הפועליסט

ההחלטה המתגבשת של ההתאחדות לכדורגל על הגדלת מבנה הליגות תשמח לא מעט אוהדי כדורגל בישראל והיא בלי ספק צעד נדרש וראוי.
עוד בעת פתיחת בלוג זה (במרץ השנה) העיר העיתונאי רונן דורפן שאת הליגה העליונה בישראל צריך להגדיל ויפה שעה אחת קודם. דורפן כתב אז: " ישראל צריכה 18 או 20 קבוצות בליגה העליונה כי עיקר העניין והחשיבות בכדורגל הישראלי הוא בצד החברתי. ליגה של 12 קבוצות לא יצרה שום איכות ולא יצרה שום תחרותיות אמיתית על האליפות. עדיף ליגה עם פרישה גאוגרפית וציבורית הרבה יותר גדולה. חיפה היא משל. אני זוכר את שחר אומר שבחיפה יש מקום לקבוצה אחת. אבל סוף הסיפור הוא שהוא לא הפך את מכבי חיפה למשתתפת קבועה בשלב הבתים של האלופות ואפילו ההצלחות באופ"א ספורדיות. בשביל המקצוענות-לכאורה הזו הכדורגל הישראלי איבד את הדרבי החיפאי והירושלמי והרבה מערי הביניים. "

ואכן עושה רושם שאנו בדרך לדרבי חיפאי בעונת 2009/10. אפילו הפועל הנוכחית תתקשה לסיים מתחת לחמש קבוצות בליגה הלאומית הקרובה (מתחרותיה יהיו: הפועל כפ"ס, מכבי הרצליה, הפועל ב"ש, הפועל ר"ג, הפועל ירושלים ובני לוד) והיא תגיע כנראה לבאר. שוב.

אבל השאלה האמיתית היא מה יהיה אז? עם אילו יסודות תתמודד הפועל בליגת העל הרחבה ומה ייחד אותה מ-10 מתחרותיה להישרדות?
זה לא יהיה הצוות הניהולי - ובטח שלא העומד בראש הקבוצה.
זה גם לא יהיה הצוות המקצועי המדולדל שאף מאמן שהוכיח עצמו בליגה הראשונה לא מעז להתקרב אליו.
צוות השחקנים? הטובים שבהם יימכרו בזול לאריות הליגה, והטובים פחות יישארו או יוחלפו מדי עונה. הסגל הנבנה בהפועל כיום צריך להספיק בקושי לעלייה, אבל הוא לא יהווה אפילו בסיס להישארות גם בליגה של 16 קבוצות.
האופי? בפעם הקודמת שעלינו ליגה, בעזרת שני קונגולזים שנחתו כאן במזל ופיניש ששבר את גבולות ההיגיון - הצלחנו להתרסק בליגה הראשונה בלוזריות מופגנת. לא משהו שאפשר לצאת איתו למלחמה.
הגב הכלכלי? הפועל מתוחזקת כרגע בתקציב אפס והיא משוועת לספונסרים או קוני מנויים. לצערי, גם עלייה מהמקום החמישי לא תשנה את העובדה הזו כשהקבוצה ריקה מסמלים שניתן להזדהות איתם או מסורת שניתן להתקשר אליה. גם בליגת העל נסתמך על תקציב אפס וגם שם לא יהיה לנו שום יתרון על מכבי הרצליה או בני לוד.

לדעתי, הפועל הולכת אל דרך חתחתים שסופה די צפוי: עלייה קשה וגבולית לליגת העל בעונה הקרובה שתושג בזכות שינוי מבנה הליגות ולא בזכות שום שיפור פנימי של המערכת, להיפך, אפילו במקום השלישי לא נסיים. מלחמת הישרדות עצובה בליגת העל שתסתיים בחזרה אל הלאומית, כנראה שכבר בשנת העלייה. וגם כמה הפסדים מול היריבות של פעם, מכבי, הפועל ת"א, מכבי נתניה. סוג של חוויה.

ואם הסכמנו שעליית ליגה אינה המטרה אלא המטרה היא תקיעת יתד בליגה הראשונה - מוטב שנשב ונטכס עצה באיזה מודל ניהולי תוכל הפועל לשרוד כמתחרה וחברה קבועה בליגה הראשונה. זו המטרה שלנו כקהל החל מהיום ועד שיינטעו זרעי הירידה הבאה.

