אחרי שחץ האדום סיכם כאן בצורה קלילה ואופטימית את ההצלחה המקצועית מהסיבוב הראשון, אני מעדיף לשנות נקודת מבט ולהתייחס לעליה כאל נתון מוגמר, אחרי הכל כבר במחזור הראשון של העונה סימנו את העונה הזו כעונת אליפות, ולא נראה שתהיה לנו סיבה להעריך מחדש את התחזית הזו.
בעיניי, להפועל יש כרגע שלוש מטרות עיקריות על מנת להגיע לישורת הפתיחה של עונת 2009/10 בצורה הטובה ביותר:
מטרה ראשונה: להחזיר את הקהל למגרשים.
מטרה שניה: לבנות בסיס כלכלי לעונות הקרובות.
מטרה שלישית: לבנות סגל מאוזן שיצליח להימנע ממאבקי הירידה בעונה הבאה.
סוגיית הקהל היא לטעמי החשובה ביותר. זו העונה הרביעית ברציפות של הפועל בליגה הלאומית ואם נוסיף אליה את עונת הירידה בה קיבלה הקבוצה בעיקר חשיפה שלילית עקב פתיחת העונה הנוראית, נגיע לחמש שנים בהן הפועל נמצאת מחוץ לטווח הראיה של התקשורת הארצית ומחוץ לטווח העניין של האוהד החיפאי הממוצע. פה ושם היו רגעי אור בתקופה הזו, כמו סיום עונת הירידה שהיה די הירואי או הניצחון בדרבי הגביע, אך הם היו בודדים ובעיקר סיפקו לשרופים כמה רגעי נחמה, והם לא הביאו אוהדים חדשים או החזירו את אוהדי השנים היפות של רובי. זו הסיבה העיקרית שגם במהלך הריצה המרשימה של הפועל מפתיחת העונה, הקהל לא ממלא אפילו את חציים של יציע 2 או 5.
את פוטנציאל הקהל של הפועל אפשר לחלק לשני חלקים די ברורים: החלק הפנאטי שמגיע בצורה מרשימה גם למשחקי החוץ ומייצג אותה בצורה שעולה על הקהלים של מרבית קבוצות ליגת העל. באלפיים האוהדים הללו צריך להשתמש כדי להגיע אל החלק השני: פוטנציאל לא ממומש שגודלו לא ברור (אבל הוא מגיע ל-10 אלפים במקרה הרע ול-20-30 אלף במקרה הטוב יותר) - הקהל הזה הוא ההבדל בין קבוצה פריפריאלית למועדון גדול. כדי להפוך למועדון גדול בליגת העל הפועל צריכה להפוך את האלפיים לחמשת אלפים, ועכשיו הוא הזמן הטוב ביותר לעשות את זה. מדוע? כי הפועל חווה עכשיו את העונה ההישגית הטובה ביותר שלה מאז עונת האליפות. היא מצליחה בגביע הטוטו, מובילה את הליגה בצורה מרשימה וכנראה שגם בגביע המדינה היא תוכל לקרוא תיגר על הקבוצות הבינוניות בליגת העל ועם הגרלה נכונה להגיע לרבע הגמר ואולי אף מעבר לכך. החשיפה שהפועל מקבלת השנה תהיה ככל הנראה גדולה יותר וחיובית הרבה יותר מהחשיפה התקשורתית שהיא תקבל בשנה הבאה, בליגה של 16 קבוצות ועם אחוזי הצלחה נמוכים הרבה יותר (תחשבו על 40 אחוז לעומת ה-80+ של הפועל כיום). מכיוון שמדובר בליגה השניה, הלגיטימציה של הנהלת המועדון ליזום מבצעי הנחה ופרסום היא גדולה הרבה יותר: אין שום בושה בכרטיס עם מחיר של 20 שח למשחק בליגה הלאומית, וזו הדרך הטובה ביותר להביא אוהדים ספקנים. הנה שלושה רעיונות קונסטרקטיביים להגדלת מספר האוהדים:
1. לאפשר לכל בעל מנוי וכל שחקן במחלקת הנוער לקנות ואוצ'ר של חמישה או עשרה כרטיסים במחיר של 20 שח לכרטיס ליציע אליו הוא מנוי. את הואוצ'ר אפשר יהיה להחליף בכרטיסי חינם בקופות האיצטדיון ביום המשחק. זה מודל חבר-מביא-חבר שאינו פוגע בבעלי המנויים אלא דווקא מחזק את מעמדם ומאפשר להשתמש בפנאטיות שלהם על מנת להביא אוהדים חדשים למגרשים.
