגות. רובי שפירא שם קץ לחייו והקבוצה שהוא אהב ובנה נכנסה להלם ממנו עדיין לא יצאה. זה היה הרגע בו העולם האמיתי חדר בגסות לתוך עולם הפנטזיה של הכדורגל, עולם בו הדבר הגרוע ביותר שאמור לקרות לך הוא הפסד במשחק. זה היה הרגע בו הבנתי שהחיים הרבה יותר מסובכים ממה שחשבתי.

היום, והפעם עם לא מעט הסתייגויות, ניתן להכריז ששבע השנים הרעות של הפועל חיפה הסתיימו. ביום שני, במשחק הבית מול רמה"ש, הקבוצה תציין שבע שנים למותו של רובי בטקס שהפך למסורת שנתית מרגשת. לאחר הטקס תעלה מוליכת הליגה הלאומית, עם 31 נקודות מתוך 39, 8 הפרש על המקום השני, ללא הפסד, ההתקפה הטובה בליגה וההגנה הטובה בליגה. וכל זה בעונה בה חמש קבוצות עולות. מעשית, הסיפור סגור כבר מזמן. המאמן והשחקנים ימשיכו להצהיר שזה לא נגמר, כמו שצריך, אבל לא נראה באופק שום דבר שיכול למנוע מהפועל חיפה לשחק בליגת העל בעונה הבאה.

הפועל חיפה כבר ביקרה בליגת העל במהלך שבע השנים הרעות. הייתה לנו אפילו קבוצה נחמדה ביותר אז, עם שחקנים כמו גילי ורמוט, טוטואנה ואנסומבו, שבעונת העלייה הגיעה גם לגמר הגביע. אבל התקופה הטובה לא החזיקה ליותר מדי זמן וכעבור שנה הקבוצה חזרה למקומה הטבעי בשנים האחרונות- איפשהו בצמרת הלאומית. הפעם התחושה אחרת, תחושה שחוזרים לליגת העל כדי להישאר ולחזור להיות רלוונטיים במפת הכדורגל הישראלי.

יש סיבות טובות לאופטימיות (הזהירה, בכל זאת מדובר באוהדי הפועל חיפה). אם בפעם הקודמת היה להפועל חיפה סגל מוכשר שמדי פעם התחבר, הפעם מדובר בקבוצה טובה באמת. איך מזהים קבוצה טובה? למשל, כאשר היא מנצחת בקלות קבוצת צמרת בחוץ ביום בינוני, כפי שהאדומים עשו ברעננה בשבוע שעבר. או כאשר כל חודש יש לקבוצה כוכב אחר שלוקח יוזמה- בפתיחת השנה נדהמנו מכמות הכשרון שיש לזר הגיאורגי אירקלי גפרידזה ברגליים, לאחר מכן אושרי רואש התחיל לתת הצגות של בלם איטלקי טיפוסי, אחריו הגיע תורו של ערן לוי לתת הצגה אחרי הצגה ולאחרונה הקשר רן אבוקרט מתפתח לשחקן מפתח אמיתי.

סביבם, בנה המאמן שלומי דורה סגל יעיל ויציב. השוער גליל בן שאנן, המושאל מהפועל ת"א, מתברר כמניה בטוחה ויציבה. סיבטי ליפניה הוא בלם נהדר שהשנה תורם גם בהתקפה. יוסי דורה, האח הצעיר של שלומי, עושה עבודה של שני שחקנים כקשר אחורי יחיד. דודו אברהם ביצע עבודה טובה ושקטה עד שנפצע במהלך העונה. החלוץ חמודי כיאל מבצע מעט מדי פעולות חיוביות במהלך משחק, אבל איכשהו לא עובר משחק בלי שהוא מעורב בגול.

עם כל הכבוד לפסקה הקודמת, מקור הגאווה האמיתי של האוהדים הוא שחקני הבית. הפועל חיפה לא רק בנתה קבוצה גדולה, היא עשתה את זה כאשר רוב הסגל מורכב משחקנים שגדלו במחלקת הנוער שלה. ההרכב כולל באופן קבוע 6-7 שחקני בית והספסל מלא בצעירים מקומיים שרעבים לצ'אנס. בסיס הקבוצה הוא המחזור הגדול שלקח אליפות בליגת הנוער תחת הדרכתו של דורה. זה המחזור ממנו הגיעו רואש, אבוקרט, המגן/בלם עודד אלקיים (שלושתם נמצאים גם בסגל האולימפית), הקשר הסופר מוכשר הישאם כיוואן והחלוץ המאכזב רן יצחק. התגלית השנתית היא רן רול, שחקן קו מהיר ואנרגטי שהרוויח מקום ברוטציה הקצרה.

אחד מסודות ההצלחה של הפועל חיפה השנה הוא האווירה הנהדרת. שחקני הבית הוסיפו מחויבות למועדון שקשה לקבל משחקני רכש שנודדים כל שנה, הקפטן אייל טרטצקי הוא מנהיג חיובי נהדר והצעירים שגדלו יחד נהנים מהצ'אנסים הרבים ומאמון המאמן שגידל אותם. דורה והעוזר שלו מאיר בן מרגי הם שניים שיודעים לתקשר עם שחקנים וגם עם הקהל, ויש להם חלק חשוב במצב הרוח החיובי. כבר בקיץ דיברו בקבוצה על האווירה הנהדרת שמאפשרת גם לטראבל מייקר מקצועי כמו ערן לוי (תיכף נגיע אליו) להוציא מעצמו את המקסימום.

בכלל, מרוב דיבורים על שמות וכשרון שוכחים מה חשוב באמת בכדורגל- הפועל חיפה סגרה מוקדם מאוד כמעט את כל הסגל, החזירה הביתה מושאלים נצחיים, קידמה לתפקיד משמעותי יותר את מאמן הכושר המצוין אברי מונצ'ר, יצאה למחנה אימון יעיל כמעט עם סגל מלא ורוב הספסל שלה מורכב מצעירים רעבים במקום ותיקים ממורמרים. הקבוצה משחקת עם בטחון שעוזר לה להיות יעילה גם בימים פחות טובים ולאחרונה אפילו הבקיעה מתרגילים בבעיטות חופשיות וקרנות קצרות א-לה בארסה.

ואם שום דבר אחר לא הולך- יש את ערן לוי. זו השנה השנייה שלוי הוא הפרוייקט הגדול של דורה ובעיקר מונצ'ר הוותיק. לפני שנה וחצי לוי התחנן לקבל צ'אנס בהפועל חיפה, היום הוא השם החם בלאומית. העבודה הייתה בעיקר על הצד המנטאלי, ברגע שהוא התעסק בעיקר בכדורגל לוי הזכיר לנו שמדובר בכשרון שאין הרבה מסוגו בארץ. בכל רגע נתון הוא מסוגל להבקיע מ-30 מטר או להעמיד שחקן מול שוער בקלות מפחידה. השלב הבא שלו יהיה ללמוד שב-90 אחוז מהמקרים עדיפה הפעולה הפשוטה. הניסיון שלו להתחכם כמעט בכל נגיעה בכדור עולה לקבוצה בהמון איבודים.

