הפועליסט

הניצחון הערב על נצרת עלית מזניק את הפועל למקום השני ועוד בפער שתי נקודות מהפועל פ"ת והפועל ר"ג ולמעשה מבטיח להפועל לראשונה העונה פער נקודות במקום השני. הצרה היא שהפער הזה הוא אחיזת עיניים כי גם הפועל פ"ת תדלג על נצרת עלית בשישי הקרוב ואילו הפועל שלנו תתקשה עד מאוד לנצח את בני לוד, הכבשה השחורה השניה שלה העונה. כשהפועל פגשה את הפועל ר"ג, רק לפני ארבעה שבועות, היא עמדה בסיטואציה דומה מאוד - אז היה זה יתרון נקודה על פ"ת במקום השני ויתרון ארבע על ר"ג. הסוף ידוע: ר"ג ניצחה והתקרבה כדי נקודה, פ"ת ניצחה ודילגה בחזרה למקום השני בו החזיקה לאורך מרבית שלבי העונה, והפועל שקעה למרה קצרה שגררה איבוד נקודות די מיותר בעילוט.

למרות שהדיווחים מקרית אליעזר מספרים על משחק בינוני למדי היו בו כמה נתונים מעודדים לקראת ההמשך: - המשחק עבר דרך טרטצקי (שבישל את שני השערים) וגם דרך בלסטרה, שהחליף את צ'יצ'יאן המושעה בעמדת המגן הימני. הוא לא עבר דרך ערן לוי שנכנס כמחליף 25 דקות לסיום וסיים עם בעיטה לקורה.
- את שני השערים כבשו החלוצים, עדות לקבוצה עם משחק התקפה מסודר. במקרה של הפועל מדובר בעדות שנמשכת לאורך העונה כולה, 26 מ-32 השערים שכבשה הקבוצה כבשו החלוצים והשערים היום חשובים מאוד לביטחון של ג'נאח ועדן בן בסט.
- החזרה של בן בסט גם היא סימן מצוין למצב החברתי בקבוצה. החלוץ החליט לוותר על ההחלטה הקלה של ניתוח היום והגעה בזמן לאימוני פתיחת העונה הבאה כדי לעזור להפועל לעלות ליגה. זו עדות שגם לשחקן עם האינטרס הקטן ביותר להיות מחויב למערכת (בן בסט קרוב לוודאי ישחק במכבי חיפה או בסכנין בעונה הבאה) יש רצון להיות חלק מהעליה והוכחה שבמתחם קרית חיים יש חבורה מלוכדת, למרות חוסר הוודאות והוואקום הניהולי.

כתבנו אתמול על הסטטיטסטיקה החלשה של הפועל במשחקי הבית בחצי השני של העונה, אבל אם נסתכל על העונה כולה נראה תבנית מאוד ברורה: הקבוצה ניצחה את קבוצות החלק התחתון באופן גורף (רק אחי נצרת הוציאה נקודה בקרית אליעזר, את שמונת המשחקים האחרים הפועל ניצחה) ולא ניצחה את קבוצות הצמרת האחרות אפילו פעם אחת (שלוש תוצאות תיקו מול הכח והפועל פ"ת, שלושה הפסדים להפועל ר"ג ובני לוד).

ההימור שלנו לקראת שישי: הפועל תסיים בתיקו עם בני לוד, פ"ת תנצח את נצרת עלית ותיצמד להפועל במקום השני כשרק הפרש שערים מפריד בין השתיים. גם ר"ג עשויה להצטרף לדבוקה הזו, ומבין שלוש אלו תיקבע העולה השניה. בהמשך השבוע נפרסם ניתוח עדכני של קו העלייה (רמז: אף אחת מהשלוש לא תגיע ל-55 נקודות) וננתח את שלושת מחזורי ההכרעה.

בשבוע שעבר כתבנו על הפועל וחוש ההרס העצמי של יואב כץ וגם חזינו את איבוד הנקודות של הפועל ר"ג והפועל פ"ת. האמת היא ששאר הליגה הלאומית די קלה לחיזוי, זו הפועל שמבלבלת אותנו עם חוסר היציבות שלה. בוקר המשחק עם נצרת עלית הוא רגע שבו אפשר לומר שוב בבטחה: 'לא הרבה דרוש בשביל לעלות מהלאומית השנה'. במקרה של הפועל הדברים הללו נכונים עוד יותר עם הגרלה שמותירה לה שלושה משחקי בית וגם תזמון מצוין: נצרת עלית מגיעה אחרי ארבעה הפסדים רצופים ואובדן תקווה. בני לוד, עד לא מזמן הקטר של הלאומית, מגיעה עם 2 מ-12 וגם ראשל"צ המפורקת עשויה להגיעה לקרית אליעזר באמצע מאי כיורדת השניה. וזה לא נגמר כאן: בשני משחקי החוץ שלה תפגוש הפועל יציעים ריקים ויריבות נטולות מטרה, ממש תוכנית כבקשתך.

