הפועל כמועדון
א. דורכת במקום. מקום שלישי בעונה שעברה, מקום שלישי גם העונה. בשתיהן היתה רחוקה מקצועית וגם מנטלית משתי העולות ונכשלה תמיד כשעמדה בעמדת הובלה. זו לא חוכמה לנצח כאנדרדוג, הפועל רעננה עושה את זה כבר שבע שנים. החוכמה היא לנצח כשהכסף על השולחן, אבל הפועל בחרה להתפרק ולהחמיץ הזדמנויות כאלו בצורה שלומיאלית, החל מההפסד בחצי גמר גביע הטוטו (להכח), דרך ההחמצה בגביע מול הפועל כפ"ס ועד ההפסדים מול הפועל ר"ג, לוד וב"ש. קו ישר ובהיר מאוד עובר בין הנקודות האלו, אבל יש מי שמעדיף להיתלות במזל ולטעון ששתי נקודות הן כל ההבדל.
ב. צועדת על פי התהום. נגענו בדברים האלו כבר לפני חודש כשהחלו הטפטופים בעיתונות. כץ שוב מראיין שלל מאמנים אך מתקשה למצוא מחליף טוב ושוב עשוי להשאיר את שלומי דורה כברירת מחדל זולה ויחסית נוחה. זה לא טוב למועדון ולא טוב לדורה. הסירוב של מאמנים לעבוד מול כץ היא עדות קבועה למעמדו של המועדון. חץ האדום כתב כאן שאושרי רואש בדרך למכבי תל אביב ובכך הוא ישלים 'אקזיט' שלישי להפועל תחת כץ. גיל ורמוט ב-2006, יובל אבידור ב-2007 ואושרי רואש ב-2008. אפשר להוסיף אליהם את חיים מגרלשוילי שעזב ב-2005 ולהבין שמדובר במגמה ברורה שהשאלה היחידה בסופה הוא מי יהיה הייצוא של 2009? שמעון הרוש? הישאם כיואן? רן אבוקרט? נחכה ונראה.
ג. נטולת עתיד. שישה שחקני הרכב (שאלו, גרזיץ', כבדה, וילנר, רואש ובן בסט) לא צפויים להמשיך, ובמקומם צפויה הקבוצה להתבסס על ערן לוי ועוד רכש לרגע שימומן בכספי המכירה של אושרי רואש. שחרור של שחקן כסיבטי ליפנייה שכמעט וסיים את הקריירה של נור סרסור, שחקן יריב, בגלישה פראית לפני פחות מחודש אפילו לא עומד על הפרק. ערכים והתנהגות הם לא שיקול בהפועל חיפה של היום והם מצטרפים לתמונה העגומה של מועדון נטול עתיד שכל תפקידו הוא לשמש סגן תחרותי ל'אריות' הליגה וספק שחקנים לליגת העל. סוג של קבוצת מילואים אבל ודאי לא מועדון עם שאיפות צמרת.
תפקיד המאמן
השתעשענו הרבה העונה במחשבות וביקורות על שלומי דורה, אהוב הקהל (בנצחונות). שלומי דורה הוא סיפור מעניין רק בגלל שהוא רץ על המרקע שלנו מדי שבוע, בזמן שהקיפאון בהתפתחותה של הפועל כמועדון הוא מהלך ארוך טווח שאפשר להתעכב עליו רק מדי תקופה.
רצוני לומר ששלומי דורה הוא לא הסיפור של הפועל חיפה בשום נקודת זמן אבל הוא מעניין בדיוק כמו המחשבה על שחקני הרכש שיגיעו או שחקני הבית שיילכו. ומכיוון שהוא מעניין אז נאמר ששלומי דורה כמאמן לא הצליח במיוחד העונה. מבחינת בניית הסגל, הוא בנה קבוצה מאוזנת שחסרה בעיקר קשר קדמי אפקטיבי ובלם מחליף. הטעות השניה שלו היתה ההסתמכות על ערן לוי שלצד תפוקה אישית של 6 שערי ליגה ו-7 בישולים ריכז את המשחק של הפועל בסגנון וויל ביינום/וויל סלומון/דיוויד אנקראם ופגע בשטף המשחקים ובבטחון הקשרים שלצידו. העובדה שלהפועל היו שני סגנונות משחק - זה עם לוי וזה בלעדיו פגעה יותר משהועילה ונכשלה לחלוטין ברגעי האמת של העונה. אז התבררה התלות בשחקן אנוכי וחסר ריכוז כסופנית עבור נסיונות התקיפה של הפועל, ולטעמי הטעות הזו מסמלת יותר מכל את הכישלון ברגעי האמת.