עד כה לא הזכרתי במילה את הבעלים יואב כץ. עבור אוהדים רבים, כץ הוא עננה אפורה המעכירה את האופוריה סביב הקבוצה. הבעייה עם כץ היא לא שאין לו יכולת או רצון להשקיע בקבוצה סכומים שיוכלו להחזיר אותה לצמרת ליגת העל, אוהדי הפועל חיפה אף פעם לא היו בעלי עיניים גדולות, אלא אופן ההתנהלות שלו. הוא בקושי נמצא בארץ, מתווכח על כל הוצאה ולפעמים מעמיד את הקבוצה במצבים אבסורדיים בשל כך. באופן כללי הוא משדר תחושה שעבורו הקבוצה היא מטרד ושהוא ישמח למכור כל כשרון צעיר כדי לכסות הוצאות ואולי גם להרוויח.

אם להיתלות באילנות טרנדיים - הפועל חיפה הייתה יכולה להיות בשנה הבאה סוג של הופנהיים- קבוצה צעירה, מוכשרת ומתואמת עם מאמן התקפי שנמצאת במרחק 2-3 פגיעות בול בזרים מקבוצה עם פוטנציאל לצמרת בליגת העל. בעלים עם קשר רגשי אמיתי לקבוצה היה מנצל את התקופה הנהדרת הזאת כדי להחתים שחקנים על חוזים ארוכים, להצהיר שהוא לא מוכר אף אחד ולייצר באזז חיובי. במקרה של כץ, רוב הסיכויים שרואש יימכר בקיץ למרבה במחיר ואולי גם שחקני מפתח נוספים יעזבו.

אבל הדאגה האמיתית היא לעתיד הרחוק יותר. העונה הזאת מוכיחה שהפועל חיפה יכולה להצליח גם עם כץ, אבל ההצלחה היא בעיקר תוצר של שחקני בית שהתפתחו בשנים בהן רובי שפירא טיפח את מחלקת הנוער. כיום מחלקת הנוער של הקבוצה היא ברדק מתמשך ועצוב לחשוב על מה שיקרה כאשר הילדים שגדלים בה היום יצטרכו לקבל את המושכות לקבוצה. לכן ההשוואה להופנהיים, שם רוב ההשקעה היא בנוער, מופרכת לחלוטין, ובתסריט האופטימי הפועל חיפה יכולה להפוך אולי למכבי פ"ת עם קהל.

יכול להיות שאין טעם לשאוף ליותר. יכול להיות שגם עם ניהול מושלם, בלי כסף המקסימום שניתן להגיע אליו בארץ הוא עונה בשולי הצמרת ואז התפזרות הכוכבים לכל עבר. אולי אחרי המאניה והדיפרסיה, מה שהפועל חיפה צריכה זה כמה שנים של שגרה בליגת העל שיעזרו לקבוצה להתבסס ואולי יביאו משקיע נלהב יותר.

ואולי במקום לחשוב על העתיד הגיע הזמן לשקוע ברגע, להתמוגג על קבוצה מהנה שמתבססת על ילדים מוכשרים שגדלו אצלנו בבית, על מאמן מוכשר שגדל אצלנו בבית ועל אווירה מצוינת ושקטה. זה מה שרוב אוהדי הכדורגל מפנטזים עליו וזה מה שהפועל חיפה מספקת לקהל הנהדר שלה השנה. מזמן לא היה לאוהדי הפועל חיפה משהו שכמעט כל אוהד בארץ יכול לקנא בו.

אחרי שחץ האדום סיכם כאן בצורה קלילה ואופטימית את ההצלחה המקצועית מהסיבוב הראשון, אני מעדיף לשנות נקודת מבט ולהתייחס לעליה כאל נתון מוגמר, אחרי הכל כבר במחזור הראשון של העונה סימנו את העונה הזו כעונת אליפות, ולא נראה שתהיה לנו סיבה להעריך מחדש את התחזית הזו.

בעיניי, להפועל יש כרגע שלוש מטרות עיקריות על מנת להגיע לישורת הפתיחה של עונת 2009/10 בצורה הטובה ביותר:
מטרה ראשונה: להחזיר את הקהל למגרשים.
מטרה שניה: לבנות בסיס כלכלי לעונות הקרובות.
מטרה שלישית: לבנות סגל מאוזן שיצליח להימנע ממאבקי הירידה בעונה הבאה.

סוגיית הקהל היא לטעמי החשובה ביותר. זו העונה הרביעית ברציפות של הפועל בליגה הלאומית ואם נוסיף אליה את עונת הירידה בה קיבלה הקבוצה בעיקר חשיפה שלילית עקב פתיחת העונה הנוראית, נגיע לחמש שנים בהן הפועל נמצאת מחוץ לטווח הראיה של התקשורת הארצית ומחוץ לטווח העניין של האוהד החיפאי הממוצע. פה ושם היו רגעי אור בתקופה הזו, כמו סיום עונת הירידה שהיה די הירואי או הניצחון בדרבי הגביע, אך הם היו בודדים ובעיקר סיפקו לשרופים כמה רגעי נחמה, והם לא הביאו אוהדים חדשים או החזירו את אוהדי השנים היפות של רובי. זו הסיבה העיקרית שגם במהלך הריצה המרשימה של הפועל מפתיחת העונה, הקהל לא ממלא אפילו את חציים של יציע 2 או 5.

את פוטנציאל הקהל של הפועל אפשר לחלק לשני חלקים די ברורים: החלק הפנאטי שמגיע בצורה מרשימה גם למשחקי החוץ ומייצג אותה בצורה שעולה על הקהלים של מרבית קבוצות ליגת העל. באלפיים האוהדים הללו צריך להשתמש כדי להגיע אל החלק השני: פוטנציאל לא ממומש שגודלו לא ברור (אבל הוא מגיע ל-10 אלפים במקרה הרע ול-20-30 אלף במקרה הטוב יותר) - הקהל הזה הוא ההבדל בין קבוצה פריפריאלית למועדון גדול. כדי להפוך למועדון גדול בליגת העל הפועל צריכה להפוך את האלפיים לחמשת אלפים, ועכשיו הוא הזמן הטוב ביותר לעשות את זה. מדוע? כי הפועל חווה עכשיו את העונה ההישגית הטובה ביותר שלה מאז עונת האליפות. היא מצליחה בגביע הטוטו, מובילה את הליגה בצורה מרשימה וכנראה שגם בגביע המדינה היא תוכל לקרוא תיגר על הקבוצות הבינוניות בליגת העל ועם הגרלה נכונה להגיע לרבע הגמר ואולי אף מעבר לכך. החשיפה שהפועל מקבלת השנה תהיה ככל הנראה גדולה יותר וחיובית הרבה יותר מהחשיפה התקשורתית שהיא תקבל בשנה הבאה, בליגה של 16 קבוצות ועם אחוזי הצלחה נמוכים הרבה יותר (תחשבו על 40 אחוז לעומת ה-80+ של הפועל כיום). מכיוון שמדובר בליגה השניה, הלגיטימציה של הנהלת המועדון ליזום מבצעי הנחה ופרסום היא גדולה הרבה יותר: אין שום בושה בכרטיס עם מחיר של 20 שח למשחק בליגה הלאומית, וזו הדרך הטובה ביותר להביא אוהדים ספקנים. הנה שלושה רעיונות קונסטרקטיביים להגדלת מספר האוהדים:
1. לאפשר לכל בעל מנוי וכל שחקן במחלקת הנוער לקנות ואוצ'ר של חמישה או עשרה כרטיסים במחיר של 20 שח לכרטיס ליציע אליו הוא מנוי. את הואוצ'ר אפשר יהיה להחליף בכרטיסי חינם בקופות האיצטדיון ביום המשחק. זה מודל חבר-מביא-חבר שאינו פוגע בבעלי המנויים אלא דווקא מחזק את מעמדם ומאפשר להשתמש בפנאטיות שלהם על מנת להביא אוהדים חדשים למגרשים.
2. לחזור לבצע מבצעי קידום בבתי הספר בחיפה, ולחלק מדי שבוע כרטיסי הזמנה חינם בבית ספר אחר. אפשר לתת לאוהד הקבוצה בבית הספר לארגן את חלוקת הכרטיסים בכל משחק, ולנהל את השיטה בצורה של 50 כרטיסי הזמנה לבית ספר מדי שלושה משחקי בית. עד סיום העונה יוותרו כ-11 משחקי בית, תלמיד שמקבל את כרטיסי החינם יידע שמובטחים לו כשלושה כאלו, אחד בדצמבר, אחד בפברואר ואחר באפריל. כשירצה ללכת ולראות המשחקים שבתווך הוא יקנה כרטיס, וכך נולד אוהד.
3. לפתוח מועדון אוהדים מוסדר שמקנה בראש ובראשונה הנחות ברכישת מנויים ומוצרי מזכרות (ואת חנות המזכרות חובה להחזיר לפעילות כי הזדהות בספורט מקצועני כיום מחייבת שימוש במרצ'נדייז, במיוחד לאוהדים צעירים אבל לא רק להם). ניהול מאגר מידע של אוהדי הקבוצה הוא הדרך הטובה ביותר לשליטה בקהל ולקידום מכירות, ומועדון בינוני שחולם להפוך למועדון גדול חייב להשתמש במשאבי הבסיס שלו באופן יעיל במיוחד.