כמעט לפני חודשיים סימנו את קו 55 הנקודות כיעד לעליה. קיבלנו לא מעט ביקורת על כך שהקו נמוך מדי ושמענו שגם 60 נקודות לא יספיקו לעליה אבל בפועל נגלה שגם הרף הזה גדול על החבורה שמאכלסת את צמרת הלאומית העונה. את התחשיב המעודכן לקו העליה נפרסם אחרי משחקי סוף השבוע, אבל תחושת הבטן אומרת שגם 53 נקודות יעשו את העבודה, אולי אפילו 52. אני אומר את הדברים האלו כי תסמונת הלחץ של מחזורי הסיום פוגעת בכל מי שרואה עצמה מועמדת ולו לרגע, והופכת את אחוזי ההצלחה של המובילות לעלובים אפילו בסטנדרטים של הלאומית. הפועל פ"ת השיגה 4 נקודות בששת המחזורים האחרונים. 22% הצלחה. הפועל חיפה השיגה 5 נקודות בחמשת משחקי הבית האחרונים שלה, 33% הצלחה.

מה זה אומר לקראת נצרת עלית? בעיקר שזה לא יהיה כל כך קל. וגם אם יהיה כי היריבה היא מתחת לכל ביקורת אז פיק הברכיים ואחוזי ההצלחה של קרית אליעזר יחכו להפועל בפינה ביום שישי מול בני לוד.
לקהל התובעני שיגיע מחר לקרית אליעזר ויצפה להצגה יש לי רק מסר אחד: אל תבנו על זה. ואם אפשר, תשימו את הביקורת בצד עד כניסת השבת. ארבעה ימים, יום זיכרון באמצע, יריבות שלא נותנות לשחק כדורגל, ליגה בלי חוקים ואנחנו לא יותר טובים או יותר גרועים מאף אחד - תשמרו הכל בבטן ותקוו לטוב. ניתוחים מקצועיים לא יעזרו פה כי רק הלחץ ישחק תפקיד.

אברהם גרנט הוכיח השבוע פעמיים את חשיבותה של הפסיכולוגיה בכדורגל. השבוע של שלומי דורה מתחיל היום.

דווקא בערב כדורגל כל כך חשוב כמו חצי גמר ליגת האלופות נחמד להסתכל על המעורבים במשחק מהזוית הפסיכולוגית, זו שקיימת גם במשחק חובבים זניח ביותר, או בהקבלה למאבק שלנו, במחזורי הסיום של הליגה הלאומית.

מאמנים
הלחץ הוא המכנה המשותף החזק ביותר בשתי הקבוצות אבל בזמן שלמרבית השחקנים יש עם מי להתחלק בלחץ ויש לאן לטפס מהנקודה הזו, בשביל בניטז וגרנט תוצאת המפגש הכפול עשויה לסמל את הירידה מהפסגה. בהנחה שכסף הוא כבר לא בעיה עבור מי מהם, הסיפור הוא על יוקרה והמשך הקריירה, ואם יעזבו את אנפילד/סטמפורד ברידג', התחנה הבאה תהיה בוודאי נחותה יותר ותרחיק אותם ממעמדים מסוג זה.

השחקנים
הבעיה בסיטואציה כזו היא ששני המאמנים מפחדים בעיקר להפסיד, וכשהם משדרים את הלחץ הזה לשחקנים, הקבוצה כולה נפגעת. ראינו היום את הכוכבים של צ'לסי (דרוגבה ובעיקר טרי ולאמפרד) משותקים מפחד ומשחקים הרבה מתחת לרמתם הרגילה. אצל ליברפול הלחץ כמעט לא עבר לשחקנים ולמרות הפגיעות של ליברפול בדקות מסוימות רוב השחקנים הופיעו ברמתם הרגילה והלוחמים קאוט ובאבל אף למעלה מזה. עד הדקה האחרונה והטעות של ריסה, שאולי היה מוכן פחות מבחינה מנטלית משחקני ההרכב והמחליפים המתוכננים וקיבל את ההחלטה הלא נכונה (להמר על נגיחה ממרחק קרוב במקום להרחיק ברגל/לעצור את הכדור/לנסות להסיט אותו מעט מאנלקה).

ההיסטוריה הקרובה
העובדה שליברפול הדיחה את צ'לסי פעמיים בחצאי הגמר השפיעה על שני הצדדים. בצ'לסי היא תרמה כמובן ללחץ ולתחושה של השחקנים שמשהו גדול מהם עומד בדרך להכניע את ליברפול באנפילד. וצ'לסי הגיעה למספר הזדמנויות שמספיקות לה בד"כ להבקיע שער ולא הצליחה להבקיע, בדיוק כמו בשני חצאי הגמר הקודמים באנפילד. בליברפול התחושה הזו באה לידי ביטוי באי-מורטליות של אנפילד. דקות אחרונות של תוספת הזמן, הקהל על הרגליים, שר את you'll never walk alone, כולם באיצטדיון יודעים שאין סיכוי שצ'לסי תבקיע יותר. ואז מתרופפת מעט המשמעת, וקאלו מצליח לקבל כדור חוץ כשהוא חופשי ליד דגל הקרן, וריסה מקבל את ההחלטה הלא נכונה.