2. לחזור לבצע מבצעי קידום בבתי הספר בחיפה, ולחלק מדי שבוע כרטיסי הזמנה חינם בבית ספר אחר. אפשר לתת לאוהד הקבוצה בבית הספר לארגן את חלוקת הכרטיסים בכל משחק, ולנהל את השיטה בצורה של 50 כרטיסי הזמנה לבית ספר מדי שלושה משחקי בית. עד סיום העונה יוותרו כ-11 משחקי בית, תלמיד שמקבל את כרטיסי החינם יידע שמובטחים לו כשלושה כאלו, אחד בדצמבר, אחד בפברואר ואחר באפריל. כשירצה ללכת ולראות המשחקים שבתווך הוא יקנה כרטיס, וכך נולד אוהד.
3. לפתוח מועדון אוהדים מוסדר שמקנה בראש ובראשונה הנחות ברכישת מנויים ומוצרי מזכרות (ואת חנות המזכרות חובה להחזיר לפעילות כי הזדהות בספורט מקצועני כיום מחייבת שימוש במרצ'נדייז, במיוחד לאוהדים צעירים אבל לא רק להם). ניהול מאגר מידע של אוהדי הקבוצה הוא הדרך הטובה ביותר לשליטה בקהל ולקידום מכירות, ומועדון בינוני שחולם להפוך למועדון גדול חייב להשתמש במשאבי הבסיס שלו באופן יעיל במיוחד.
לאחר שעסקנו בהגדלת בסיס האוהדים וביצירת קשר יעיל יותר איתו, מגיע תור הספונסר. אחד הלינקים בבלוג הזה מפנה לאתר של ספרטה רוטרדם, מועדון קטן מהליגה ההולנדית הראשונה שכמו מועדוני כדורגל הולנדים רבים - הוא מופת לניהול וניצול משאבים. לספרטה יש אתר מיוחד שמוקדש לספונסרים ומכיוון שעיקרו בהולנדית אני ממליץ למקבלי ההחלטות בהפועל שאולי מבקרים בבלוג הזה לעיתים, לתת מבט קצר בסגנון שלו. ספרטה מציעה לספונסרים שונים בחירה בין 10 חבילות חסות שונות, ומפרסמת בצורה ברורה מה כוללת כל חבילה (החל מספונסר חולצה וכלה בתא כבוד) ומה מחירה. גישה של שקיפות שמאמינה שנותן חסות פוטנציאלי יכול להגיע גם מחוץ למעגל הקשרים הנוכחי של המועדון. אולי הוא עסק חדש בעיר או מנהל שיווק ללא אהדה מיוחדת למועדון זה או אחר שיתלבט האם לבחור בספרטה או שמא דווקא באדו דן האג - ולכן הדרך של ספרטה לבלוט, היא בהצגה מקצועית ושקופה של אפשרויות שיתוף הפעולה עם המועדון, ממש כמו כל עסק אחר.
אם יכולתי להשיא לקברניטי המועדון שלנו עצה אחת, הייתי מציע להם לבנות ברית (alliance) עם מועדון כספרטה רוטרדם. מועדון עם יכולות ניהול מרשימות שניתן ללמוד ממנו מחד, ומאידך רמה מקצועית בינונית כל כך עד שלפחות שלושה שחקנים מהסגל של הפועל יכולים להגיע אליו בתמורה כפרוספקטים עתידיים מדי עונה. ספרטה תעביר למנהלי הפועל סמינרים בנושא שיווק וניהול מועדון כדורגל, ובתמורה תקבל זכות ראשונים על כל תוצרי מחלקת הנוער והשחקנים שנמצאים בבעלות המועדון. לטעמי, רואש, גפרידזה ואולי גם רן אבוקרט יכולים להשתלב בקבוצה כספרטה בעונה הבאה, תמורת פיצוי של 300-500 אלף יורו עבור כל שחקן.