לאחר שעסקנו בהגדלת בסיס האוהדים וביצירת קשר יעיל יותר איתו, מגיע תור הספונסר. אחד הלינקים בבלוג הזה מפנה לאתר של ספרטה רוטרדם, מועדון קטן מהליגה ההולנדית הראשונה שכמו מועדוני כדורגל הולנדים רבים - הוא מופת לניהול וניצול משאבים. לספרטה יש אתר מיוחד שמוקדש לספונסרים ומכיוון שעיקרו בהולנדית אני ממליץ למקבלי ההחלטות בהפועל שאולי מבקרים בבלוג הזה לעיתים, לתת מבט קצר בסגנון שלו. ספרטה מציעה לספונסרים שונים בחירה בין 10 חבילות חסות שונות, ומפרסמת בצורה ברורה מה כוללת כל חבילה (החל מספונסר חולצה וכלה בתא כבוד) ומה מחירה. גישה של שקיפות שמאמינה שנותן חסות פוטנציאלי יכול להגיע גם מחוץ למעגל הקשרים הנוכחי של המועדון. אולי הוא עסק חדש בעיר או מנהל שיווק ללא אהדה מיוחדת למועדון זה או אחר שיתלבט האם לבחור בספרטה או שמא דווקא באדו דן האג - ולכן הדרך של ספרטה לבלוט, היא בהצגה מקצועית ושקופה של אפשרויות שיתוף הפעולה עם המועדון, ממש כמו כל עסק אחר.
אם יכולתי להשיא לקברניטי המועדון שלנו עצה אחת, הייתי מציע להם לבנות ברית (alliance) עם מועדון כספרטה רוטרדם. מועדון עם יכולות ניהול מרשימות שניתן ללמוד ממנו מחד, ומאידך רמה מקצועית בינונית כל כך עד שלפחות שלושה שחקנים מהסגל של הפועל יכולים להגיע אליו בתמורה כפרוספקטים עתידיים מדי עונה. ספרטה תעביר למנהלי הפועל סמינרים בנושא שיווק וניהול מועדון כדורגל, ובתמורה תקבל זכות ראשונים על כל תוצרי מחלקת הנוער והשחקנים שנמצאים בבעלות המועדון. לטעמי, רואש, גפרידזה ואולי גם רן אבוקרט יכולים להשתלב בקבוצה כספרטה בעונה הבאה, תמורת פיצוי של 300-500 אלף יורו עבור כל שחקן.

ובחזרה למציאות האפורה: כדאי שבהפועל יתעוררו ויבינו שאת חלון החשיפה הנוכחי שלהם - כ-12 משחקים בשידור ישיר בערוץ עם חשיפה ארצית בעונה ואחוזי הצלחה גבוהים - חובה לנצל עכשיו כדי להשיג ספונסר חולצה ראשי לפחות לעונה וחצי הקרובות, עם העדפה לספונסר שיחפש דרכים ליצור קשר ישיר עם האוהדים ולהישאר לאורך תקופה ארוכה יותר. מאז תקופת UMI בהפועל לא נהנים מהתחום שנקרא חסות למועדון כדורגל, וזה בזמן שמרבית קבוצות ליגת העל מצליחות להגדיל את תקציבי החסות שלהם והגיעו גם העונה לשיא חדש.

ולמטרה המקצועית - אחרי שעסקנו בהגדלת ההכנסות של המועדון לטווח הארוך ובניסיון של בניית מודל כלכלי קבוע שיאפשר לקבוצה להחזיק את עצמה, המועדון צריך לקבל כמה החלטות אסטרטגיות לקראת הכניסה שלו לליגת העל: הראשונה היא חוזים ארוכי טווח. למעט חוזי חייל וחוזים נמוכים אחרים עם שחקני הבית הצעירים, הפועל נמנעת מלחתום על חוזים ארוכי טווח ושלושה מהכוכבים שלה העונה יכולים לעזוב אותה בסיום העונה אפילו ללא פיצוי (גליל בן שאנן, ערן לוי ואירקלי גפרידזה). החלטה אחרת נוגעת למכירת תוצרי מחלקת הנוער לקבוצות יריבות בליגת העל. אם הפועל רוצה לחזור ולהיות מועדון גדול, היא חייבת להתנהג ככזה ולהבין שמועדונים כמו הפועל ת"א ומכבי חיפה הם היריבים הראשונים שלה על תשומת הלב התקשורתית, בזמן שמועדון כמו הפועל ק"ש הוא יריב ישיר על המקום/מעמד בליגה. אם הפועל רוצה לשדר מסר של עוצמה לליגה היא צריכה להחזיר את אחד השחקנים אותו מכרה בשנים האחרונות (אבידור, ורמוט). אם היא רוצה להמשיך ולשדר חידלון ניהולי היא צריכה למכור את אושרי רואש למכבי תל אביב תמורת חצי מיליון דולר, ויפה שעה אחת קודם (למשל, בינואר).
השאלה השלישית שצריך לשאול את עצמו שלומי דורה היא אלו שחקנים שהצליחו בליגה הלאומית לא יספיקו בליגת העל. לצורך ההחלטה הזו מוטב שיתייעץ עם כמה מאמנים שעשו את הדרך הזו בשנים האחרונות (החל מדודו, רוני דורה, וכלה במאמנים כמו אלי מחפוד ודודו דהאן שמכירים את החומר המקצועי של הפועל) ולשאול לדעתם. סביר להניח שאחת ההמלצות שלהם תהיה לחזק את הקבוצה בקשר אחורי זר (סטייל אנסומבו) ואולי בחלוץ זר נוסף לצידו של אירקלי.