מה זה אומר לקראת העתיד?
הפסיכולוגיה תשחק מרכיב מרכזי גם בגומלין. לליברפול יש את הבעיות הגדולות יותר: הם צריכים לנצח בסטמפורד ברידג' את צ'לסי שהיא בלתי מנוצחת שם כבר שנה שנייה. והם צריכים להתמודד מול השד בארון שלהם שאומר להם שהנס שלהם בליגת האלופות נמשך יותר מדי זמן ואין לו אחיזה בהיגיון. השד הזה היה שם בוודאות בגמר בשנה שעבר מול מילאן, והוא ייבנה במלוא עוזו עד ליום רביעי הבא. אם זה תלוי בליברפול, זה נראה גמור.
אבל אולי זה תלוי דווקא ביונייטד. ניצחון של מנצ'סטר בסטמפורד ברידג' בשבת יסיים את סיפור האליפות, יערער עוד יותר את היסודות בצ'לסי ויסיים גם את הרצף של סטמפורד ברידג' עוד לפני שליברפול מגיעה. זה גם יהפוך את המשחק להכל או כלום עבור גרנט והשחקנים שלו ואפשר להמשיך את זה עוד ועוד אבל התמונה ברורה – עם כל הכבוד לניתוחים המקצועיים, גם ברמות הגבוהות ביותר שם המשחק הוא פסיכולוגיה, זה היפה בסיפור וזה גם הלקח המרכזי למאבקים שלנו בליגה. תנצח את הקרב הפסיכולוגי, תנצח במלחמה.

בתחתית שרשרת המזון
נקודה אחת בשני משחקים עשויה לשבור את הפועל חיפה של העונה. נקודה אחת היא גם המרחק של הפועל מהמקום השני, אבל זה לא משפיע על תחושת השבר במועדון. במה מתבטא השבר הזה? עדן בן בסט גומר את העונה ומסיים את פרק הפועל חיפה בקריירה שלו (זו פעם שניה), הדלפות על החתמה של אורי מלמיליאן כמאמן בעונה הבאה, עם או בלי עליה, וידיעות על שרשרת שחקנים משוחררים (ערן לוי, זיו כבדה, לירון וילנר, שמעון הרוש) והגרוע מכל: גם העונה מוכר כץ שחקן בית מוביל, אושרי רואש יילך בדרכם של גיל ורמוט ויובל אבידור בעוד הוכחה למקומה של הפועל חיפה בעידן כץ בשרשרת המזון: שחקני רכש באים לתקופה קצרה, בזמן ששחקני בית מובילים נמכרים במחיר מבצע כדי לממן את אותו הרכש.

חסרי אמונה
לא הרבה דרוש בשביל לעלות העונה מהליגה הלאומית, אבל הפועל, עמוסת האנרגיות השליליות, לא רוצה להיות אחת העולות האלו. שום דבר במועדון לא משדר את התחושה שמבין הפועל פ"ת, הפועל ר"ג ובני לוד תהיה זו הפועל שתשיג ארבעה נצחונות בחמשת מחזורי הסיום. יהיה מעניין לראות את הרוחות משתנות בעוד עשרה ימים, כשהקבוצה תנצח קרוב לוודאי את נצרת עלית ותחזור למקום ממנו עולים ליגה, לארבעה ימים בלבד. אפשר כבר לדמיין את הררי המילים שיישפכו: בסוף השבוע יחגגו בפורומים את הפסדי הנקודות של ר"ג ופ"ת, יבכו על הניצחון 'המכור' של לוד על אחי נצרת ויתפנו להלחיץ מעט את הקבוצה לקראת נצרת עלית. הפועל תצליח כנראה לנצח, תקפוץ שוב למקום השני ותחגוג בתקשורת ארבעה ימים. תחגוג ולא תאמין ביכולת שלה להשיג נקודות ראשונות מול בני לוד העונה. תדבר במקומוני סוף השבוע אבל תישבר מול האתגר הראשון שיעמידו מולה חניכיו של ערן קוליק, חסרי הציפיות והלחץ.