משהו קורה מתחת לפני השטח בהפועל חיפה, וגם אם איש לא יודה בזה בפה מלא, נראה שמשהו השתנה גם אצל יואב כץ. משהו בהתלהבות הלא ברורה שלו מהרעיון של שליטה בקבוצת כדורגל מקצוענית בישראל מתחיל לדעוך, וההתעוררות (הרעיוניות) האחרונה בגזרת מנהיגי האוהדים מגיעה מתוך התחושה שכץ דווקא קרוב לצאת החוצה ולפנות את הבמה למתנדב הבא.

זה מתחיל בעמדת המאמן. דיווחים אמינים למדי סיפרו על סיכום בלחיצת יד בין אורי מלמיליאן, המאמן שכץ רצה באמת, לבין נשיאנו. ההחלטה להמשיך בסופו של דבר עם שלומי דורה, מישהו שהוא לא בדיוק כוס התה של יואב כץ, התקבלה לבסוף והתחושה שלי היא שהיא התקבלה כי זו ההחלטה הקלה. דורה עולה הרבה פחות וגם דורש פחות (סמכויות, תקציב רכש, ניהול מסודר). אין צורך להסיק מהמהלך הזה מסקנות מרחיקות לכת, אבל הוא ודאי מרמז על הכיוון אליו המועדון אינו הולך (הסתערות על המקום הראשון בטבלה).

ההחלטה הבאה בצוות האימון היא מינוי אברי מונצ'ר, מאמן כושר מנוסה ומוערך, למנהל המקצועי. האם זו פגיעה במעמדו של שלומי דורה? פגיעה קלה. יש מועדונים בעולם שבהם המנהל המקצועי או המנהל הטכני הוא זה שאחראי על טוויית המטרות המקצועיות וניהול תוכנית הרכש. בהפועל חיפה השידרוג הזה יתבטא בהשתתפות של אברי מונצ'ר בישיבות המקצועיות, ביחד עם דורה ועוזר המאמן, מאיר בן מרגי. אפשר לדמיין את התרחיש שהוביל להחלטה הלא שגרתית: מונצ'ר שעבד לאורך מרבית הקריירה בקבוצות מליגת העל והתכוון להישאר בהפועל עונה אחת בלבד דרש שדרוג בשכר על מנת להישאר גם העונה. כץ הוא הרי האחרון שיפרוץ את מסגרת התקציב, ובהברקה יואב כצית מרשימה הוא 'שדרג' את תוארו למנהל מקצועי ובה בעת שיחרר את עוזר המאמן השני רם בן מיכאל. כך נותרו שני 'יועצים' לצידו של שלומי דורה, וחלק מהכסף שנחסך עם שחרורו של עוזר המאמן השני יתווסף לשכרו של מונצ'ר שהפך כנראה למשתכר הבכיר בצוות המקצועי. פגיעה באגו של דורה הושגה גם היא, כסף נחסך, והמערכת 'שודרגה' כולה.

הקיפאון בגזרת השחקנים הוא המדאיג את אנשי הקבוצה. כץ בינתיים עומד על כך שאושרי רואש לא ישוחרר, אבל אנחנו לא היינו מהמרים נגד עסקת מכירה שלו בהמשך הקיץ. צ'אקרטה וגרזיץ' עזבו, גם שאלו עזב, ובמקומם לא הובא עדיין אף שחקן. גם יניב צ'ציאן ושמעון הרוש קרובים לעזיבה, ולמעט פתרונות מצד מחלקת הנוער (אלקיים, בלסטרה, גיל אופק) שום חיזוק לא נראה באופק. אין לנו דבר נגד התבססות על יוצאי מחלקת הנוער, אבל העובדה ששחקני רכש שנתנו עונה מוצלחת עוזבים בלי סיבה משמעותית, ושהמטרות הראשונות בתכנית הרכש של המאמן מפוספסות (יוסי בצלאל, בריאן גרזיץ') נותנת תחושה שמשהו עובד בצורה רעה מהרגיל.