אחד החסרונות של שלומי דורה כמאמן חסר ניסיון היא היכולת שלו לבחור זרים. זו יכולת שתלויה לא רק בטביעת עין אלא גם בקשרים עם סוכנים ועבודת סקאוטינג שמתחילה כבר עכשיו. למעשה, אם דורה מתכוון להביא זר נוסף במהלך העונה הנוכחית, כדאי שזה יהיה מישהו שאמור להוות חיזוק גם בליגה הראשונה ומחצית העונה הקרובה תהיה תקופת המבחן שלו. כך או כך, העבודה על תכנון הסגל לעונה הבאה מתחילה עכשיו ולמרות שהדרך לסיום העונה ארוכה, המבחן האמיתי של הפועל יהיה בפתיחת העונה הבאה, ואליו היא צריכה להתכונן.

בטור שיתפרסם בסוף השבוע גם במקומון זמן חיפה, חץ האדום מציג את סיכום הסיבוב שלו. את הזוית שלי אתן כאן ביום חמישי.

אומנם בליגה הלאומית העונה עבר רק סיבוב אחד, ובכל זאת הפועל חיפה כבר עושה צעדי ענק לקראת סיום העונה שלה באופן מעשי. השילוב של חמש קבוצות שעולות ליגה השנה בצוותא עם עונה מדהימה עד כה של חניכיו של שלומי דורה יצרו בקרוב את עונת הגארבג' טיים הארוכה ביותר בתולדות המועדון באדום. בתכנונים של טרום העונה, העריכו ראשי הפועל חיפה כי לאור העובדה שלא פחות מחמש קבוצות תעלנה ליגה בתום העונה, ארבעים וחמש נקודות פלוס מינוס יספיקו להשגת המטרה. אז, לא האמינו בהפועל שהקבוצה שלהם תתחבר בצורה כזאת מרשימה. אז, לא האמינו בהפועל שהקבוצה שלהם תצבור כבר לאחר עשרה משחקים יותר מחצי מסך הנקודות הנחשק.

לפחות על פי המספרים, הפועל חיפה של העונה חווה, לפחות עד עתה, את אחת העונות הטובות ביותר שלה בתולדות המועדון. ספק אם בעברה של הקבוצה האדומה מעיר הכרמל היתה פתיחת עונה כל כך מוצלחת, להוציא כמובן את עונת האליפות הבלתי נשכחת של אלי גוטמן קומפני.  הפועל חיפה של העונה מוכיחה מדי שבוע כי היא ברמה אחת לפחות מעל שאר קבוצות הליגה הלאומית ואפשר להתרשם מכך הכי טוב דרך המספרים שאליהם הגיעה הקבוצה עד עתה.

היא ניצבת בגאון בראש הטבלה עם פער מבטיח של חמש נקודות מהדולגת אחריה, הפועל רמת גן. היא רחוקה מרחק עשר נקודות מהמקום השישי, המקום שממנו לא עולים ליגה באופן אוטומטי, היא עם מספר הניצחונות הגבוה בליגה (שמונה במספר), היחידה בליגה הלאומית שעדיין לא נוצחה, היא כבשה הכי הרבה שערים (20) וספגה הכי מעט (5).  רוב העליות של הפועל חיפה עד היום היו שונות במקצת. על פי רוב גימגמה הפועל ברוב שלבי העונה ורק פיניש מדהים בסיבוב האחרון הביאה בסיכומו של דבר את כרטיס העלייה הנכסף. לדוגמא בעלייה האחרונה של הפועל, עם רוני דורה וברוך ממן על הקווים, צברה הפועל חיפה לא פחות מעשרה הפסדי ליגה ודורגה רביעית ערב מחזור הנעילה של העונה. וזה אני מזכיר בקבוצה שכללה סוללה ארוכה של שחקני כדורגל מצויינים כמו אלירן אלקיים, סאלח חאסרמה, חיים מגרלשווילי, גיל ורמוט, מזואה אנסומבו וג'ף טוטואנה.

העונה זה אחרת לגמרי. העונה רואים מהרגע הראשון את האיכויות הנהדרות של הקבוצה ואת העובדה שעל המצח של כל שחקן ושחקן חקוק באותיות קידוש לבנה המילה: "עלייה". ולא בגלל שיש העונה חמש עולות. גם אם היו העונה שתי עולות הפועל חיפה היתה שווה עליה. גם אם רק אחת היתה עולה.
דבר נוסף שמרשים בקבוצה של שלומי דורה הוא האופי שמגלים השחקנים. בארבעת המשחקים האחרונים נקלעו שחקני הקבוצה לפיגור מוקדם (שלוש פעמים בגלל פנדל שנוי במחלוקת!), ובכל זאת ידעו לחזור מפיגור. פעמיים זה הספיק לשיוון 1:1 ולחלוקת נקודות. בשבועיים האחרונים הגדילו שחקני הפועל חיפה לעשות והצליחו להפוך את התוצאה על פיה בדרך ללקט עוד שלוש נקודות. לפני שבועיים זה קרה במגרש בהרצליה. המגרש הכי מנחוס בעברה של הקבוצה. מגרש שבהפועל חיפה "הקפידו" להפסיד בו אפילו בעונת האליפות וגם בעונת העלייה הקודמת. ובשבוע שעבר זה קרה במשחק חוץ קשה לא פחות אצל הפועל לוד המתאוששת של ערן קוליק. גם נחיתות מספרית בעקבות הרחקתו של יוסי דורה כבר בדקה ה-22, לא מנעה מערן לוי וחמודי כיאל לעשות מהפך מהיר תוך דקתיים. קבוצה עם אופי כבר אמרנו?

כל הסימנים מראים שכבר בשבועות הקרובים תאבד הפועל חיפה עניין בליגה של העונה ולאחר שתבטיח את עלייתה באופן מעשי, יתחילו שם כבר לחשוב על העונה
הבאה. על העונה בליגת העל. החדשות הטובות מבחינת קברניטי הקבוצה שכבר בסביבות ינואר הם יוכלו ללכת לים בראש שקט. החדשות הרעות מבחינת קברניטי הקבוצה הם שבינואר קר בים.
כל הסימנים מראים שלאחר הפסקה של ארבע שנים, בעונה הבאה שוב יהיה בחיפה הדרבי הגדול. זאת כמובן במידה ומכבי לא ירדו ליגה.