למה הפסימיות?
כנראה שזו ההדלפה על מועמדותו של מלמיליאן לעונה הבאה שחתמה את התחושה: יש במועדון מי שלא מעוניין בעליית ליגה, לפחות לא העונה. אותו יצר הרסני שחתם על שחרורם של ורמוט ואבידור הוא זה שמחליט למנות מאמן חדש בעיצומו של מאבק העלייה ולרמוז למחצית משחקני ההרכב שהם בדרך החוצה. אפשר אפילו להוסיף את זה לפרשה מביכה חדשה: בהפועל לא מקבלים מתנות לפסח בשביל 'לא לפגוע ברגשות השחקנים הלא יהודיים'. הסרקזם בשיאו.
לרגעים ארוכים חשבתי שהקבוצה הדי חביבה שבנה שלומי דורה העונה תצליח להתגבר על קללת כץ ולחצות את הגשר, אבל הימים האחרונים פגעו מאוד באופטימיות שלי. הדבר האחרון שנותר לשלומי דורה לעשות במלחמה על העונה ועל המשך הקריירה שלו הוא לדמות לשחקנים תחושת 'כל העולם נגדנו. נגדי ונגדכם. אם ננצח את משחקי הבית שלנו ונגנוב ניצחון אחרון ברמת השרון, נעשה את זה כנגד כל הסיכויים'. בהיכרותי את הנפשות הפועלות, ועם החולשה ההתקפית של הפועל ללא עדן בן בסט, אני מאמין שזה לא יקרה ולא יעבוד. רק שני נצחונות בשני המשחקים הקרובים ישנו את דעתי. שיהיה בהצלחה.

 

איתכם הסליחה על הפסקה של מספר ימים מהלאומית הגועשת. נחזור אליה בימים הקרובים, אבל בינתיים - הזדמנות להרגיש קצת אבק כוכבים של כדורגל אירופאי באחת מבירותיו המרשימות ביותר.

חופשה במדריד היא הזדמנות נהדרת לבקר באחד ממקדשי הכדורגל החשובים בעולם ולחזות מקרוב במועדון האירופאי המצליח ביותר, וגם בכמה מאהבות הכדורגל ארוכות השנים שלי- ראול, סאן איקר והאהבה המתהווה לווסלי שניידר. אחד הפחות מוערכים מבין גדולי הדור בכדורגל האירופאי.

יום המשחק בסנטיאגו ברנבאו מתחיל קצת אחרי השעה 11 בבוקר, עת נפתחות הקופות למשחק. תור באורך של שלוש שעות עמידה מקדם את המשכימים קום, שיגלו שאחר הצהריים דווקא אין תור ויש כרטיסים (אם כי פחות טובים ומפוזרים). הקהל מורכב מערב רב של אירופאים. מחציתם תושבי מדריד, בכל המינים והגילאים. מחציתם תיירים: עשרות אוטובוסים מביאים את הפראיה מדרידסטה מהערים השונות בספרד כבר בצהריי היום, ומאות רבות (וכנראה אלפים) של תיירים מרחבי אירופה, חלקם מסתפקים בטיול המודרך באיצטדיון (שגם אליו משתרך תור באורך חצי שעת המתנה) ורובם מתעקש לכלול באטרקציות שיש למדריד להציע את החוויה האמיתית, גם אם זה אומר להעביר יום ראשון של סופ"ש במדריד בעמידה בשמש הדי קופחת של אמצע אפריל ולא על המדשאות במרכז העיר.

המשחק עצמו לא נסך תחושה של משהו ששווה לעמוד בשבילו שעות בתור. בשביל הקהל המקומי זו הייתה רק מורסיה, יריבה מירכתי הטבלה שחייבים לטאטא בשביל להגדיל את הפער ולהתקרב לאליפות, ההצלחה היחידה של ריאל זו העונה השניה ברציפות. בשביל שחקני ריאל זה היה עוד יום עבודה, ועל חלקם ניכר שהם באו להעביר אותו בנחת, בלי להתחשב בשמונים אלף הצופים ביציע שקיוו לקחת חלק בערב מרגש בברנבאו. האדום המוקדם של טורס פגע בהרמוניה והעיר את הקהל, אבל מיקד את התערבותו במשחק באנרגיות השליליות. נגד המשחק המייסר של מורסיה (שלא ניסתה ליזום גם לאחר ההרחקה) נגד השופט מחרחר הריבים (שחילק במחצית ראשונה רגועה ארבעה צהובים ואדום) אבל לרגע לא בעד ריאל. האוהדים היחידים באיצטדיון ששרים הם האולטראס סור, כאלף אוהדים שסגורים ביציע מיוחד מאחורי השער הדרומי ואחראים על האוירה. שאר חלקי האיצטדיון מצטרפים מדי פעם במחיאות כפיים ובכל הזדמנות בשריקות בוז ליריבים. סוג של תמיכה עצבנית ותובענית. החוויה בברנבאו ובקאמפ נואו דומה לזו באולד טראפורד ובסטמפורד ברידג', אם כי המסחור של הספרדים קצת פחות יעיל. פחות נוכחות באסיה, כרטיסים זולים יותר, פחות מכירות מרצ'נדייז. אבל הכיוון הוא אותו כיוון. איצטדיונים שקטים, בידור לכל המשפחה, חסויות מהימורים וביגוד ספורט.

