הפועליסט

אסף רביץ מספר על כדורגל עולמי בספורטאנטר ועל-NBA בוואלה, אבל על הנושא הקרוב ביותר לליבו הוא ממעט לכתוב ונקווה שינצל את הבמה שלנו בבלוג כדי לעשות את זה באופן קבוע… תבלו! 

מי אמר שאי אפשר לשחק כדורגל בליגה הלאומית? תראו את רעננה. מניעה כדור, משחקת דרך האגפים, יש לה רביעייה התקפית איכותית וקישור אחורי טכני, הכל לפי הספר. אבל כמה שהם לא ינסו להשתחרר מתדמית הנאיבים, זה בדם שלהם. כשהשופט שורק לבעיטה חופשית נגדם הם מעמידים לבד חומה 10 מ' מהכדור, יש קבוצות שלא משתנות גם כשכל הסגל מתחלף. אפשר לסמוך עליהם שהם יעשו את המוות להכח והפועל פ"ת בשני המחזורים האחרונים, למרות שגם את האפשרות שהם יישארו בתמונת העלייה אני לא פוסל. למרות ההפסד, יש שם אחלה קבוצה.

ומה נגיד על המנצחת? הקלישאה הבולטת היא שבשביל לעלות ליגה צריך לנצח משחקים כאלה. לפעמים קלישאות צודקות. אחרי הנצחון ברעננה אי אפשר להכחיש או לחשוב שזה לא רציני- הפועל חיפה הולכת להתמודד בשיא הרצינות על עלייה לליגת העל השנה. אם בסיבוב השני התחושה הייתה שבמקום לרוץ ולהזיע 90 דקות אפשר להטיל מטבע במשחקים של הפועל, שהכל מקרי לחלוטין, התוצאות בסיבוב השלישי מתחילות להזכיר עונה מוצלחת. מהלאומית לא עולים בזכות מרכז שדה איכותי ושליטה במגרש אלא בזכות הקצוות- היכולת לבצע מינימום טעויות בהגנה ולנצל מקסימום מצבים בהתקפה. למאמן, כמובן, יש חשיבות בהקניית בטחון ובניהול משחק. בואו נבדוק איך הפועל מתפקדת בפרמטרים הללו:

התקפה: טוב מאוד. החלוצים שלנו לא טכניים, לא מהירים, לא יצירתיים וכמעט לא תורמים למשחק ההתקפה השוטף, אבל הם סקוררים. בן בסט, וילנר וג'נאח יודעים להבקיע גולים והראו לנו את זה לאורך כל העונה ובעיקר בשבועיים האחרונים.

תכונה בולטת של סקורר היא האמונה התמידית שההגנה הולכת לטעות. גם במצב שנראה אבוד, גם כשב-99% מהפעמים לא קורה כלום, חלוץ גדול יעשה את התנועה ויידע להיות חד כל פעם מחדש בכל מצב. וילנר מול הכח ובן בסט ברעננה נתנו דוגמאות מצוינות לעניין הזה. שניהם נהנו מטעויות איומות בהגנה, אבל שניהם גם כפו את הטעויות האלה וידעו לנצל את המצב שנוצר. וילנר לחץ את המסירה לשוער והתנפל על הטעות של רפי כהן עם שער מזווית לא פשוטה. בן בסט שינה כיוון תנועה בדיוק כדי לבלבל את ההגנה וזיהה ראשון את המצב למרות שבזמן הטעות הוא לא היה הכי קרוב לכדור. עשרות חלוצים אחרים היו מוותרים על המהלך עוד בתחילתו בשני המקרים.

ג'אנח הוא החלוץ המחליף האולטימטיבי לליגה הזאת. אין לו ציפיות, הוא נותן 100% כל פעם שהוא מקבל צ'אנס ועושה את העבודה עם גולים חשובים. ברעננה הוא הבקיע עם הברך כדור שאמור היה לפגוע בכף הרגל ובכל זאת הלך בדיוק לאן שהוא התכוון. עוד אחת מהתכונות האלה של סקוררים, שגם כשלא ברור איך הכדורים שלהם נכנסים. אל השלושה האלה אפשר להוסיף את ערן לוי שהופך כל מצב נייח למסוכן ולקבל חוליה קדמית יעילה מאוד.

הגנה: טוב+. השלישייה של רואש, ליפנייה וקוני הם שני בלמים וקשר אחורי שביום טוב אין קבוצה בלאומית שיכולה לעבור אותם. הם עושים מעט מאוד טעויות, מסתדרים עם כוח, מהירות וטכניקה, מתואמים ואינטליגנטים. יחד עם טרטצקי וצ'יצ'יאן המנוסים והטובים יש להפועל חוליית הגנה נהדרת.

הבעייה היא בשוער ובספסל. שאלו הוא שוער מוכשר מאוד, הוא לא שכח מה שהוא יודע, אבל הוא נמצא בעונה כזאת שיכולה לקרות גם לשוערים גדולים ממנו, עונה שבה כלום לא הולך. יחד עם הבעיות מחוץ למגרש הוא נקודת תורפה די רצינית. גם במשחק טוב שלו, כמו ברעננה, הוא לא מצליח להשרות בטחון על ההגנה שלו ונדמה שאף אחד לא יודע מתי הוא הולך לצאת לכדור וכשהוא יוצא אם הוא הולך לעשות משהו טוב.

הבעייה בספסל מחברת אותי כבר לשאלת המאמן. שלומי דורה עדיין נמצא בשלב צבירת הנסיון ואחד מלקחי העונה הזאת מבחינתו תהיה שאסור להגיע לחלקים המכריעים של העונה בלי בלם מחליף איכותי. פאריד טאהר עזב בשלב מוקדם בעונה והיה מספיק זמן לתקן. עכשיו כבר לא ניתן להכניס את עודד אלקיים לעניינים וההסתמכות על שמעון הרוש לא עובדת. שחקן צעיר בעונה בעייתית בעמדה לא טבעית עבורו, ועוד עמדה קריטית כמו בלם, זה מתכון בטוח לבעיות.
טעות נוספת של דורה הייתה הויתור על חלוץ זר. למרות התפקוד המוצלח של החלוצים, חסר להפועל שחקן טכני ומהיר בחלק הקדמי שיכול להיות כתובת בהתקפות מוצלחות. דורה הביא את גרזיצ'יץ' (איך אנחנו תמיד נתקעים עם זרים שבכל עיתון כותבים את השם שלהם אחרת? לא יהיה נחמד לדעת בוודאות את השם של הקשרים שלנו לקראת סוף השנה?), מנהל משחק טכני מוצלח, אבל בלי טכניקה ומהירות בחלק ההתקפי הנעת הכדור שהוא מנהל לא מביאה להפועל כלום.