בינתיים, ראשי האוהדים כותבים לכץ ולשאר האוהדים, איש איש וסגנונו שלו. ראשון היה זה ניר קיפניס שבטורו השבועי בידיעות חיפה כתב: "את הזיכרונות אתה מאיים היום להפקיע ממני: כל יום שהפועל חיפה נמצאת בשליטתך, הוא יום שבו נמחקים עוד קבצים מרגשים מהדיסק הקשיח והאדום שלי… מה לעזאזל יוצא לך מזה? (מאחזקת הקבוצה)… היינו מעדיפים להספיד את הקבוצה מאשר לראות אותה גוססת בידיך".
שני הגיע דני ריבקין, גם הוא מאוהדי דור תחילת שנות השבעים וביקש מכץ שרק יציב תנאים ותימצא הדרך לשחררו: "מר כץ, אתה קנית את הפועל חיפה משיקולך אתה. לא לחצנו, לא הכרחנו אותך לכך… כרגע יש לך מועדון בינוני סתמי בליגה הלאומית שקשה לו להתחרות על שחקנים מובילים עם כל שאר קבוצות הליגה השנייה, ואנשי מקצוע מעדיפים מקומות אחרים… האנרגיות השליליות שבנוכחותך כבעלים, התסכול אל מול ההתנהלות והניהול שלך ואפרוריות הקבוצה על הדשא הם סרטן בחיי הקבוצה וגם סכנה לבריאות כולנו. חבל , כי ספורט אמור להיות מקור הנאה לקהל ולעוסקים בו.תודה על הרצון הטוב , אם היה.
בוא נתגרש. ויפה שנייה אחת קודם."

ואחרון (בינתיים) הוא יוני, אוהד פעיל ותיק שקורא לאחדות האוהדים בתור צעד ראשון לבניית האלטרנטיבה לכץ: " נדמה לי שתחושת ההחמצה הכי קשה שלנו כאוהדים היא לא נוכחותו של "מר. כץ" אלא התחושה שאנחנו לא עשינו ולא עושים כלום כדי באמת להשפיע… הסיבה העיקרית בעיני היא נתק בקהל. נתק שמהותו שהקהל הפסיבי , המתון שפשוט מגיע למשחקים והקהל האקטיבי שאוהב ליזום ולשנות דברים בקיצוניות נמצאים במקומות רחוקים מדי... זה הזמן להתמקד במה שבאמת חשוב ולהשיל מעלינו את משקלם המיותר של מטרות המשנה למען מטרת העל: בעלים ומנהלים ראויים להפועל חיפה. היש חשוב מזה?"

אל ניצני היוזמות הללו אפשר להוסיף את השבר המבורך בין דויד קבסה ליואב כץ, שמאחוריו עומדת חתימתו של בריאן גרזיץ' דווקא בעכו.

הכדור עדיין במגרש של כץ. הוא צריך להחליט שנמאס לו ולחפש אלטרנטיבת יציאה. אבל על האוהדים מוטל לסלול את הדרך הזו ולבנות אלטרנטיבה, ולשם עוד ארוכה הדרך. אולי אלו הניצנים הראשונים שלה.