השוואה אחרת בין הקבוצות האנגליות תמצא את ריאל עוד פחות מוחמאת. לפחות שלושה שחקנים בהרכב שלה לא היו מוצאים מקום על הדשא של אולד טראפורד באותו היום. הקצב, חכמת המשחק, האלגנטיות. יש סיבה טובה מדוע ריאל כשלה מול רומא בזמן שמנצ'סטר יונייטד טיאטאה אותה די בקלות. בריאל עדיין מחתימים שחקנים מסיבות לא מקצועיות. אין הסבר אחר שיכול להצדיק את הקרדיט של אריאן רובן, מי שעמד באותה השורה (לפחות) עם כריסטיאנו רונלדו לפני שנתיים והיום יכול לשחק לכל היותר בויאריאל או שאלקה, אבל לא במועדון מהשורה הראשונה. רובן הוא מגנט של כדורים אבודים. ספרתי לו חמישה עשר איבודי כדור שמקורם בדריבל מיותר, כולל אחד הירואי בדקה האחרונה של תוספת הזמן (אחרי שעבר שני מגינים ואת השוער, הוא התנגש בדרנטה, חברו לנבחרת). לא ספרתי אפילו בעיטה אחת מסוכנת או מסירה מדויקת באיזור השער. המון רוח ואפס יעילות. חברו לקישור ההולנדי ווסלי שניידר הוא דוגמא הפוכה. חילוצי כדור במרכז המגרש, בעיטות מסוכנות מרחוק, משחק קבוצתי מפרגן ושער שמבריק מנחישות וכישרון. ביום התקפי נוראי של ריאל שניידר הצליח לגנוב כדור אבוד ברחבה, לייצר את הבעיטה היחידה מהרחבה ולהכריע משחק משמים.

השורה התחתונה שלי קצת מאוכזבת. לא כך דמיינתי את ריאל, נטולת תשוקה וברק. כולה פאר והדר ישן אך כמעט ריקה מנשמת כדורגל ורצון להוכיח ולבדר. כנראה שזו תקופת מעבר למועדון, כזו עם פריבלגיה של תואר אליפות.

בניסיון שלנו לעשות קצת סדר בשיגעון של הלאומית אנחנו מדברים הרבה במספרים. כמה נקודות נשארו בקופה ומתי צריך לקחת אותם. מהבחינה הזו הפועל יכולה גם להפסיד מחר והיא עדיין תישאר (תיאורטית) בתמונה העלייה. אבל האמת היא שהמספרים לא מספרים את הסיפור כולו, הם רק שומרים אותו בקשר עם המציאות. בדיוק כפי שהקסם של גוגל לא נמדד רק ביכולת שלה להרוויח כסף מפרסום. הקסם מגיע בתחושת מגע הזהב, הידיעה שמולך נמצא מנוע שיודע למצוא בדיוק את מה שתחפש. ובגלל זה הוא יודע לעשות כסף, כי הוא הכי מוצלח מבחינתך אבל גם מבחינתו.

האלגוריה הזו נכונה בספורט רק לפעמים. ארסנל משחקת את הכדורגל היפה ביותר בעולם אבל קרדיף או פורטסמות ייזכו בתואר העונה והיא לא. בשביל להבין מה בונה קבוצה מצליחה צריך ללכת צעד אחד נוסף. ברמות הגבוהות ביותר האסתטיקה מעורבת בנחישות. אנחנו רואים את זה ממנצ'סטר יונייטד לאורך כל העונה, ראינו את זה מליברפול שלשום וחדי העין ראו את זה גם בבאיירן מינכן הלילה. בליגה הלאומית אף אחד לא דורש אסתטיקה כי ברור שאין כזו. יש אשליות ליופי וערן לוי הוא הנציג שלנו בליגה הזו אבל זו לא המטרה שלשמה קיימת הלאומית. היא מגרש בוץ של נחישות ושתי הקבוצות שלא יסכימו לרדת מהזירה בלי שריטות ופציעות הן אלו שיעלו, ואין לזה כמעט שום קשר לאיכות של כדורגל. כי גם רעננה וגם לוד איכותיות כמו פתח תקוה והכח, אבל רעננה ולוד לא נותנות עדיין תחושה שהן באו לכאן להילחם. וגם הפועל ר"ג לא. והפועל ב"ש היא אולי המוכשרת מכולן אבל היא מתעקשת לא להבין את חוקי המשחק.

זה המפתח לעונה של הפועל ומחר היא תתמודד מול מציאות הלאומית במלוא הדרה. במשחק עם מעט קהל באיצטדיון מעט הזוי מול קבוצה ללא מטרות שתבוא ואם תעקוץ הכל ייראה שחור. וזו בדיוק תהיה התמונה גם בשני המשחקים הבאים. והמפתח להתמודדות בשלושת המשחקים האלו זהה: לבוא בשביל לנצח, לייצר כמה מצבים שרק אפשר בשביל להבקיע מוקדם ולפתוח את המשחק, ולשדר ליריב שבשביל להפיל אותך מהרגליים הוא יצטרך להתעלות. היריבות לא יתעלו, זה בטוח, השאלה היא אם בהפועל יעלו מחר אחד עשר שחקנים שבאים לנצח, או כאלו שסוגרים מאחור ומחכים להברקה. נשמע מוזר אבל זה מה שעשינו בשבוע שעבר וסיימנו את המשחק כשהמאמן שלנו תופס את הראש כמי שלא מבין מה קרה.