1. 8 משחקים, 18 נקודות. הקצב הוא של מקום ראשון.
2. מקום ראשון - אבל הפער משאר הליגה נסגר במהלך 'אוקטובר האפור'.
3. ועדיין, בהשוואה לשווקים הפיננסים - ההאטה של הפועל מתקבלת על הדעת.
4. שני שערים בלבד בשלושת המשחקים האחרונים. הכובשים: תמיר בן עמי ויניב אלול.
5. אושרי רואש בקישור, דודו אברהם על הספסל. זה לא זה.
6. לוי ערן, תמונת מצב: 8 משחקים, 40 בעיטות לשער, כיבוש אחד, בישול אחד. זה לא זה.
7. עודד אלקיים - סביר בר"ג, טוב מאוד היום. לשקול הסטה לעמדת המגן הימני.
8. חי בן לולו - כדאי לנסות באגף מישהו אחר. לכל הפחות, זה יכניס את בן לולו לפוקוס.
9. אירקלי גפרידזה - עוד לא למד להסתדר עם השמירה הכפולה. עוד ילמד.
10. שלומי דורה - הלקחים מהעונה שעברה נלמדים. הקבוצה רגועה ובטוחה, ופתאום גם לחזור מפיגור אפשר.
11. שיפוט - זה לא בידיים שלנו, אבל זה נראה רע וגרוע מזה: מגמתי. נמשיך לעקוב.
12. קהל - אלו שבאים - מרשימים במשחקי החוץ (בכמות ובאיכות) ובבית (באיכות). אבל הם לבד, והמספר לא גדל.
13. ספונסר ראשי - עדיין אין. והוחמצו שלושה משחקים בשידור ישיר עם מאות אלפי צופים. מחדל וחובבנות לשמה.
14. מנהל שיווק - להחתים עכשיו, ללמוד מקבוצת הכדורסל החדשה -'היט חיפה', ולשנות תקליט. יש בקהל שלנו מספיק יועצים טובים, זו רק שאלה של רצון.
15. מטרות עד סוף הסיבוב - לחדש את התחרות על ההרכב, להחזיר את הרעב ההתקפי, לחזור לחבר רצף נצחונות, למלא את יציע חמש.

נפתח בנימה אישית: הבלוג ממעט להופיע בשבועות האחרונים בגלל סיבות אישיות, אבל אין סיבה לדאוג: אנחנו עם האצבע על הדופק וכשיהיו התפתחויות (והשבוע הבא עלינו לטובה יהיה לכל הפחות מעניין) - אנחנו נהיה כאן בשביל לנתח ולנחש מה יילד יום.

הפועל סיימה אחה"צ באלגנטיות עוד מטלה בדרך לליגת העל ודילגה על פני קרית אתא, משוכה נמוכה ביותר שתהיה כנראה היורדת הראשונה מהלאומית. קרית אתא היתה אחרונה בשרשרת של שישה משחקי ליגה בהם פגשה הפועל רק מתמודדת רצינית אחת מהחצי העליון של הטבלה - הפועל עכו במחזור הראשון, במשחק שהבליט בעיקר את היכולת המנטלית החלשה של המארחים שלפחות בתחילת חודש ספטמבר התקשו עדיין למצוא את הביטחון והשקט הנפשי שדרוש לקבוצה ששואפת לעלות ליגה. עכו שהשלימה היום ארבעה נצחונות רצופים בליגה מוליכה גם את הבית שלה בגביע הטוטו עם 19 נקודות (הפועל מוליכה את הבית השני עם 20) היא ללא ספק מועמדת לעלייה וזוכה מאיתנו לדירוג: 'בינונית פלוס', והיא הקבוצה הטובה ביותר שפגשה הפועל עד כה בליגה.

בחישוב 33 המשחקים שנערכו עד כה בליגה, כך נראית טבלת הליגה של הבלוג: 

- הפועל ר"ג - טובה מאוד - עולה בטוחה
- הפועל חיפה - טובה מאוד - עולה בטוחה
- הפועל ב"ש - טובה - עולה בטוחה
- הפועל עכו - בינונית פלוס - צפויה לעלות
- מכבי אחי נצרת - בינונית - תילחם על העליה
- מכבי הרצליה - בינונית - תילחם על העליה
- הפועל כפ"ס - בינונית מינוס - סיכוי קלוש לעליה
- הפועל ירושלים - חלשה - תסתפק בהישארות
- הפועל רעננה - חלשה - תסתפק בהישארות
- עירוני רמת השרון - חלשה - תסתפק בהישארות
- בני לוד - חלשה ואפטית - בדרך לירידה
- עירוני קרית אתא - חלשה ואפטית - יורדת בטוחה

בשלושת השבועות הקרובים תצא הפועל למסע משחקים מול הליגה האמיתית שלה - משחקים מול קבוצות שצפויות לעלות איתה בעונה הבאה לליגת העל ויילחמו איתה שם נגד הירידה, והקרב המוראלי מולן מתחיל כבר עכשיו. לכן חשוב להפועל לסיים ראשונה ולא להסתפק במקום בין 'חמש הראשונות' - כי יהיו לפחות שתי יורדות בעונה הבאה מליגת העל וסביר מאוד להניח שהן יגיעו מקרב חמש העולות שיישארו עם אותן הסגלים בשינויים קלים - ולכן הקרבות מול ב"ש, ר"ג, עכו והרצליה הם טורניר דו עונתי שמתחיל עכשיו.

הפועל הוכיחה עד כה שהיא מסתדרת בקלות מול נמושות הליגה - אבל בזה אין כל חדש. היא ניצחה את אותן נמושות גם בעונה שעברה וגם בזו שלפניה, ולמרות זאת לא עלתה. מה שהיא לא הוכיחה הוא יכולת לנצח את היריבות הראשיות שלה - כי אלו הקבוצות שיתמודדו איתה ב-2009/10 על הסיכוי לתקוע יתד בליגת העל. יש להפועל קבוצה מאוזנת וחזקה מאוד מבחינה התקפית עם כלים כמו אירקלי ג'פירדזה שהיריבות האלו הן לעג לרש מבחינתם - אבל חובת ההוכחה עדיין עליה. הפועל ב"ש היא קבוצה חדשה לגמרי, הפועל ר"ג, לוד ואחי נצרת הן הקבוצות שהרסו להפועל את העונה שעברה. המשחקים מולם לא ימנעו מהפועל את העלייה - אבל הם בהחלט יכולים להפריע לצורה שבה תעשה את זה.

מסע ההישארות של העונה הבאה מתחיל עכשיו. קל, זה לא יהיה.

מיודעינו חץ האדום מנסה לחזות את טבלת הלאומית שלושים מחזורים לפני סיום העונה. הבלוג חושב שהוא טועה והפועל שלנו תזכה באליפות, אבל למרות זאת ממליץ: לגזור ולשמור.

אומנם רק שלושה מחזורי ליגה מאחורינו, רק תשע נקודות חולקו מתוך קופה של תשעים ותשע נקודות, ובכל זאת, אפשר כבר להתחיל ולהתרשם מהמגמות, מהכוונות ולנסות להעריך את הסיכויים. הסיכויים והסיכונים.  אז החלטתי לקחת סיכון שכזה ולנסות ולהמר כבר עכשיו איך תיראה הטבלה הסופית של הליגה הלאומית, אי שם בסוף חודש מאי 2009.  ניסיתי להעריך מי תהיינה העולות (הפועל! הפועל!!), מי תהיה היורדת (קרית אתא! קרית אתא!!), ומי תהינה לא זה ולא זה (רעננה! רעננה!!).  בסוף חודש מאי הבא, נשוב ונבדוק איך עמדה התחזית במבחן המציאות.

מקום 1: הפועל רמת גן: לטעמי הקבוצה הכי טובה בליגה הלאומית. ומי שלא מאמין לזה, כדאי שימתין להתקדמות של העונה ויווכח בעצמו.
החלק הקדמי של רמת גן הוא קטלני וכולל שחקנים כמו שי רביבו, קובי חסן, דאטורו ומור גולן. ואם זה לא מספיק צורף ברגע האחרון החלוץ הפרגאווי המצויין רוברטו סאנצ'ז שהחל כבר אתמול לפרוע שטרות וחתום על שלוש הנקודות היקרות, מניצחון החוץ בקרית אתא.
במשחק גביע הטוטו בפתיחת העונה בין הפועל רמת גן להפועל חיפה, פנה בסיום המשחק יובל נעים מאמן הפועל רמת גן לשלומי דורה ואמר לו: "יש לך קבוצה אדירה. הכי טובה בליגה. אני קונה עכשיו לגמור את העונה שני מקומות מתחתיך". עם כזה סגל וכזאת סוללת כוכבים כמו שיש ליובל נעים, אני בטוח ששלומי דורה היה קונה את הדיל ההפוך.