ברעננה זה היה בולט במיוחד- החסרון שלו הדגיש שבלעדיו הקישור מתקשה לחבר שתי מסירות, התוצאה הדגישה כמה קטן הקשר בין הנעת הכדור לתוצאה הסופית. סיבה מרכזית לכך היא שהחלוצים לא מסוגלים להשתתף במשחק הנעת הכדור ולא בנויים כדי לנצל אותו. מישהו זוכר גול של הפועל השנה שהגיע מהתקפה מסודרת?

אבל דורה מביא גם יתרונות בולטים, בעיקר כי הוא פשוט מאמן טוב. ההתעקשות על טרטצקי מוכיחה את עצמה כשהמגן השמאלי הופך לכלי התקפי מרכזי מאוד בקבוצה, היכולת שלו להוציא משהו מערן לוי ראויה לשבח והאמונה בבן בסט השתלמה בענק. בחירת השחקנים בתקציב המוגבל העונה הייתה טובה בסך הכל. בנוסף, דורה מוכיח שהוא מנהל משחק נהדר. החילוף ההתקפי המוקדם ברעננה שינה את מאזן הכוחות והעיר את הקבוצה. הישאם אמנם לא שינה את המשחק, אבל היה חד ונחוש מהרגיל ובטח הרבה יותר מאבוקרט (יום רע. קורה). גם ההכנסה של סיבוני הייתה בדיוק בזמן (ובעיקר לא מוקדמת מדי) ומדויקת- יחד עם כבדה ואברהמי הוא יצר קישור דינאמי שלא אפשר לרעננה לפתח התקפות.

בשורה התחתונה, טיפה אופטימיות זהירה אפשרית כרגע. העלייה תוכרע על המון מזל ויש להפועל כלים ליצור לעצמה מזל טוב כמו בשבועות האחרונים. יש חלוצים שינצלו את המצבים שייפלו להם ואם רואש יחזור במהרה יש גם הגנה שיודעת לא לטעות. אם דורה ימשיך לנהל משחקים נכון והמזל ימשיך לעבוד בצד הנכון זה בהחלט אפשרי.

רגשות
התפרצות הרגשות בסיום המשחק ברעננה מעידה יותר על תחושת חוסר הצדק בגניבת הניצחון מאשר על התחושה שליגת העל קרובה מאוד, אבל שלוש הנקודות האלו הן צעד ראשון בדרך לעלייה, דרך שיהיו בה עוד רגעים קשים. ביטחון של קבוצה נבנה דרך הצלחה באתגרים, ואחרי שבשבוע שעבר הפועל היתה קרובה להפסד בית מול היריבה הקשה ביותר שלה העונה, הניצחון הזה ברעננה, במגרש ומשחק שמסמלים את כל מה שהיא הליגה הלאומית - הוא הוכחת פנימית שבקבוצה הזו יש את היכולת הנפשית כדי לרוץ עד הסוף.

מספרים*
הניצחון עוזר לשים את תוצאת התיקו מהשבוע שעבר בפרופורציה שאומרת שהפועל השיגה 10 מ-12 הנקודות הראשונות בסיבוב השלישי. וזה הופך את יעד חמישים וחמש הנקודות לקרוב במיוחד עם 13 נקודות בדרך ו-21 בקופה.  הבעיה היחידה היא שעל כל אחד מארבעת המשחקים האחרונים יש איזשהי כוכבית, ולצידה יש את הערת המחבר שאומרת שהפועל עוד לא נראית העונה כעולה לליגת העל. היא בחברה טובה כי גם היריבות שלה לא נראות כך, אבל כדי לכבוש את היעד יצטרכו בקבוצה למחוק את הכוכבית וההערה האלו ויצטרכו לעשות את זה מול יריבות הנאחס של העונה: הפועל ר"ג ואחי נצרת. ואח"כ מול הפועל לוד.

שחקנים
הסיבה שהניצחון הזה מרגש כל כך היא שהוא הושג בלי ארבעה שחקני הרכב בציר הבסיסי כל כך של בלם אחורי- קשר אחורי- קשר קדמי-וחלוץ. זה אומר שלהפועל יש עכשיו עוד ארבעה שחקנים לפחות שמרגישים חלק מהקבוצה המנצחת ואם סופרים את המחליפים אפשר לספור סגל של 18 שחקנים שכולו שותף לעונה הזו, מי יותר ומי פחות, וזו עובדה ששלומי דורה יכול להתגאות בה מאוד כי סגל רחב אקטיבי הוא אחד המפתחות לנצח במירוץ ארוך.
קובי שאלו מצליח לנטוע לאורך כל העונה תחושה שמשהו לא בסדר ביכולת שלו. כמו ססמוגרף שמדי משחק מזנק פתאום לאיזו נקודה חסרת קשר ונוחת מיד אל הקרקע היציבה, שאלו הציל היום את הפועל פעמיים אבל גם חירב את מאמציה לפחות פעמיים והוא עושה את זה כמעט מדי משחק. אפשר לצרף אליו את הצורה שבה מעמידים שחקני הקבוצה חומה בבעיטות החופשיות. שילוב בין 'ככה לא בונים חומה' המיתולגי לסתם 'חומה בכאילו' של השכונה. מקצוענות נמדדת בפרטים הקטנים וחבל לתקל משחקי מפתח על חומות פרוצות.
את מהלך המשחק אנחנו חייבים דווקא לנדיב סימן טוב, פעם בנוער של מכבי חיפה והיום בהתקפת הפועל. הנגיעה הקטנה שלו בדרך לשער השני היא פעולת הרס מקצועית ולא במיוחד ממוקצעת ואפשר רק לומר תודה ולהתכחש למחשבה שמשהו שם נראה חריג אפילו לרמות הבלבול הקבועות של הלאומית.