אני נהנה להמר על התוצאה של הפועל מדי שבוע (וגם להצליח פעם כן/ פעם לא) אבל הפעם אין לי ניחוש.
אני כן יודע שהיכולת וכנראה שגם התוצאה מחר תסמל את שני המשחקים הקרובים. ויודע שבשלושתם תלויה העונה כולה.

והיום בתוכנית: חמשיר, הערה ושיר.

בליברפול נולדת אגדה חדשה
מרגשת, כובשת, מכונת הבקעה
מדי שבוע הוא מצליח להפתיע
כוכב אנפילד החדש בלילות מפציע
והוא מתנת פרידה מרפא

הערה: היה מרגש רפא, לא האמנתי שעוד יש לך את זה, היה ממש מרגש.

כמו שהערכנו בחמישי שעבר, הפוקוס בחודש הקרוב יעבור ליריבות של הפועל שנשארת עם מטרה אחת: להישאר בטווח ראיה מהעליה. הפועל רחוקה היום שתי נקודות מהפועל פ"ת במקום השני. אני קונה מצב כזה גם אחרי המחזור ה-30. עניין של הגרלה, מומנטום, לחץ, יריבות, מאצ' אפים ושאר הדברים שהופכים את הלאומית לכל כך לא צפויה.

הכח ר"ג - 46 נקודות (9 מהעלייה)
הכח היא כמובן המועמדת הבכירה לעלייה. זה לא רק המקום הראשון כמו היציבות היחסית בשבועות האחרונים אבל בעיקר התחושה שהכח משדרת לליגה: יש לנו משימה ולא תסיטו אותנו ממנה. אולי לשבוע, אולי תחזיקו אותנו על רצף תיקו, אבל אנחנו לא נובס וגם לא נפסיד במלחמה. הכח צריכה להשיג שלושה נצחונות כדי לעמוד בקו העליה שלנו. היא התאוששה במהירות מהסטירה שנתנה לה בני לוד בשבוע שעבר וניצחה בבאר שבע ומחכים לה ארבעה משחקי בית, שלושה מהם מול שלושת הקבוצות החלשות בליגה. אמנם מדובר בליגה הלאומית, אבל אפשר להעריך שהכח תסיים מעל קו 55 הנקודות ותיקח את הכרטיס הראשון לליגת העל. ובאחוזים: 90 אחוז לעלייה.

הפועל פ"ת - 44 נקודות (11 מהעלייה)
אם אצל הכח הכל (נראה) צפוי, אצל הפועל פ"ת הכל לא ברור. טוב, עד שמנתחים את התוצאות שלהם. אם מסתכלים שבוע/שבוע אפשר להכריז שגם הפועל פ"ת היא קבוצה לא יציבה כמו כל הליגה ושהכל יכול לקרות אצלה. אבל אם מנתחים את הפועל פ"ת לפי היריבות שלה אפשר לראות שהליגה מתחלקת לשניים: אלו שלוקחות לפ"ת כמעט את כל הנקודות, ואלו שבזכותן היא שוב במקום השני. ראשל"צ למשל סיפקה לפתח תקווה תשע נקודות ויחס שערים של 0-7. חלום. עירוני רמה"ש ניצחה אותה פעמיים 0-1 והיא מחכה גם בשבוע הבא. סיוט. הכח/ב"ש/הפועל חיפה לקחו מפ"ת 13 נקודות. אחי נצרת השאירה שבע, עכו שש. לפי הלוגיקה הזו לפתח תקוה מצפים ימים לא קלים: רמה"ש בשבוע הבא בבית - לא באנקר. עכו בחוץ? אולי כן. הרמת גניות ורעננה? רכבת הרים. פ"ת בטוח לא תהיה רחוקה מהיעד שלה, אבל לא בטוח בכלל שהיא תצליח לחבר שלושה נצחונות ולהגיע לשם. הימור שלי? פ"ת משיגה 6 מה-9 הקרובות ונתקעת ברמת גניות העיקשות כשכל נקודה קובעת. היא תסיים את העונה עם 53-55 נקודות. סיכוי לעלייה? 60 אחוז.