מקום 2: הפועל חיפה: רק 270 דקות צפונה בתוך העונה ואפשר לראות בקלות שמדובר בעונה מיוחדת. קודם כל הנתונים היבשים: שלושה משחקים בלבד חלפו, וכבר חניכיו של שלומי דורה שברו שני שיאים מכל העונה שעברה. רצף ניצחונות ורצף המשחקים ללא ספיגת שער. בשני המקרים לא הצליחו בהפועל חיפה להגיע בכל העונה שעברה למאזן של שלושה משחקים רצופים.
הפועל חיפה חוזקה בצורה נכונה בנקודות הבעיתיות וההתבססות על חומר מקומי מהווה ומהעבר מוכיח את עצמו מעל ומעבר וגם גורם להרבה הזדהות מצד הקהל.
אני בטוח שבימים הקרובים תשמעו את שלומי דורה ושחקני הפועל חיפה באמצעי התקשורת השונים, מנסים להרגיע ולספר שכמה שהליגה קשה וכמה שהיא עוד ארוכה וכמה שהכל עדיין פתוח. בולשיט. אל תאמינו להם. אני בטוח שגם הם בעצמם מבינים ויודעים שצריך לקרות משהו מאוד בלתי הגיוני כדי שהפועל לא יעלו ליגה בתום העונה. הקפאת העליות למשל.

מקום 3: הפועל באר שבע: סוללת הכוכבים של אלונה ברקת וגיא לוי עוד תדע משברים ובעיות בדרך, אבל קבוצה עם שחקנים כמו מאור מליקסון, אהוד קדוסי וסימיוני, לא תצליח גם אם תתאמץ נורא, לסיים את העונה מתחת למקום החמישי. לחץ הקהל ימשיך לשגע את המערכת המשוגעת ממילא, אבל כמה ניצחונות יביאו שקט זמני לדרום הלחוץ ויספיק כדי להתברג בחמישייה הפותחת.

מקום 4: מכבי הרצליה: אפשר להגיד על אייל לחמן מאמנה של מכבי הרצליה הרבה דברים. שהוא לא מבין בכדורגל ולא יודע לבנות קבוצות, זה לא בין הדברים.
לחמן, יודע לזהות כישרונות צעירים וטובים, יודע לאתר זרים זולים ומוכשרים ובעיקר יודע להנחיל לקבוצות שלו כדורגל אגרסיבי ובלתי מתפשר. בליגה הלאומית זה כמעט חצי מהעבודה.
גם החיזוק המצויין בסטנדרטים של הליגה הלאומית, של אלן מסודי ואלי ביטון יעשה את שלו ויחזיר את קבוצתו של אריאל שיינמן חזרה לליגת העל לאחר הפסקה של עונה אחת בלבד.

מקום 5: הפועל עכו: עוד קבוצה צפונית שלהערכתי תידברג בין חמש העולות. פתיחת העונה הלא טובה של חניכיו של ירון הוכנבויים קצת מרמה, כי מדובר בקבוצה טובה מאוד, מאוזנת ומוכשרת. הוכיל'ה, שועל קרבות ותיק בליגה הלאומית (מתחיל את עונתו השמינית בליגה הזאת), מכיר על בוריה את הליגה ואת שחקניה וליקט בקבוצתו כמה כאלה שיעזרו לו להעפיל לליגת העל.

מקום 6: אחי נצרת: אומנם תיתן לעכו מאבק קשה על הכרטיס האחרון אבל לדעתי תפסיד אותו. קבוצה מאוד קשה וביתית, שתעשה הרבה צרות לקבוצות בליגה, בעיקר במגרשה צר המידות בעילוט.
התקפה חלומית עם ויאם אעמשה וסרג' איילי, תקרע הרבה רשתות העונה ותפתיע לא מעט פעמים את "הקבוצות הגדולות", אבל בעיות בחלק האחורי של הקישור ובעיקר במרכז ההגנה ימנעו מהם ככל הנראה לעלות ליגה בסיכומו של דבר.

מקום 7: הפועל כפר סבא: המתרסקת של העונה. מזכיר מאוד את המקרה של הפועל חיפה בירידה האחרונה. קבוצה עם סוללת כוכבים כמו ישראלביץ', יבואה, מליקסון, בן לוז, דה סילבה ואחרים, היתה חייבת למצוא את עצמה לפחות במרכז הטבלה בליגת העל. במקום זה היא הסתבכה בקרבות התחתית וכנגד כל הסיכווים וההיגיון ירדה ליגה. לאחר הירידה הכואבת, התייתמה מכל כוכביה, הבעלים עזב וכעת צריכים בכפר סבא לבנות הכל מחדש. הכל ההתחלה.
לעונה הזאת זה לא ממש יספיק. אולי לעונות הבאות.

מקום 8: בני לוד: גם קבוצתו של גילי לנדאו פתחה את העונה בצורה רעה, ועדיין ללא ניצחון ואפילו ללא שער זכות. אבל בסטטיסטיקה כמו בסטטיסטיקה דינה בסוף להתיישר ולוד יאספו את הנקודות שמצפים מהם. שחקנים כמו חליבה, שי בירוק, אבו-ענזה ואחמד סבע שווים יותר מקרבות תחתית בליגה הלאומית. וכנראה שגם יתנו יותר.
אם יש סיבה לאופטמיות בקבוצה הלודאית, היא בטח נעוצה בעובדה שהם עדיין לא פגשו את חביבתם הפועל חיפה. תשע נקודות כבר יש להם.

מקום 9: הפועל רעננה: הקבוצה שהכי נחלשה העונה. הפועל רעננה מאז ומתמיד היתה כשמה כן היא. קבוצה צעירה, נלהבת ובעיקר רעננה. אולם, עזיבתם של מספר שחקנים מובילים בקבוצה כמו דודו אברהם מיודענו, סרג' איילי, ומשה אבוטבול המצויין, החלישה את הקבוצה בצורה משמעותית.
ליאור לינדר ורז כהן שחקנים נמרצים ומוכשרים אבל לבדם הם בטח לא יוכלו למשוך את הקבוצה במעלה הטבלה. בקבוצה מרעננה, הורסת שמחות ידועה, יסתפקו העונה בלהישאר בליגה.

מקום 10: הפועל ירושלים: בעיות כלכליות וניהוליות קשות, הם האויב הכי גדול של הקבוצה של לופא קדוש העונה. עם בעלים יותר גרוע אפילו מיואב כץ (טוב לא צריך להגזים…), ובלי מזומנים בקופה יתקשו בקבוצה מעיר הבירה לשרוד בליגה שאליה רק הגיעו. יתקשו אבל בסיכומו של דבר כנראה שיצליחו. שחקנים ותיקים ומנוסים כמו קובי שאלו, אסי בוזגלו ובעיקר הקפטן שי אהרון, ינהיגו את החבורה הצעירה שסביבם ובסיוע של הקהל שלא נטש להפועל קטמון והמגרש הביתי בטדי, יספיקו כדי לשרוד עוד עונה בליגה הלאומית. זה יהיה בציפורניים, אבל כנראה שישרדו.