הבעיה השלישית של שלומי דורה היא מעמדו במערכת. קשה מאוד להיות מאמן צעיר נטול גיבוי במערכת וכנראה שזה מקור הלחץ של דורה במשחקים (שהשתחרר עם כל שער שהבקיעה הפועל העונה). היו לא מעט רגעים העונה בהם נדמה היה שעוד הפסד אחד ודורה ימצא עצמו מחוץ לקבוצה, אך באותם משחקי הזדמנות אחרונה שלו הצליחה הקבוצה לשמור על קור רוח ולנצח והוא 'זכה' לסיים את העונה רק בשביל לזכות באותו מעמד לאורך עונת המלפפונים ואם ישרוד גם אותה, גם בעונה הבאה. ברור שבעיות המשמעת בקבוצה (בראשן התקלות עם קובי שאלו) טמונות בעיקר במעמד המאמן. מאמן סמכותי בעל מעמד מקצועי לא יוכל לשרוד תחת ניהולו של כץ, ודורה שמכפיף עצמו ושורד אינו סמכותי בעיני השחקנים הותיקים שמאמינים שאפשר להסתדר גם בלעדיו (לדוגמא האסיפה הקבוצתית שארגנו יוסי ג'נאח ואייל טרטצקי לפני משחק הבית מול נצרת עלית).
אפשר לייחס את הבעיות האלו גם לבעיות בבחירת השחקנים. במכלול השיקולים (מקצועי, כספי, זיקה למועדון, אופי) מזניחים בקבוצה את אופי השחקנים כאילו ישראל כהן לא קרה מעולם וראובן עובד לא היה חתום על אחד הכשלונות הגדולים של השנים האחרונות. בכדורגל הישראלי ועל אחת כמה וכמה בליגה הלאומית כישרון הוא קמצוץ מבוטל בתבשיל שמרכיב סיפור הצלחה. הפועל מלאה בכשרונות לא ממומשים והציפיה שדווקא השנה הם יצליחו 'להתאפס' ו'לפרוץ' היא נאיבית או טיפשית, אבל ודאי שלא פרודקטיבית או מוכחת. כל הסימנים מראים שגם בשנה הבאה הפועל תמשיך להסתמך על כשרונות לא ממומשים שהצלחה בעבודת צוות היא פנומן לא ברור בעיניהם. כל הסימנים מראים שכשהם ייכשלו, ראשי המערכת ירימו ידיים לאויר מופתעים ונדהמים.
אבל הבעיה העיקרית שלי עם דורה המאמן תלויה בו בלבד - חוסר היכולת שלו להביא את הקבוצה רגועה וממוקדת מטרה למשחקי המפתח גרם להפועל להפסד כל משחק שבו הלחץ היה עליה. נסו להשוות בין הקבוצה שאימן דורה לזו של דודו דהאן - לאורך כל העונה היה ברור שהכח היא לא הקבוצה המוכשרת או המהנה בליגה, למעשה הפרשנים והמאמנים היריבים הקפידו להתלונן על סגנון המשחק ההגנתי שלה והמשחק חסר ההשראה. אבל עם פתיחת הסיבוב היה ברור שדהאן מוכוון מטרה וברגעי הסיום של העונה הקבוצה שלו גם הבקיעה בצרורות וסיימה את העונה עם 41 שערי זכות, חמישה יותר מהקבוצה 'ההתקפית' של דורה.
היא עשתה את זה בקור רוח אדיר ברגעים המכריעים של העונה. הדרבים מול הפועל ר"ג, משחקי החוץ בקרית אליעזר, היעילות בבית בסיבוב האחרון. כל הדברים שלהפועל לא היו. הכח ודהאן הם ההפך המוחלט מדורה והפועל - מנצחים כשצריך, מפסידים כשאפשר ולא מתביישים לחלץ נקודה אם המאמן אמר שזו המטרה.
והשורה התחתונה
הסעיף האחרון גורם לי להאמין ששלומי דורה לבדו לא יכול להוביל את הפועל חיפה בליגה הלחוצה הזו לעליה גם אחרי עוד עונה. שום דבר לאורך העונה לא הוכיח שהוא או הקבוצה שלו השתפרו ברגעי האמת ויוכלו לעשות את הדרך הארוכה לצמרת הליגה בעונה הבאה. בין אם יהיו שתי עולות או ארבע, הפועל תמצא את הדרך להיכשל על הסף. לקבוצה הזו דרוש מאמן שהוא קודם כל פסיכולוג ורק אחר כך מאמן כדורגל, כי כדורגל הרי אין בלאומית ובהפועל חיפה לא בונים יותר שום דבר לטווח הארוך. לצערי אני לא מכיר אחד כזה, והנחת העבודה שלי היא שמה שהיה הוא שיהיה. יואב כץ, שלומי דורה, ערן לוי - ליגה לאומית.