הצעד הבא
עכשיו מתחיל סבב הקבוצות שאין להן על מה לשחק והן יפתחו את המשחק ויבואו לנצח ולהפוך להפתעת המחזור. לא משהו שצריך לחשוש ממנו אבל סוג משחק שידרוש מהפועל שינוי סגנון ומחשבה. מותר גם להפסיד את אחד המשחקים הללו כי רק את הנצחונות סופרים. והספירה שלנו אומרת:

מדד ליגת העל: 55 נקודות. הפועל עם 42. ארבעה נצחונות בשבעת המשחקים האחרונים הם היעד.

מעת לעת מתרגש בפורום אדומים דיון בעל משמעות מתמשכת. בד"כ מדובר בדיון שנושא את שמו של יואב כץ. אני אצטט קודם את עיקרי הדברים מהדיון כי הם משקפים בצורה מגוונת את הדעות בקהל. את התוכן המלא אתם יכולים לקרוא  בלחיצה כאן.
1. ווסים: "להגיד שיואב כץ משקיע והשקיע כמות נכבדת של כסף על הפועל יהיה פשוט לשקר לעצמנו בעיניים."
2. מיקלוש: "לזכותו יש לאמר כי הוא עקבי בדרכו, הוא ביסודו אדם הגון אינו משנה כהוא זה מהליכותיו, תשלום המשכורות במועד היא מעלתו הגדולה, כלומר, הבטחתי ואקיים. אבל דרכו מובילה אותנו למוות ספורטיבי ארוך ומלא יסורים".
3. בוזורגי: "הנקודה היא שאין מי שייקח אחריות על הקבוצה. פשוט אין ולכן יואב כץ הוא מצב נתון ולמעשה בנתונים הנוכחיים חסר תחליף".
4. יוני: "הפועל חיפה היא כיום קבוצת דרג שלישי (לא בית"ר, לא כפ"ס, אלו שמתחת בכותרות בעיתונים), אחרי שלוש שנים במרכז הלאומית הציפיות בשפל. העובדה שקרית חיים נראית כמו אורווה ומחלקת הנוער הולכת ומתדרדרת הפכו לעובדות שכאילו טבעי לחיות איתן, ואז מתוך השממה הזה עונה אחת מפתיעה בצמרת הליגה השניה נראית כמו רנסס אמיתי."
5. חץ האדום: " היום, רק שנתיים אחרי אליפות קבוצת הנוער באה המציאות וטפחה לכולנו על הפרצוף. הנוער בהתרסקות מוחלטת ואני בהחלט מאשים בעניין הזה את יואב כץ וגם את אורן שטרלינג".
6. אסף: "הפועל חיפה נמצאת היום במצב קריטי אך יציב. יואב כץ לא יהיה המושיע של הקבוצה אבל גם לא המחריב שלה, ואחרי הרושם הנוראי שהוא עשה בשנתיים הראשונות גם זה משהו… אני חושב שאפשר להתחיל להתייחס לכץ כאל עובדה מוגמרת ולנסות לעזור לקבוצה לנצל את יתרון המסורת והקהל ולהתמקד בביקורת בנקודות הקריטיות שבהן אולי ניתן להשפיע, למשל בניהול מחלקת הנוער".
7.עדי: "השאלה המתבקשת היא האם אנחנו אלה שיכולים לנסות למצוא תחליף. וכשאני חושב על זה, לי אישית אין תחליף(למרות שאפשר לפזול הצידה ולראות את קטמון). מתי נישבר ונגיד: "הגיע הזמן להפסיק ללכת כעיוורים".

לדיון הזה אפשר להוסיף רשימה שכתב לפני כשלושה חודשים רונן דורפן בבלוג שלו. הוא התייחס לבעלי הקבוצות הגדולות (שפירא, הרציקוביץ, תאומים, לאודר שהתעניין אז ברכישת בית"ר). סיכום הדברים היה: "בסופו של דבר המשמעות ההיסטורית שלהם בכדורגל הישראלי יכולה להסתכם בשורה אחת בספר: הם באו, בזבזו כסף, רובם נכשלו כשלון חרוץ, והם נעלמו עם הופעת האוליגרכים".

על הדיון כולו יש לי שלוש הערות: 1. הבעלים הנערץ היחידי בכדורגל העולמי מוצג בתמונה התחתונה. גם במירב הקבוצות האחרות בליגה הספרדית זה המצב, והדברים נכונים גם לליגה ההולנדית, הליגה הגרמנית וליגות אחרות. בכל שאר המקרים בעל בית יהיה דמות שנויה במחלוקת על הקהל והתקשורת, וגם כשהקבוצה מנוהלת בצורה מושלמת עדיין יישארו ויכוחים חמים על המסורת והערכים או להפך. 2. אין בשוק בעלים נהדר אחר. מי שיבוא יעשה את זה קודם כל בשביל הפרסום, אח"כ מאהבת המשחק וכמעט לעולם לא מתוך רצון לנהל בצורה מקצועית עם ראיה ארוכת טווח. 3. תהא זהות הבעלים אשר תהא, ניהול מקצועי לצד שמירה על ערכי המועדון צריכות להיות הדרישות העיקריות שלא לומר הבלעדיות שלנו כאוהדים. עם כל השאר אפשר להסתדר.

לגבי יואב כץ האיש, אני חושב שקיבלנו פרק זמן מספק להתרשם ממנו ויכולותיו כבעל בית. וברור שזה לא עובד ולא יעבוד. אפשר רק לקוות שבעל הבית הבא אחריו יהיה יותר איש חזון מאשר איש חיסכון. עד אז, אפשר לייחל להצלחת המועדון אבל קשה יהיה להאמין בכך.