מקום 11: רמת השרון: קבוצה מאוד חלשה. תהיה ספקית נקודות גדולה. עם צוות מאמנים כמו בני טבק ועופר פביאן (בשביל מה צריך שני מאמנים??), ציפית שתהיה ברמת השרון קבוצה קצת יותר טובה. לא תצליח לדגדג יותר מדי את הגדולות, ומקסימום תגנוב פה ושם תיקו. הלחם והחמאה שלה יהיה מול הקבוצות היותר קטנות. בזכות המגרש הביתי והמשטח הגרוע יצליחו ברמת השרון כל הנראה להגיע למבחנים נגד הירידה. מצד שני, ברמה הנוכחית ספק רב אם רמת השרון תעבור את המבחנים מול השלישית בליגה הארצית.

מקום 12: קרית אתא: יסלח לי חברי הטוב רוני דורה, אבל מאוד קשה לי להאמין שקבוצתו תצליח להימלט מירידה מהירה וכואבת לליגה הארצית, לאחר עונה אחת בלבד. הסגל של קרית אתא מושתת רובו ככולו על שחקני נוער של המועדון וצעירים מקבוצות באיזור.
גם השחקנים היותר ותיקים יחסית, דוגמאת אלעד צחקו, אורן פלאש וקובי דנינו, לא יספיקו כדי להישאר בליגה. אם לוקחים בחשבון שהחלוצים המחליפים של קרית אתא, ומי שאמורים להושיע אותה מהספסל הם שי דהן ויוסי וענונו, קשה למצוא מקומות לאופטימיות. עד תום מועד העברות ביום חמישי, חייב רוני דורה להתחזק לפחות בארבע שחקנים בעלי שיעור קומה, אבל כאשר הקופה ריקה לא ברור איך הוא יעשה את זה.
לאורך קריירת האימון שלו עשה רוני דורה הרבה ניסים. אם הוא ישאר העונה ליגה עם קרית אתא, זה ללא ספק יהיה הנס הגדול מכולם. אני באופן אישי מחזיק לו אצבעות שיצליח. לא בטוח שזה יעזור.

סרטון הקהל בתחתית הטקסט הזה (ותודה לצלמי אתר הר הגעש) משקף נאמנה את הלך הרוח מסביב לקבוצה כיום. חגיגה מתמשכת. פתיחת הליגה של הפועל לא רק מציבה אותה במקום הראשון בטבלה, הרחק מעל מועמדות רציניות יותר לעלייה כמו הפועל ב"ש ושתי היורדות, אלא היא גם פתיחת העונה הטובה ביותר של הפועל בלאומית אי פעם, ומזכירה מאוד את הריצות שהובילו את בני סכנין והפועל קרית שמונה בשנים הקודמות אל עבר עליה מוקדמת.

מבחינה מספרית, הפועל עושה צעד ראשון אל עבר עליה. אף אחד עוד לא זכה באליפות במחזור השלישי, אבל בליגה של 5 וחצי עולות חמישים נקודות צריכות להספיק לעלייה, והפועל עם שני נצחונות חוץ צוברת נקודות משמעותיות כבר בתחילת המירוץ. המספרים החשובים של הפועל בינתיים הם מאזן השערים: 0-8 בליגה ו-2-12 בגביע הטוטו מעמידים את הפועל על ממוצע תוצאה של 2.5 -0.25 למשחק, נתון סטטיסטי מדהים שמראה על קבוצה שחוזקה בשני צידי המגרש: הן שוער יציב ומרכז הגנה שמתאימים לליגה הראשונה, והן חוד יעיל ומגוון שמאז המשחק הראשון בגביע הטוטו כובש בכל משחק, ואפשר היה לראות זאת כבר במשחקי האימון שקדמו לעונה. להפועל יש כלים התקפיים שחלקם עולים על אלו של הליגה הראשונה (גפירדזה, כיוואן לפרקים) וכרגע היא שווה גול בכל מגרש בישראל.

אחד הנתונים המספקים שפורסמו בסוף השבוע מתייחס לדקות הבקעת השערים. כך מציין עומר רשף באתר אדומים: ”נתון מעניין שבהפועל חיפה חייבים לשים אליו לב, הקבוצה כבשה העונה שמונה שערי זכות, מתוכם שבעה נכבשו במהלך המחצית השניה ואחרי הדקה ה-60.” שני גורמים עומדים מאחורי הנתון הזה: א. הפועל מגיעה במטרה לנצח וממשיכה לתקוף את היריב גם בדקות שבהן משחק ממוצע בליגה הישראלית כבר מוכרע, ולא מסתפקת בתוצאה הקיימת. ב. הקבוצה מגיעה לדקות ההכרעה בלי הלחץ המשתק של שלהי העונה שעברה, והתוצאה היא יעילות ושערים קבוצתיים גם בדקות הסיום, פנומן שהיה חסר מאוד בעונה שעברה.

מבחינה פרסונלית הפועל נהנית מתרומה רחבה הן למאמץ ההתקפי והן למשחק ההגנה, הקבוצה היא באמת יחידה אחת עם שחקנים מוכשרים יותר או פחות אבל רק שחקן אנוכי אחד (ערן לוי), לדעתי הגורם היחיד שפוגע בהרכב כמעט מושלם של שלומי דורה, שבינתיים מעדיף לדבוק בהרכב המנצח ולהותיר את לוי בהרכב למרות תרומה יחסית מועטה למשחק ההתקפה. בניגוד אליו חשוב לציין את דודו אברהם שלמרות משחק חלש בשבוע שעבר חוזר לכבוש ואחראי ל-8 מ-20 השערים של הפועל עד כה (חמישה שערים, שלושה בישולים).

והצד הפסימי? עד כה כמעט הכל ורוד בהפועל, הרבה בגלל שהקבוצה פגשה ביריבות היותר חלשות בלאומית (רק קרית אתא חלשה יותר משלוש הקבוצות שניצחה הפועל). מכבי הרצליה המחוזקת באלי ביטון ואלן מסודי, הפועל ר"ג המושלמת, אחי נצרת, כפ"ס ובעיקר הפועל ב"ש הן היריבות העיקריות של הפועל בצמרת, והחל במחזור השביעי הפועל תפתח במסע קרבות ישיר מולן. אם היא תגיע אליו בפורמה הנוכחית ועם ביטחון גבוה, השמים הם הגבול. אם תתחיל למעוד בדרך, הלחץ ייתן את אותותיו והגלגל עוד עשוי להתהפך, הרי בליגה הלאומית עסקינן. בינתיים, אפשר להמשיך לחגוג.
>

קל מאוד להתלהב מפתיחת עונה שכזו ולהתלהבות אפשר להוסיף פרט היסטורי מעניין: לפני עשר שנים ושבוע פתחה הפועל חיפה את עונת 98/99' עם ניצחון חוץ בתוצאה 0-4. בתור כתב האתר הרשמי באותם ימים בחרתי לתת למשחק הזה את הכותרת 'הספתח לאליפות' - ולא טעיתי.  בליגה הלאומית קשה הרבה יותר להצליח עם תחזיות כאלו אבל משהו בקבוצה המאוזנת ולפרקים מבריקה שבנה שלומי דורה העונה מצליח לתת תחושה טובה מאוד לגבי המשך הדרך, וכדאי יהיה לקחת את עונת האליפות בתור דוגמא לחוסן המנטלי שתצטרך הפועל למצוא העונה.