הפועל כמועדון
א. דורכת במקום. מקום שלישי בעונה שעברה, מקום שלישי גם העונה. בשתיהן היתה רחוקה מקצועית וגם מנטלית משתי העולות ונכשלה תמיד כשעמדה בעמדת הובלה. זו לא חוכמה לנצח כאנדרדוג, הפועל רעננה עושה את זה כבר שבע שנים. החוכמה היא לנצח כשהכסף על השולחן, אבל הפועל בחרה להתפרק ולהחמיץ הזדמנויות כאלו בצורה שלומיאלית, החל מההפסד בחצי גמר גביע הטוטו (להכח), דרך ההחמצה בגביע מול הפועל כפ"ס ועד ההפסדים מול הפועל ר"ג, לוד וב"ש. קו ישר ובהיר מאוד עובר בין הנקודות האלו, אבל יש מי שמעדיף להיתלות במזל ולטעון ששתי נקודות הן כל ההבדל.
ב. צועדת על פי התהום. נגענו בדברים האלו כבר לפני חודש כשהחלו הטפטופים בעיתונות. כץ שוב מראיין שלל מאמנים אך מתקשה למצוא מחליף טוב ושוב עשוי להשאיר את שלומי דורה כברירת מחדל זולה ויחסית נוחה. זה לא טוב למועדון ולא טוב לדורה. הסירוב של מאמנים לעבוד מול כץ היא עדות קבועה למעמדו של המועדון. חץ האדום כתב כאן שאושרי רואש בדרך למכבי תל אביב ובכך הוא ישלים 'אקזיט' שלישי להפועל תחת כץ. גיל ורמוט ב-2006, יובל אבידור ב-2007 ואושרי רואש ב-2008. אפשר להוסיף אליהם את חיים מגרלשוילי שעזב ב-2005 ולהבין שמדובר במגמה ברורה שהשאלה היחידה בסופה הוא מי יהיה הייצוא של 2009? שמעון הרוש? הישאם כיואן? רן אבוקרט? נחכה ונראה.
ג. נטולת עתיד. שישה שחקני הרכב (שאלו, גרזיץ', כבדה, וילנר, רואש ובן בסט) לא צפויים להמשיך, ובמקומם צפויה הקבוצה להתבסס על ערן לוי ועוד רכש לרגע שימומן בכספי המכירה של אושרי רואש. שחרור של שחקן כסיבטי ליפנייה שכמעט וסיים את הקריירה של נור סרסור, שחקן יריב, בגלישה פראית לפני פחות מחודש אפילו לא עומד על הפרק. ערכים והתנהגות הם לא שיקול בהפועל חיפה של היום והם מצטרפים לתמונה העגומה של מועדון נטול עתיד שכל תפקידו הוא לשמש סגן תחרותי ל'אריות' הליגה וספק שחקנים לליגת העל. סוג של קבוצת מילואים אבל ודאי לא מועדון עם שאיפות צמרת.

תפקיד המאמן
השתעשענו הרבה העונה במחשבות וביקורות על שלומי דורה, אהוב הקהל (בנצחונות). שלומי דורה הוא סיפור מעניין רק בגלל שהוא רץ על המרקע שלנו מדי שבוע, בזמן שהקיפאון בהתפתחותה של הפועל כמועדון הוא מהלך ארוך טווח שאפשר להתעכב עליו רק מדי תקופה.

רצוני לומר ששלומי דורה הוא לא הסיפור של הפועל חיפה בשום נקודת זמן אבל הוא מעניין בדיוק כמו המחשבה על שחקני הרכש שיגיעו או שחקני הבית שיילכו. ומכיוון שהוא מעניין אז נאמר ששלומי דורה כמאמן לא הצליח במיוחד העונה. מבחינת בניית הסגל, הוא בנה קבוצה מאוזנת שחסרה בעיקר קשר קדמי אפקטיבי ובלם מחליף. הטעות השניה שלו היתה ההסתמכות על ערן לוי שלצד תפוקה אישית של 6 שערי ליגה ו-7 בישולים ריכז את המשחק של הפועל בסגנון וויל ביינום/וויל סלומון/דיוויד אנקראם ופגע בשטף המשחקים ובבטחון הקשרים שלצידו. העובדה שלהפועל היו שני סגנונות משחק - זה עם לוי וזה בלעדיו פגעה יותר משהועילה ונכשלה לחלוטין ברגעי האמת של העונה. אז התבררה התלות בשחקן אנוכי וחסר ריכוז כסופנית עבור נסיונות התקיפה של הפועל, ולטעמי הטעות הזו מסמלת יותר מכל את הכישלון ברגעי האמת.