שני דרבים עם חשיבות אדומה שוחקו היום בצהריים והותירו את חותמם על העונה בצורה ברורה.
בדרבי של צפון אנגליה, מנצ'סטר יונייטד מחצה את ליברפול בכל פרמטר של משחק והראתה שהעונה הקו בין צמרת הפרמיירליג לבין שאר הליגה עובר במקום השלישי. הפער בין היונייטד לבין ליברפול לא נראה כמו משהו שאפשר יהיה לסגור בקרוב ובליברפול יכולים לתכנן כבר עכשיו את העונה הבאה דרך המאמן הבא, בלי קשר לתוצאות שיושגו בליגת האלופות. היה עצוב לראות את השחקנים של רפא בניטז היום ואני חושב שהתמונה הזו והזו מספרות את הסיפור.
זה הוידאו של השער השלישי למי שמעוניין לראות מכונה אדומה בפעולה. היונייטד אגב נראית כמועמדת היחידה לאליפות והשאלה שנשארה פתוחה היא לאן תגיע בליגת האלופות. אני לא חושב שליברפול תגיע מעבר להפסד קטן מול ארסנל, אבל את ליברפול באירופה אסור אף פעם להספיד.

אבל הדרבי של היום מגיע דווקא מדרום הולנד - הדרבי הגדול של רוטרדם הפגיש את ספרטה ופיינורד באיצטדיון הטירה. הרקורד של ספרטה בדרבים האחרונים זוועתי. שמונה הפסדים רצופים ואפס נצחונות ב-15 השנים האחרונות. האמת היא שהרקורד של ספרטה בדרבים גרוע כל כך שאפילו אקסלסיור רוטרדם הקטנה ניצחה אותה בארבעת הדרבים האחרונים (פעמיים העונה). הקבוצה דווקא נמצאת בפורמה די טובה אבל בשבוע שעבר מול ניימיכן היא שמטה יתרון כפול דרך טעויות מביכות בהגנה (תחשבו על השערים במשחק של הפועל-הכח, גרוע יותר) ואיבדה יתרון 1-2 בדרך להפסד 4-2 בעשר הדקות האחרונות.
פיינורד הגיעה למשחק מהמקום השלישי בטבלה עם הזדמנות להיצמד לאייאקס במקום השני ועלתה ליתרון כבר בדקה ה-11. נורדין בוכרי, שחקן נבחרת מרוקו וכוכב ספרטה (בתמונה משמאל), הפך את התוצאה עם צמד והעלה את הטובים ליתרון 1-2 בפתיחת המחצית השניה. כשפיינורד חזרה ל-2-2 כעבור עשר דקות חתמתי על תיקו. תחת גשם שוטף בקור של שלוש מעלות פיינורד לחצה וגם כבשה שער חוקי שנפסל אבל לספרטה קם בחודש האחרון גיבור חדש וצעיר בשם מרווין אמנס.  בן ה-19, יוצא מחלקת הנוער של המועדון היה שחקן ספסל בספרטה עד אמצע פברואר. מאז שקיבל את חולצת ההרכב הוא כבש שישה שערים בחמישה משחקים מעמדת הקשר והיום בשערו השביעי העונה הוא ניצח את פיינורד בדקה ה-92. אמנס קיבל כדור 20 מטרים מהשער תחת לחץ של הגנת פיינורד. את המגן הראשון הוא עבר בשמאל ואת השני בימין, ומ-15 מטרים ירה כדור אדיר לפינה הגבוהה של טימר, שוער פיינורד, שלא יכל להושיע. (רגע השער בתמונה התחתונה) השער שלו מסיים תקופה משפילה של ספרטה בעיר, משפר מאוד את סיכויי הקבוצה להישאר בליגה - ושולח את סטטיסטיקת הדרבים ברוטרדם לרצף חדש, כולו אדום לבן.

כתבנו אתמול על הסיטואציה שהפועל נכנסה אליה אחרי סיום האתגר המשולש. הפועל נכנסת עכשיו לישורת האחרונה של העונה. שמונה משחקים שאף אחד מהם הוא לא מול יריבה ישירה ולכן אין יותר משחקי שש נקודות. יש 24 נקודות בקופה ומהן צריך לקחת לפחות 16. צריך להכין מפה של המשחקים שנותרו ולחשוב איפה מביאים את ה-16 האלו. ואני אומר את זה בזמן שלוד מנצחת את הפועל פ"ת ומצטרפת, ביחד עם הפועל רעננה, אל הדבוקה שצמודה מעט מאחורי פ"ת והפועל.

ההצטרפות שלהן היא הדבר הטוב ביותר שבהפועל יכלו לבקש. פ"ת והכח נהנו מאז תחילת העונה מהכבוד שמקבלת כל יורדת טריה/קבוצה עם התקציב הגדול בליגה. תחת הכבוד הזה הן רמסו לעתים את היריבות שלהן למרות שלא הוכיחו עליונות אמיתית על הליגה (נסו להשוות אותן לסכנין וק"ש למשל). כשהפועל פ"ת נתקלה בהתנגדות - היא איבדה המון נקודות. היא השיגה 2 נקודות בחמישה משחקים מול הכח ומול הפועל, והפסידה בשני משחקי הפתיחה בהן יריבותיה מהשרון (רמת השרון ורעננה) הכינו לה קבלת פנים ללאומית. כשהפועל לוד העמידה מולה היום התנגדות היא נכנעה. ועכשיו היא במשברון, ולא ברור כמה זמן ייקח לה לצאת ממנו.
גם הכח ר"ג היא לא ריאל מדריד של הלאומית. בשבוע הבא היא מארחת את הפועל לוד שתעשה הכל בשביל לא להפסיד. אם לוד היתה מגיעה למשחק הזה מעמדה של קבוצה שגמרה את העונה - הכח היתה מסתדרת איתה בקלות. עכשיו זה כבר נראה יותר כמו תיקו. שמנו את יעד העליה על 55 נקודות: הכח רחוקה ממנו רק 12 ובליגה של קבוצות חסרות עניין היא תגיע אליו בקלות. בליגה צפופה ונלחמת, היתרון של הכח על יריבתה מצטמצם לקאנו בלבד ואותו אפשר 'לסמן' ולנטרל.

ההערכה החשובה ביותר ברשימה הזו היא זו שאומרת שרעננה ולוד הן לא מתמודדות אמיתיות על העליה. הן ישמחו לצבור כמה שיותר נקודות מול הגדולות אבל הן לא יהפכו את החודשיים האחרונים למירוץ שלהן לליגת העל. אין להן רצון ויכולת להגיע עד לשם.