מבחינה מקצועית, הפועל שודרגה במקומות הנכונים ועוד עושה את זה על טהרת שחקני בית ורכש זול ומדויק כשהיא מוכיחה שאפשר להעמיד קבוצה ראויה לליגה הלאומית גם בלי 'טובות' מהשכנים הירוקים. קצת חבל שבן שאנן וגפירדזה הגיעו בהשאלה לעונה בלבד וללא אופציה לרכישה, אבל למטרה קצרת הטווח של עליית ליגה הם יתרמו תרומה מכרעת. גפירדזה מסתמן כגניבה של עונת ההעברות, ומכיוון שבהפועל שיחקו בשנה האחרונה שלושה מהחלוצים שנחשבים לטובים יותר של הליגה הלאומית: עדן בן בסט, ערן לוי וחמודי כיאל - אפשר להבחין בקלות בהבדל המשמעותי בין גיפרדזה לבין השלושה. גיפרדזה משחק מהר, נע ללא הפסקה, שולט בשתי הרגליים, לא אנוכי ומסיים בחסד. במקום לבזבז משאבים וזמן על רכישת הכרטיס של עדן בן בסט, מוטב יעשה כץ אם ירים טלפון אל עמוס לוזון עם הצעה נדיבה, גם 200 אלף דולר צריכים להספיק.

חוליית ההגנה נראתה היום מצוין אבל חשוב לזכור שלא תקפה מולה יריבה ראויה אלא קבוצה ביום רע מאוד שהתפרקה עוד בהרחקה הראשונה. את היכולת של אושרי רואש וסביטי ליפניה במרכז ההגנה אנחנו כבר מכירים וסביר להניח ששניהם רק ימשיכו וישתפרו העונה. גליל בן שאנן ששומר על שער נקי זה המשחק הרביעי ברציפות עושה רושם כחיזוק ראוי בשער ואם ישמור על יכולת סבירה הפועל תוכל לספור גם 16-17 משחקים עם רשת נקיה (לעומת 12 בעונה החולפת) וזה המפתח הראשון לעלייה.

גם חוליית הקישור נראתה טוב, דורה ובמיוחד דודו אברהם הם חיזוק נקודתי מוצלח ונראים אפקטיביים יותר מאשר גרזיץ' וכבדה, אבל הם ייבחנו לאורך זמן מול יריבה שתקשה יותר עם לחץ בקישור ופחות שטחים פנויים במרכז המגרש. על רן אבוקרט ניכר שהוא מתכוון לקחת את ההזדמנות והמקום בהרכב בשתי ידיים ואם ימשיך בשיפור זו תהיה העונה האחרונה שלו בלאומית. וערן לוי? משתפר, מתרסן וכרגע אפילו מועיל להתקפת הקבוצה. ימים (לחוצים יותר) יגידו אם הבחור השתנה.

את עונת האליפות המשיכה הפועל עם תיקו 0-0 בדרבי הביתי, שהיה רק מעצור זמני בדרך לתשעה נצחונות רצופים. אין טעם לצפות לרצף כזה בלאומית, אבל על שבעה משחקים רצופים ללא ספיגת שער אפשר לפנטז. הפועל, ששמה את יהבה לא על עליה אלא על המקום הראשון, נראית בכיוון הנכון.

הפועל מתקרבת לפתיחת העונה תוך ניהול לולייני במיוחד: אחרי שמינה את מאמן הכושר למנהל המקצועי והציע 400 אלף דולר על עדן בן בסט, חלוץ צעיר שהצליח בצורה סבירה בעונת הבוגרים המלאה הראשונה שלו, מנהל עכשיו כץ מלחמה בכמה חזיתות חדשות: את זיו כבדה שנרכש בעונה שעברה ב-80 אלף שח הוא מנסה למכור להפועל ב"ש ב-200 אלף שח. אבל מכיוון שהמימון לרכישה של זיו כבדה הגיע מאיש העסקים דויד כבסה שדורש את החזר 'השקעתו' במקרה של מכירה, כץ יזם מהלך חליפי שבסיומו יעבור אופיר חיים לחיפה במקומו של זיו כבדה. סוג של חשבונאות לעסקים קטנים.

מקום אחר שבו מתמקדת הפועל הוא סוגיית מעברו הבא של מזואה אנסומבו. הסיפור המלא של ניהול הקריירה של אנסומבו מגולל בכתבה הבאה בעיתון הארץ אך התלונה להפועל פשוטה: השחקן הוחתם על חוזה נמוך לחמש שנים בלי כוונה אמיתית להעסיקו (ולראיה, אנסומבו לא הוזמן להתאמן בהפועל למרות שיש לו חוזה בקבוצה ואיש לא בונה עליו היום, וגם לא בנה עליו בשלוש השנים האחרונות), וכתוצאה מכך הוא עובר מדי עונה למרבה במחיר (ההשאלה) כשהעונה המריבה קשה במיוחד כי מדובר בשנה שלאחריה יהיה שחקן חופשי ואף מועדון לא מוכן לשלם עליו כעת דמי רכישה. איך שלא נסתכל על הסיפור הזה, הפועל לא פועלת בתום לב ולא לוקחת בחשבון את טובת השחקן אלא מנהלת עסקה פיננסית גרידא שאינה מתאימה למועדון כדורגל מקצועני.

לצידם של אלו החתימה הפועל עד כה שני חלוצים נוספים: חמודי כיאל ואחמד דיאב.  כיאל שהוא תוצר מחלקת הנוער האדומה חוזר אליה כעת כשחקן ותיק בליגה הלאומית וכמלך השערים המשותף של העונה האחרונה. אחמד דיאב הוא דוגמא לשחקן שמגיע מהליגות הנמוכות (בעונה האחרונה שיחק בהפועל בני טמרה, השישית בליגה הארצית) ובשבילו מעבר לקבוצה כמו הפועל היא צעד ענק בקריירה. לטעמי, אלו בדיוק סוג השחקנים שהפועל צריכה בקבוצה.

עיקר הפוקוס בהרכבת הקבוצה הוא כעת על החלק הקדמי וזו נקודה משמעותית שכן בליגה צפופה ושיוויונית כמו שהלאומית תהיה בעונה הבאה, חוד מנצח הוא זה שיעשה את ההבדל. כיאל הוא נוגח בחסד בזמן שדיאב נחשב מהיר כשד (או כיובל אבידור) ואמור להביא את השינוי מהספסל. הבעיה תהיה בשחקנים שישחקו לצידם: ערן לוי מועדף על זיו כבדה, בזמן שאופיר חיים או קוימברה הבוליביאני עשויים להיות ההחתמה היקרה של הקיץ. מהמישמיש הזה יוצא שהפועל מעדיפה להסתמך על שחקנים ותיקים מדי שלא הוכיחו עצמם בשנים האחרונות, לצד שחקנים שלא הובילו קבוצה מעולם - כשערן לוי אחראי על הדובדבן. לדעתי מדובר במתכון לצרבת שיסתיים במלחמה על אחד הכרטיסים האחרונים לליגת העל ועוד עונה כואבת על גבול חמישים אחוזי הצלחה.

סרטון של שעריו של חמודי כיאל העונה ישפר אולי את התחושה.