ובחזרה למציאות האפורה: כדאי שבהפועל יתעוררו ויבינו שאת חלון החשיפה הנוכחי שלהם - כ-12 משחקים בשידור ישיר בערוץ עם חשיפה ארצית בעונה ואחוזי הצלחה גבוהים - חובה לנצל עכשיו כדי להשיג ספונסר חולצה ראשי לפחות לעונה וחצי הקרובות, עם העדפה לספונסר שיחפש דרכים ליצור קשר ישיר עם האוהדים ולהישאר לאורך תקופה ארוכה יותר. מאז תקופת UMI בהפועל לא נהנים מהתחום שנקרא חסות למועדון כדורגל, וזה בזמן שמרבית קבוצות ליגת העל מצליחות להגדיל את תקציבי החסות שלהם והגיעו גם העונה לשיא חדש.
ולמטרה המקצועית - אחרי שעסקנו בהגדלת ההכנסות של המועדון לטווח הארוך ובניסיון של בניית מודל כלכלי קבוע שיאפשר לקבוצה להחזיק את עצמה, המועדון צריך לקבל כמה החלטות אסטרטגיות לקראת הכניסה שלו לליגת העל: הראשונה היא חוזים ארוכי טווח. למעט חוזי חייל וחוזים נמוכים אחרים עם שחקני הבית הצעירים, הפועל נמנעת מלחתום על חוזים ארוכי טווח ושלושה מהכוכבים שלה העונה יכולים לעזוב אותה בסיום העונה אפילו ללא פיצוי (גליל בן שאנן, ערן לוי ואירקלי גפרידזה). החלטה אחרת נוגעת למכירת תוצרי מחלקת הנוער לקבוצות יריבות בליגת העל. אם הפועל רוצה לחזור ולהיות מועדון גדול, היא חייבת להתנהג ככזה ולהבין שמועדונים כמו הפועל ת"א ומכבי חיפה הם היריבים הראשונים שלה על תשומת הלב התקשורתית, בזמן שמועדון כמו הפועל ק"ש הוא יריב ישיר על המקום/מעמד בליגה. אם הפועל רוצה לשדר מסר של עוצמה לליגה היא צריכה להחזיר את אחד השחקנים אותו מכרה בשנים האחרונות (אבידור, ורמוט). אם היא רוצה להמשיך ולשדר חידלון ניהולי היא צריכה למכור את אושרי רואש למכבי תל אביב תמורת חצי מיליון דולר, ויפה שעה אחת קודם (למשל, בינואר).
השאלה השלישית שצריך לשאול את עצמו שלומי דורה היא אלו שחקנים שהצליחו בליגה הלאומית לא יספיקו בליגת העל. לצורך ההחלטה הזו מוטב שיתייעץ עם כמה מאמנים שעשו את הדרך הזו בשנים האחרונות (החל מדודו, רוני דורה, וכלה במאמנים כמו אלי מחפוד ודודו דהאן שמכירים את החומר המקצועי של הפועל) ולשאול לדעתם. סביר להניח שאחת ההמלצות שלהם תהיה לחזק את הקבוצה בקשר אחורי זר (סטייל אנסומבו) ואולי בחלוץ זר נוסף לצידו של אירקלי.
אחד החסרונות של שלומי דורה כמאמן חסר ניסיון היא היכולת שלו לבחור זרים. זו יכולת שתלויה לא רק בטביעת עין אלא גם בקשרים עם סוכנים ועבודת סקאוטינג שמתחילה כבר עכשיו. למעשה, אם דורה מתכוון להביא זר נוסף במהלך העונה הנוכחית, כדאי שזה יהיה מישהו שאמור להוות חיזוק גם בליגה הראשונה ומחצית העונה הקרובה תהיה תקופת המבחן שלו. כך או כך, העבודה על תכנון הסגל לעונה הבאה מתחילה עכשיו ולמרות שהדרך לסיום העונה ארוכה, המבחן האמיתי של הפועל יהיה בפתיחת העונה הבאה, ואליו היא צריכה להתכונן.