את כל זה אמרתי בשביל להכין אתכם לאפשרות שהפועל תפסיד בשבוע הבא ברעננה. להפסד כזה יהיה מחיר פסיכולוגי לא קטן (מקום רביעי, פער ששוב גדל מהמקום השני) אבל אפשר לתקן אותו. הפועל צריכה רק 16 נקודות בשביל לעלות. זה אומר שכל משחק הוא קרב אבל המערכה יכולה לסבול עוד תקלות קטנות בדרך. וזה אומר שצריך לבוא לרעננה ולשחק על ניצחון כי זו ליגה של 3 נקודות ותוצאת תיקו מול רעננה לא תעזור בשום מטרה.

ככה זה נראה במשחק הקודם ברעננה (הפועל הוליכה 0-2, רעננה חזרה ל-2-2). התמונה באדיבות ONE.

שלומי דורה ניסה להסתכל על חצי הכוס המלאה וספר 7 נקודות בשלושת המשחקים שפתחו את הסיבוב השלישי, אבל האמת היא שהתוצאה היום תכניס אותו ואת הפועל אל מאבק שעשוי להסתיים מוקדם מאוד.
קשה לקחת הרבה דברים חיוביים מהמשחק היום. שלושת שחקני הקישור (כבדה, גרזיץ', צ'אקרטה) בלטו אבל הם היו היחידים בהפועל ששיחקו חכם. בצדק סיכם צוות השידור את המשחק באומרו שהכח קבוצה יעילה יותר. זיו כבדה אולי יילך הביתה בתחושה שהקבוצה שלו טובה יותר מהכח, אבל את הכסף סופרים במדרגות ואם צריך להמר מי מהקבוצות תשיג יותר נקודות עד לסיום העונה אני מהמר על הכח. ויש לה גם ארבע נקודות יתרון על פני הפועל.

המציאות ששלומי דורה צריך להתמודד איתה החל מהיום אומרת שלושה דברים:
1. הגנת הברזל שלו היא כנראה החלשה בלאומית אם מוציאים ממנה את אושרי רואש.
2. משחק ההתקפה של הקבוצה שלו הוא לא יעיל. מבריק לעתים, אבל לא מניה בטוחה. ואת המחיר תרגיש הפועל בכל אחד מארבעת משחקי הבית שנותרו לה.
3. הפסד ברעננה בשבוע הבא (ללא וילנר, ערן לוי וגרזיץ המוצהבים) משמעו ירידה למקום הרביעי, ואובדן מורלי של סיכויי העליה.

זו הלאומית - ליגה שהיא רכבת הרים, והיא תוכרע גם העונה במשחקי צהריים שקטים בפרברי השרון - סוג המשחקים שלהפועל אין בהם יתרון.

מדד ליגת העל: 55 נקודות. הפועל עם 39. חמישה נצחונות בשמונת המשחקים האחרונים הם היעד.

אנחנו בשיאה של המחצית השניה ושלומי דורה לקח בה הימור שהסיכויים שלו לרעתו. הוא מוותר על רן אבוקרט, קשר מרכזי ומכניס במקומו את עדן בן בסט, חלוץ שלישי. מהרגע הזה המשחק נפתח והכח מסוכנת הרבה יותר במתפרצות. הפועל מתקשה לייצר מצבים טובים ויש תחושה ששער ייפול פה, ומירב הסיכויים שהוא יהיה לטובת האורחים. דורה מהמר על מרכז שדה חדיר למרות שמרכז ההגנה שלו נחלש מאוד היום.
עוד אני כותב ושלומי דורה מחליט להוציא את ערן לוי ולהכניס במקומו את אסי אבהרמי, וחוזר ל-4-4-2. בינתיים בהכח, קאלו שעשה המון צרות לשמעון הרוש יוצא, והפועל יכולה לנשום לרווחה כשהסיכון הגדול ביותר של הכח עובר לספסל. יש עוד 25 דקות.
*
המשחק מול הכח שיחל בשעה שלוש שעון ישראל ישודר בשידור ישיר בערוץ הספורט, באתר ערוץ הספורט ולגולשים בחו"ל. 

לירון וילנר כובש בדקה השלישית אחרי איבוד כדור של רפי כהן, שוער הכח. 0-1 הפועל - יהיה פה משחק!
שמעון הרוש נוגע בידו ברחבה ואת כדור העונשין מ-11 מטרים להכח מבקיע ברק בדש - 1-1 בדקה ה-45, עכשיו מחצית.

הפועל סופגת שער מיותר אבל קשה לומר שהיא שלטה בצורה חד משמעית במשחק, יהיה המון לחץ בקרית אליעזר במחצית השניה כשאושרי רואש הפצוע מוחלף ושמעון הרוש, נטול נסיון בעמדת הבלם - משחק במקומו עם כרטיס צהוב ועם אשמה גדולה על שער השיויון. האם הפועל תמצא את הכוחות לנצח?

בשבועיים מאז נחנך הבלוג עיקר התוכן התמקד בסיכויי הקבוצה הנוכחית לעלות לליגת העל.
הרבה השתנה בתחושה מסביב לקבוצה במהלך הימים האחרונים ולכל אחראי הניצחון המשכנע בפתח תקוה ביום שישי. האמת היא, שגם ניצחון על הכח לא יבטיח להפועל דבר, הוא כנראה אפילו לא יעלה אותה עדיין מעבר למקום השלישי (אם לא לוקחים בחשבון את העובדה שפתח תקוה והכח עוד צריכות להתמודד ביניהן), אבל הוא יכניס את הפועל אל המירוץ לעליה ויאפשר לקבוצה להתחרות שווה בשווה עם מי שהובילו את הלאומית לאורך מרבית שלבי העונה.

הציפיה הזו בנתה הרבה לחץ שעשוי להקשות מאוד על שחקניו של שלומי דורה ביום שישי. הם ייפגשו קבוצה מנוסה שתסתפק בתיקו אבל תשמח כמובן לנצח ולהוציא לחלוטין את האויר מבלון הציפיות של הפועל. הנהלת הקבוצה זיהתה נכון את פוטנציאל הקהל והורידה את מחירי הכרטיסים, צעד שיבטיח קהל שיא בקרית אליעזר ביום שישי. מנקודת המבט של מרבית האוהדים - להפועל יש רק מה להפסיד במשחק הזה. ניצחון הוא ברירת המחדל וגם הוא לא מבטיח שום פרס. תוצאה אחרת תפגע מאוד במוראל ועשויה להיות הרסנית במשחקים הבאים, בהם  תצטרך הפועל את התלהבות הקהל והאמונה העצמית כדי להשיג נקודות - והקהל הזה לא יבוא בהמוניו בלי ניצחון, וראינו את זה בפתח תקוה בשבוע שעבר.