הבעיה השלישית של שלומי דורה היא מעמדו במערכת. קשה מאוד להיות מאמן צעיר נטול גיבוי במערכת וכנראה שזה מקור הלחץ של דורה במשחקים (שהשתחרר עם כל שער שהבקיעה הפועל העונה). היו לא מעט רגעים העונה בהם נדמה היה שעוד הפסד אחד ודורה ימצא עצמו מחוץ לקבוצה, אך באותם משחקי הזדמנות אחרונה שלו הצליחה הקבוצה לשמור על קור רוח ולנצח והוא 'זכה' לסיים את העונה רק בשביל לזכות באותו מעמד לאורך עונת המלפפונים ואם ישרוד גם אותה, גם בעונה הבאה. ברור שבעיות המשמעת בקבוצה (בראשן התקלות עם קובי שאלו) טמונות בעיקר במעמד המאמן. מאמן סמכותי בעל מעמד מקצועי לא יוכל לשרוד תחת ניהולו של כץ, ודורה שמכפיף עצמו ושורד אינו סמכותי בעיני השחקנים הותיקים שמאמינים שאפשר להסתדר גם בלעדיו (לדוגמא האסיפה הקבוצתית שארגנו יוסי ג'נאח ואייל טרטצקי לפני משחק הבית מול נצרת עלית).

אפשר לייחס את הבעיות האלו גם לבעיות בבחירת השחקנים. במכלול השיקולים (מקצועי, כספי, זיקה למועדון, אופי) מזניחים בקבוצה את אופי השחקנים כאילו ישראל כהן לא קרה מעולם וראובן עובד לא היה חתום על אחד הכשלונות הגדולים של השנים האחרונות. בכדורגל הישראלי ועל אחת כמה וכמה בליגה הלאומית כישרון הוא קמצוץ מבוטל בתבשיל שמרכיב סיפור הצלחה. הפועל מלאה בכשרונות לא ממומשים והציפיה שדווקא השנה הם יצליחו 'להתאפס' ו'לפרוץ' היא נאיבית או טיפשית, אבל ודאי שלא פרודקטיבית או מוכחת. כל הסימנים מראים שגם בשנה הבאה הפועל תמשיך להסתמך על כשרונות לא ממומשים שהצלחה בעבודת צוות היא פנומן לא ברור בעיניהם. כל הסימנים מראים שכשהם ייכשלו, ראשי המערכת ירימו ידיים לאויר מופתעים ונדהמים.

אבל הבעיה העיקרית שלי עם דורה המאמן תלויה בו בלבד -  חוסר היכולת שלו להביא את הקבוצה רגועה וממוקדת מטרה למשחקי המפתח גרם להפועל להפסד כל משחק שבו הלחץ היה עליה. נסו להשוות בין הקבוצה שאימן דורה לזו של דודו דהאן - לאורך כל העונה היה ברור שהכח היא לא הקבוצה המוכשרת או המהנה בליגה, למעשה הפרשנים והמאמנים היריבים הקפידו להתלונן על סגנון המשחק ההגנתי שלה והמשחק חסר ההשראה. אבל עם פתיחת הסיבוב היה ברור שדהאן מוכוון מטרה וברגעי הסיום של העונה הקבוצה שלו גם הבקיעה בצרורות וסיימה את העונה עם 41 שערי זכות, חמישה יותר מהקבוצה 'ההתקפית' של דורה.
היא עשתה את זה בקור רוח אדיר ברגעים המכריעים של העונה. הדרבים מול הפועל ר"ג, משחקי החוץ בקרית אליעזר, היעילות בבית בסיבוב האחרון. כל הדברים שלהפועל לא היו. הכח ודהאן הם ההפך המוחלט מדורה והפועל - מנצחים כשצריך, מפסידים כשאפשר ולא מתביישים לחלץ נקודה אם המאמן אמר שזו המטרה.

והשורה התחתונה
הסעיף האחרון גורם לי להאמין ששלומי דורה לבדו לא יכול להוביל את הפועל חיפה בליגה הלחוצה הזו לעליה גם אחרי עוד עונה. שום דבר לאורך העונה לא הוכיח שהוא או הקבוצה שלו השתפרו ברגעי האמת ויוכלו לעשות את הדרך הארוכה לצמרת הליגה בעונה הבאה. בין אם יהיו שתי עולות או ארבע, הפועל תמצא את הדרך להיכשל על הסף. לקבוצה הזו דרוש מאמן שהוא קודם כל פסיכולוג ורק אחר כך מאמן כדורגל, כי כדורגל הרי אין בלאומית ובהפועל חיפה לא בונים יותר שום דבר לטווח הארוך. לצערי אני לא מכיר אחד כזה, והנחת העבודה שלי היא שמה שהיה הוא שיהיה. יואב כץ, שלומי דורה, ערן לוי - ליגה לאומית.