בני לוד - 42 נקודות (13 מהעלייה)
שני גורמים שינו את העונה של בני לוד: ערן קוליק ואגודה קאובינה. המאמן והחלוץ הגנאי הגיעו ללוד אחרי המחזור ה-17 כשהיא עם 20 נקודות במקום העשירי. בעשת המחזורים מאז הם לא נוצחו והשיגו 22 נקודות. שימו לב מה השיגו היריבות שלהם לצמרת בתקופה המקבילה: הכח עמידר - 16 נק'. הפועל פ"ת - 18 נק'. הפועל חיפה - 15 נק'. הפועל ב"ש (זה משעשע, בב"ש עדיין חושבים שהם קבוצת צמרת) - 10 נק'. מה שיפה בריצה של לוד הוא העובדה שהיא ניצחה את שלושת היריבות לצמרת בתקופה הזו והבקיעה 16 שערים (שזה כפול ממה שהבקיעה הפועל).  היא קצת מאיטה בשני המשחקים האחרונים ויכול להיות שזה המקום בצמרת שמלחיץ אותה. כך או כך, לוד היא עדיין הקבוצה הלוהטת בליגה וכשתגיע לקרית אליעזר במחזור ה-30 היא עשויה להיות זו שצריכה יותר את הנקודות בדרך לעלייה. עד אז יהיה מעניין לעקוב אחרי קאובינה שכבש כבר שבעה שערים בעשרה משחקים ועשוי לעשות את ההבדל בין קבוצה של כמעט לעולה לליגת העל. סיכויי עלייה: 30 אחוז.

ואנחנו? בלי שני נצחונות בשלושת המשחקים הקרובים (אחי נצרת, נצרת עלית, לוד) לא נגיע לישורת האחרונה כמועמדת אמיתית. התחושה בקהל היא שדרושה התעלות בשביל להחזיר את המירוץ לחיים והאמת היא שהסטטיסטיקה מראה שבסך הכל גם במחזורים האחרונים הפועל היתה קצת יותר מבינונית אבל לרגע לא סוחפת או מרתיעה. אנחנו עדיין תלויים בשפיץ של הנעל של בן בסט וערן לוי, והשפיץ הזה לבדו לא יספיק. דרוש מושיע, ונגיע אליו בפוסט של יום חמישי.

בוידאו: נוסטלגיה של לאומית. קובי שאלו מחליק ולוד מנצחת את הפועל בסיבוב הראשון. פרצופה של העונה?

הבסיס בליגה של שלוש נקודות לניצחון הוא שניצחון שווה הרבה יותר מתיקו. בליגה עם אחוזי הצלחה נמוכים כמו הלאומית הנצחונות שווים אפילו יותר. כתבנו לפני המשחק מול הפועל רעננה בשבוע שעבר שהפועל חייבת לבוא בשביל לנצח. היא לא עלתה עם הרכב התקפי במיוחד אבל אחרי השער של רעננה שינתה מערך והצליחה לגנוב ניצחון. לקראת המשחק מול הפועל רמת גן דיברנו על עמדת הפייבוריט שהפועל החזיקה בה ועל הלחץ שמגיע איתה ועם הקהל הביתי והשידור הישיר בטלויזיה. דיברנו גם על כך שהיתרון של רמת גן במאצ' אפ מול הפועל הוא לא מקרי.

בדיון בפורום לפני המשחק טען חץ האדום שדורה מתכוון לעלות בהרכב זהיר אבל שההרכב שיסיים את המשחק יהיה התקפי וזה החשוב. סוג של תובנה שמתאימה לליגות כדורגל אחרות. סופו של דבר שהפועל פתחה את המשחק עם שלושה קשרים הגנתיים, קשר קדמי אחד ושני חלוצים, מן הרכב שבא לשמור על 0-0 עד שייכנסו המחליפים. זו כמובן מחשבה תבוסתנית שכנראה לא עברה לדורה בראש בתכנון המשחק אבל ההרכב הפותח שלו נותר תלוי בזיו כבדה לבדו. במשך עשר דקות בסיום המחצית הראשונה זה עבד לא רע, אבל בסיכום חמישים ומשהו הדקות הראשונות משחק ההתקפה של הפועל היה בושה וחרפה. והתוצאה היתה חצי שעה אחרונה עם הרכב שהפך והלך נכון אבל נאלץ להתמודד מול יריבה שאין לה סיבה שלא להגן עם עשרה שחקנים ועם לחץ, כמה לחץ.

משחק ההתקפה של הפועל היום לא מבשר טובות לקראת המשחקים הקרובים. כבר כתבתי כמה פעמים העונה שאני לא מאמין בקבוצה שנתלית בערן לוי כשהיא עם הגב אל הקיר. זה מספיק טוב בשביל לנצח 4-5 משחקים בעונה אבל ערן לוי הוא לא האיש שיעלה את הפועל חיפה ליגה. זיו כבדה כן. טרטצקי וצ'יצ'יאן כן. עדן בן בסט כן. ואם המעורבות של ערן לוי אומרת שהמשחק עובר להיות תלוי בו ולא בהם אז עדיף בלעדיו. במיוחד ברגעי הסיום. ערן לוי כבש העונה שבעה שערים בכל המסגרות. רק פעם אחת, בגביע הטוטו מול הכח עמידר הוא הבקיע אחרי הדקה ה-45. יש שחקנים של מאני טיים ויש כאלו שהם פשוט לא ואם ערן לוי לוקח עליו את כל הכדורים בדקות הסיום אז אפשר להמר שהפועל לא תבקיע. (והבישול לשער של יוסי ג'נאח בדקה הלפני אחרונה מול עכו הוא היוצא דופן).