נדבך אחרון שצריך להתווסף למפלס הלחץ הזה הוא הקריירה האישית של רוב אנשי המקצוע בהפועל. קחו את חבורת הכמעט: קובי שאלו, זיו כבדה, ערן לוי, אסי אברהמי - כולם נחשבים 'כשרונות לשעבר' שמעולם לא עמדו במבחן ההוכחה. קחו את חבורת העוד מעט: אושרי רואש, רן אבוקרט, קוני צ'קארטה, עדן בן בסט ושלומי דורה - כולם צעירים עם מעט ניסיון שמאמינים שיוכלו להגיע רחוק, הרבה יותר רחוק מאשר המקום השלישי בליגה הלאומית. גם השחקנים האחרים בקבוצה: אייל טרטצקי, סבטי ליפניה, לירון וילנר ויניב צ'יציאן היו בליגת העל עד לאחרונה והם נחושים להוכיח שמקומם שם.

לו הייתי שלומי דורה הייתי לוקח את כל אחד מהשחקנים הללו לשיחה אישית ומדבר איתו על מטרות אישיות וחשיבות המשחק. זה רק יוסיף ללחץ, אבל לשחקנים האלו אין ברירה: אם הם לא יעלו את הפועל חיפה בכוחות עצמם לליגת העל - את המטרות האישיות שלהם הם כבר לא יגשימו.
יותר משזה רגע האמת של הקבוצה, זהו רגע האמת של 12 שחקנים ומאמן אחד - שתלויים האחד בשני. וזה מבטיח שכל תוצאה שתושג במשחק ביום שישי, תסתיים בהתפרצות רגשות ובסופשבוע מאוד כואב או שמח לכל אחד מהשחקנים הללו והמאמן שלהם. ועד אז - זכות הדיבור לקהל:

אייל להמן, אוהד מאוד יקר (ומייסד מוזיאון הפועל חיפה) מעלה כאן היום טור שכתב בשנה שעברה לאתר ספורט-אנטר. הטור הזה ממוען אל חבר אוהד הפועל פתח תקוה, אשר בימים ההם התחרד ממחשבת הפרידה מליגת העל. יום אחרי שעסקנו בניתוחי ההרכב האפשרי שלנו בעונה הבאה בליגת העל, שווה לחזור למציאות ולזכור שגם להישארות בלאומית יש פנים חיוביים, ועד הודעה חדשה - זו המציאות שלנו.

*
אתה יודע, שאול, אני מחפש מונחים ספורטיביים כדי להסביר לך את חוויית הליגה הלאומית, ולא מוצא, מהסיבה הפשוטה שהליגה השנייה בישראל לא קשורה לשום ענף ספורטיבי, אלא אם אתה מגדיר את הרולטה "ספורט". הקבוצה השכונתית שלך תגלה בשיכון ל' שהיא כמו אדם שאיתרע מזלו ונשאב חשוף אל עין הסערה. היא תיאלץ לתת לרוח לנשב ולעשות בה כבשלה, ובסוף תושלך, חיה או מתה, בצדי הדרך. באיזה צד שלה? את זה רק העתיד יגיד.

כי בליגה הלאומית, שאול, לא משחקים כדורגל כבר הרבה שנים, לפחות מאז שאני והפועל חיפה שלי הגענו אליה, אולי לא שיחקו אף-פעם, ושהתקצירים בערוץ הספורט לא יגרמו לך לחשוב אחרת. בליגה הלאומית גם לא באים למשחקים 1,000 איש כמו שכתוב בעיתון של יום ראשון, רק שאף אחד לא מסכים לספור כדי לא לחשוף את הסוד ששמור כבר הרבה שנים בקשר של שתיקה. הליגה הלאומית היא ליגה הרבה פחות צבעונית ובעיקר הרבה יותר עצובה מכפי שזה משתקף בתקשורת. זו ליגה שבה גדולים הסיכויים שאם תלך לעשות קניות של חצי שעה ב"מפגש מכבי" לא תחמיץ שום דבר מיוחד, ומצד שני אם כבר כן יפול איזה שער מקרי בפרק הזמן הזה – כנראה שלעולם לא תראה אותו בטלוויזיה.

זו ליגה שבה הכל שווה, הייתי אומר אפילו "שווה מדי". אין שום היררכיה בסיסית, ושאול, כשתבין שקבוצות כמו בני-לוד והפועל עכו, שלא עשו שום דבר טוב או רע לאף אחד בשלושים השנים האחרונות, מסתכלות בלי שום רגשי נחיתות להפועל פ"ת שלך בלבן של העיניים, אתה תקלוט עד כמה רע לך בה. ואתה יודע מה הכי גרוע? שבדרך כלל לקבוצות האלה באמת לא תהיה סיבה להשפיל מבט.

שלא תבין אותי לא נכון, שאוליקו, בסופו של דבר בליגה הלאומית משחקים לפי אותם כללים שהבריטים או הסינים או פיפ"א או מישהו אחר קבע. "טו פוט דה גול אין דה נט" זו עדיין המטרה, גם אם חלוצי רב הקבוצות כאן כבר אומרים את זה בעגה אפריקנית כלשהי. בשנה הראשונה אתם תביאו אפילו מאמן מכובד כזה ותשימו הרבה כסף, "כדי להחזיר עטרה לישנה", אבל למעלה יש מקום רק לשתיים, ובהנחה שלא תתמקמו שם (כי אף קבוצה שיורדת אלינו לא עושה את זה בעונת הבכורה), בשנה הבאה כבר תיקחו מאמן פחות מוכר ובזו שאחריה תשתמשו במאמן של הנוער.

אבל בשורה התחתונה, שאול, ממש כמו בסיפור על אדיפוס, בליגה הלאומית הגורל שלך נקבע מראש, ולך רק נותר לבחור את הדרך לגלות אותו. שום אלוהים, גם אם קוראים לו מאיר שמיר, לא יוכל לשנות את רוע הגזרה או את טוּבה, וזה לא משנה שהוא ממש עשיר. יש ימים שבהם אני מוכן להישבע שגם אם תנחית את ריאל מדריד הגדולה בליגה שלנו, היא תשכח איך קוראים לה, ובאווירת הדכדוך הכללית תעלם בין ערפילי הלאומית לעולם שכולו טוב.

כן, שאול, זו המציאות. בתחילת העונה אמנם תאחז בך התרגשות, ולקראת סופה כל הליגה תלבש שוב חג לקראת חריצת הדינים, אולי היא תתגנב אפילו לעמודי השער ולכתבות הצבע, אבל מה שחשוב באמת הוא שבשמונת החודשים שיעברו בתווך, הליגה הזאת תהיה שקועה בקומה עמוקה. כי מהמתכון הסודי שרקחה ההתאחדות לכדורגל לפני חמש שנים תחת הכותרת "צמצום הליגות" (בשם התחרותיות של ליגה הראשונה), מה שיצא זה שבליגה השנייה יש בליל איום של 12 הקבוצות המקצועניות הכי גרועות בארץ. שום הבדל ממשי אין ביניהן, כולן משחקות רע כמעט באותה מידה, ורק יד שטנית נעלמה מדרגת אותן לפי רצונה. פסים יתחברו או לא, כדורים ישרקו משני צדי הקורה, פנדלים מקריים יובקעו או יוחמצו, והשאלה היא למי יהיה יותר מזל, ורק מזל, להתעורר בחמשת המחזורים האחרונים כשהוא גבוה למעלה.

האלילים שלך ואוהדיהם יכולים למצוא את עצמם בסוף העונה עם חזה זקוף על חרטום האונייה שתישא אותם מהאי הבודד הזה הביתה, לליגה העל, אבל באותה מידה, גם אם זה נשמע דמיוני עכשיו, כגופה מכחילה שתיפלט אל חופיה הנטושים באמת של הליגה הארצית. על החוויה ההיא אני לא יודע לספר, ואולי יש לומר "עדיין לא יודע לספר", אבל בביקורך בטדי תמצא מי שישמחו לעשות זאת במקומי.

אל תתעצב מדי, שאול, יש סיבה שבגללה הוקמו הליגות השניות בעולם. אחרי הכול, כאן שמעון אבוחצרה ודודו רצאבי שלכם יכולים לשחק קלף, ויהיו לכם גם כמעט הכי הרבה אוהדים בליגה. אה, כן, והרי האיצטדיונים של נתניה ותל-אביב כבר משעממים אותך, ושנת נדודים בעילוט ונהריה תעשה רק טוב לעור הפנים שלהם. חוץ מזה מנוי ב-500 שקל זה לא כל כך רע. ואתה יודע מה עוד כיף בליגה הזאת, שאול? אין כאן, פשוט אין כאן – דרבי. ואפשר להתמכר לרוגע הזה.

תשמע, אתה לא יכול לדעת מה הליגה הזאת תעשה מהמועדון שלך, שאול, אבל דבר אחד אני כן יכול להבטיח לך. אחרי תשעה ירחי לידה ספורטיביים, את חלציה של הליגה הלאומית תצא הפועל פ"ת אחרת. היא תהיה מפוכחת יותר, מחושלת יותר ואהובה יותר. כמו מי שהשתקמה מתאונת דרכים (בצומת גהה, כמובן) היא תתעורר כשהיא רוחשת קצת יותר כבוד לעצמה ולחיים.

והאוהדים שלכם, שאול, כן, כן, גם אתה, כולכם תחזרו בתשובה ככל מוכי הטראומה. אתם לא תתלוננו יותר על התברגות במקום השביעי, לא תכעסו על ההנהלה שלכם כי לא הביאה שחקנים גדולים, ואולי אפילו תפסיקו לחפש איצטדיון חדש. האורווה שלכם עומדת להיות הקאמפ-נואו או לפחות המדריגאל של הליגה שלנו. וגם אתם תעריכו אותה, אם רק תצליחו לברוח מפה, מהכלא הכי שמור בעולם. כי זו מהותה של הליגה הלאומית – הגיהינום שאליו נשלחים כל האוהדים שלא הבינו מה יש להם בידיים.

אז תחזיק חזק, שאול, אנחנו ממריאים, ואנחנו עושים את זה בראות איומה. תהדק חגורה, תיקח נשימות עמוקות כשצריך, וכמו שאתה יודע, גם ספר "תהילים" קטן לא מזיק בטיסות. אצלנו, שאול, הוא אפילו הכרחי.

מאת: חץ האדום
נכון זה עוד מוקדם, נכון עוד ארוכה הדרך עד שהפועל תגיע לליגת העל, אם בכלל, אבל אם כבר לשחק בנדמה לי אז למה לא?
בואו נחשוב ביחד את מי כדאי להשאיר ומה כדאי לשנות כדי שהפועל חיפה תפסיק לעשות פירסומת למעליות אלקטרה: פעם עולה, פעם יורדת.

סגל השחקנים הנוכחי של הפועל רחוק מלהספיק כדי לשרוד בליגת העל אבל מצד שני אני גם לא ממש בדיעה שצריך להחליף את כל הקבוצה. חיזוק נקודתי במספר עמדות יכול לבנות בהפועל יופי של קבוצה ולא בתקציב גדול.

ההרכב שאני הייתי בונה בשנה הבאה:

שוער: תום אלמדון- מבין השוערים הפנויים בשוק הוא לטעמי השוער הטוב ביותר. דרכו חזרה למכבי חיפה חסומה בשנים הקרובות בגלל ניר דוידוביץ' ואלמדון יצטרך לחפש לעצמו קבוצה חדשה. מכבי חיפה תשמח למכור את כרטיס השחקן שלו ומבחינת הפועל זאת הזדמנות מצויינת לרכוש שוער צעיר וטוב להרבה שנים.

מגן ימני: יניב צ'יצ'יאן- סבל העונה מהרבה עליות וירידות בכושרו, וגם מפציעות, אבל בגדול מדובר במגן לגיטימי עם עבר עשיר בליגת העל. הפועל תתקשה למצוא ולהביא לכאן מגן טוב ממנו.