בשורה התחתונה מאבק העלייה של הפועל הופך תלוי יותר ויותר במאמן שלה וביכולת שלו לקרוא את המפה הדי ברורה של הקבוצה שלו מול הלאומית. יש בקופה 18 נקודות והפועל צריכה לאסוף מתוכן 13 אם היא רוצה לעלות. ארבעה נצחונות בשישה משחקים כשחמש מהיריבות שלך סיימו כנראה את העונה הן יעד לגיטימי לחלוטין. אבל בשביל לעשות את זה שלומי דורה יצטרך לחשוב אחרת והתגובה שלו בסיום המשחק היום מאוד לא מעודדת:  'נרדמנו במצב נייח, הם כבשו שער והלכו הנקודות… היו כמה (שחקנים) שלא עמדו בלחץ'.
היא מעידה על מאמן שלא מבין את המשחק. ר"ג כבשה במצב נייח ובמתפרצות גם בשני המשחקים הקודמים. זה הכוח של קובי חסן ממנו חשש דורה. כיבוש של שער אחד היה מנטרל את הלחץ אבל זו לא היתה המטרה של תוכנית המשחק שלנו. והבעיה האמיתית היא שהפועל מסיימת משחק ביתי מול קבוצה עם כלים התקפיים מאוד מוגבלים עם בעיטה אחת למסגרת.

אני שומר על ההימור שלי מתחילת היום: הפועל משיגה לכל היותר 6 נקודות בחודש אפריל. נשארו 9 בקופה.

כתבנו לאחרונה לא מעט על מעמדה של הפועל בליגה כקבוצה שמגיעה מאחור וחובת ההוכחה עדיין עליה. להפועל יש עדיין (הרבה) מה להוכיח אבל החל מהיום היא משנה פאזה ומגיעה לכל משחק כפייבוריטית. לפחות עד סוף החודש. זה סוג אחר של לחץ וההתמודדות של הקבוצה איתו תשפיע יותר מכל גורם אחר על מאבק העלייה.

במה מתבטא הלחץ הזה? הקבוצה תשודר גם בשבועיים הקרובים בערוץ הספורט ותספור חמישה שבועות רצופים של שידורים בבמה המרכזית של הליגה הלאומית. זו חשיפה נהדרת לקבוצה ולספונסרים שלה אבל בליגה שרגילה להתנהל מחוץ לאור הזרקורים, הבמה המרכזית היא תמריץ נהדר לקבוצות שסיימו את העונה ומקדם לחץ לאלו שנאבקות על העלייה. אפשר אפילו לומר שבערוץ הספורט מצפים שהפועל תפסיד נקודות בשני המשחקים הקרובים: הם מחפשים את הדרמה ויודעים איפה היא נמצאת - מול הפועל ר"ג שניצחה את הפועל העונה פעמיים ומול אחי נצרת שלקחה מולנו 4 נקודות. אפשר להיתלות במזל אבל האמת היא שלהפועל קשה מול כמה קבוצות וקל מול אחרות. אחי נצרת, ר"ג ולוד ניצחו את הפועל העונה חמש פעמים בשש הזדמנויות. יחס השערים שלהן במשחקים הללו עומד על 3-8. אם זה לא תמרור אזהרה מספק לקראת השבועות הקרובים אפשר גם לומר: מזל שנצרת עלית מגיעה לחיפה בתווך שבין אחי נצרת ללוד, אחרת עוד נסגור את חודש אפריל ללא נצחונות.

האמת היא שאני מטבעי פסימי כשמדובר בהפועל אבל בסיפור העליה אפשר כרגע להאמין. היעד שנתנו להפועל בבלוג רחוק ממנה 13 נקודות. אני מאמין שאפילו שש נקודות בארבעת המשחקים הקרובים יספיקו, כי 7 מ-9 מול ב"ש, ראשל"צ ורמת השרון הפועל תוכל להשיג. אם התסריט הזה יקרה, את עמדת הפייבוריט הפועל תשאיר בחודש הקרוב לרצות האחרות ותנסה להשיגן בריצה מאחור בפוטו פיניש. ככה זה עבד בעונת העלייה הקודמת (בתסריט קצת אחר) ואם זה יעבוד העונה, זה יקרה כך לדעתי. כי עם כל הכבוד, הפועל היא אולי פוטנציאל לעלייה, אבל אין בה חומר גלם לפייבוריטית.
אני קונה (ומהמר) היום על תיקו, אבל תוהה האם הפסד אחד יחזיר את הקהל לקריאות 'שלומי דורה תתפטר'. נקווה לאכול את הכובע הזה בסוף היום. בהצלחה לאדומים.