בלם אחורי: סבסטי ליפנייה- פשוט תענוג. הבינגו הגדול ביותר של שלומי דורה. בלם שקט, קר רוח, טכני ומהיר. מקרין הרבה ביטחון על החברים שלו, ללא ספק יש לו מקום בלפחות חצי מקבוצות ליגת העל. חייב להמשיך.

בלם קדמי: אושרי רואש- בלם נבחרת בהתפתחות. לא ישאר כאן עוד הרבה זמן, ועד שיתפתה לעזוב לכסף הגדול שיוצא לו, חובה להנות ממנו מכל רגע. הכישרון הגדול ביותר שגדל בנוער העלוב של הפועל בעשור האחרון, מן אבי כהן לעניים. הוא וליפניה זה שילוב נדיר.

מגן שמאלי: אייל טרטצקי- הנסיון הגדול שלו יצטרך לנגן כינור ראשון אצל חבורת הצעירים שתקיף אותו בעונה הבאה. גם הוא כמו צ'יציאן עם הרבה שעות מנוע בליגת העל, חלק מזה בתור קפטן של קבוצה (מכבי הרצליה), עד ששמעון הרוש יבשיל, יצטרך טרטצקי להמשיך ולחרוש את האגף השמאלי גם בליגת העל.

קשר אחורי: קוני צ'קרטה- שחקן עם נתונים אדירים ואדישות אדירה לא פחות. אדירה ובעיקר מעצבנת. כי אם הוא היה קצת יותר "רעב" לכדורגל, הוא היה הרבה יותר טוב ואפקטיבי לקבוצה שלו. קשר אחורי מצויין עם לא מעט כדורגל. בגלל גילו הצעיר חייבים להשאיר אותו ולקוות שהוא יתפתח ויבשיל למה שמצפים ממנו. לדעתי ליגת העל היותר טכנית והפחות אגרסיבית מהליגה הלאומית מתאימה לו הרבה יותר, ובה יקל עליו לבוא לידי ביטוי.

קשר אחורי: אימורו לוקמן- אני מאוד אוהב את השחקן הזה. לדעתי טעויות בבחירת הקבוצות הפריעו לו להתקדם. יכול להיות צמד משלים מצויין לקוני האגרסיבי יותר והטכני פחות. לא פשוט יהיה להחתים אותו.

קשר התקפי: ראובן עובד- כן, ראובן עובד. אחד הכישרונות הגדולים בארץ. שחקן שעם גישה נכונה אליו ניתן להפיק ממנו המון. צריך לקבל מפתחות של קבוצה ולהיות הכינור הראשי שלה ולא להסתכל בחשש לספסל אחרי כל איבוד כדור מחשש שיוחלף. בחצי עונה שלו בהפועל הוכיח עובד כי החיבור שלו לקבוצה ובעיקר לקהל עשה לו טוב. אין סיבה לא לנסות זאת שוב.

קשר התקפי: זר- בחוליה הזאת רצוי להחתים קשר התקפי שיוכל לאיים על השאר ולפתוח ולרווח את הגנות היריב. רצוי גם כזה שמצטיין בבעיטות עונשין. מן סוג של מיכאל אניצ'יץ'. אבל שחקן בתפקיד הזה קשה מאוד למצוא וצריך הרבה מזל. עד שכבר מוצאים אחד כזה ברוב המקרים הוא עולה הרבה מאוד כסף. כדאי לנסות את הקשרים והידע של הזרים האפריקאיים של הפועל, קוני וליפניה ולנסות לקבל מהם המלצה על קשר התקפי טוב מארצם. זה יכולה להיות גניבה ולא במחיר יותר מדי יקר.

חלוץ: עדן בן בסט- לאור יכולת הכיבוש שלו בליגה הלאומית הקשה, מגיעה לעדן הזדמנות גם במגרש של הגדולים על הבמה המרכזית בליגת העל. חלוץ מוכשר שבהחלט יכול לספק את הסחורה גם ברמות הגבוהות. הבעיה איתו היא כפולה: 1. סיכוי סביר שבמכבי חיפה ירצו להחזיר אותו הביתה אחרי עונת התחשלות מוצלחת בליגה הלאומית. 2. ריבוי הפציעות שלו. אין עונה שבה עדן לא מחסיר לפחות חמישה-שישה משחקים בגלל פציעות. דרך שיחייב את הפועל לעבות את הסגל שלה בעוד חלוץ כובש.

חלוץ: זר- ליד עדן בן בסט (בהנחה שישאר), המהיר והטכני, רצוי להחתים חלוץ זר גבוה וחסון שנותן לא מעט שערים בראש. חלוץ בעל שם ויכולות גבוהות יקל גם על בן בסט לכבוש שערים, לאחר שידע לנצל את תשומת הלב שיקבל אותו חלוץ.
החלום הגדול שלי זה לראות חזרה את ג'ף טוטואנה בקבוצה. אבל מערכת היחסים העכורה בין בעלי כרטיסו ליואב כץ ובעיקר משכורתו הגבוהה בקפריסין (כמאתיים חמישים אלף דולר לעונה), ימנעו מהחלום הזה להתגשם.
לעומת זאת נימבה פטי יכול להיות פיתרון טוב. הוא חזק, חסון, גולר בנשמה והגיע זמנו לשחק בליגת העל. בעיקר הגיע זמנו לשחק בהפועל חיפה אחרי לא מעט פעמים שהיה קרוב לכך.

מחליפים: גיל אופק, שמעון הרוש, עודד אלקיים, רן אבו קרט, שי סיבוני, רן רול, הישאם כיוואן, ערן לוי ועוד חלוץ ישראלי מחליף.

לסיכום: שישה שינויים בהרכב הקבוצה, ולא פחות מחמישה שחקנים מהעונה ממשיכים גם בעונה הבאה בהרכב הקבוצה. לא קבוצה יותר מדי יקרה, אבל קבוצה מוכשרת וטובה מספיק כדי שזה יספיק לה להתברג במרכז הטבלה.

עכשיו נותר רק דבר טכני "קטן". וזה להבטיח את העלייה…