מאת: חץ האדום

מה שמתסכל בהפועל חיפה של השנה זה שלמרות ההצלחה היחסית של הקבוצה ולמרות שנראה היה שהקבוצה נבנית ומתייצבת, בעונה הבאה מי שלא יהיה המאמן של הקבוצה, יצטרך להתחיל כמעט הכל מהתחלה. שוב יובאו שישה-שבעה שחקני הרכב חדשים ושוב יתחילו לבנות את הקבוצה כמעט מאלף.

נתחיל עם העוזבים: שני השחקנים הבולטים של הפועל השנה, שניים שחתומים על רוב רובה של העונה הזאת, אושרי רואש ועדן בן בסט יעזבו בוודאות וישאירו אחריהם חור גדול מאוד. חור שיהיה קשה למלא. בן בסט חוזר למכבי חיפה וגם אם הוא לא יקבל שם הזדמנות (מה שאגב ממש לא בטוח), יש לו מספיק הצעות מקבוצות ליגת על שרוצות אותו. אם שלומי דורה ישאר הוא ילחץ על עדן חזק מאוד להישאר אבל הפעם גם היחסים הקרובים ביניהם לא יעזרו ככל הנראה.
אושרי רואש ותתחילו להתרגל לעובדה הזאת סיים את דרכו בהפועל חיפה. בעונה הבאה הוא ילבש במקום החולצה האדומה של הפועל, את החולצה הצהובה של מכבי תל אביב.
העניין בינו לבין הקבוצה החדשה של רן בן שמעון סגור כמעט לגמרי ומה שנותר לסגור זה את מחיר כרטיסו. מכוון שכרגיל יואב כץ דורש חמש מאות אחוז יותר מהמחיר הריאלי, במכבי תל אביב וגם אושרי עצמו לא ימתינו יותר מדי ויפנו לועדה למעמד השחקן שתקבע את מחירו. בדיוק כמו שקרה עם גיל ורמוט והפועל תל אביב לפני כשנתיים. יואב כץ ימשיך גם הקיץ במדיניות מחירת הנכסים שלו. מהלך שהוא כל כך אוהב ועושה זאת כבר עונה רביעית ברציפות. זה התחיל עם חיים מגרלשווילי, נמשך עם גיל ורמוט ובעונה שעברה עם יובל אבידור וכעת הגיע תורו של אושרי רואש. המהגר יחזיק אצבעות בעונה הבאה שהישאם כיוואן או שמעון הרוש יעשו את הפריצה הגדולה שלהם, דבר שיאפשר לו לגזור עוד קופון.

אם הפועל חיפה היה מועדון שהחשיבה בו היתה להיות קבוצה מובילה ולא מקום למימוש רווחים, היו דואגים ראשי הקבוצה להחתים את הכוכבים ששוחררו לכל המרבה במחיר, על חוזים ארוכי טווח ולהשאיר אותם במועדון. תדמיינו לעצמכם קבוצה עם מגרלשווילי, ורמוט, אבידור ואושרי רואש, פלוס ישראלי אחד או שניים בכירים, וחמישה זרים טובים….  קבוצה לחלק העליון של ליגת העל. שלא לדבר על הזהות של הקבוצה עם הרבה שחקני בית מובילים. טוב….. הגיע הזמן להקיץ מהחלום ולחזור למציאות העגומה.

מלבד שני הלידרים של הפועל העונה, יעזבו עוד לא מעט שחקנים: קובי שאלו, בראיין גרז'יץ', זיו כבדה, לירון וילנר בוודאות. כנראה גם קוני צ'אקרטה ויוסי ג'אנח.
יניב צ'יצ'יאן, ליפנייה וערן לוי עדיין מתנדנדים ולא ברור כרגע מה יהיה איתם. כאמור למעלה מעשרה שחקנים שכלל לא בטוח שימשיכו בהפועל חיפה גם בעונה הבאה. מרביתם לבטח לא ישארו.

הבעיות של הפועל חיפה העונה היו רבות ומגוונות. על אחת הבעיות דיבר אתמול שלומי דורה בתום המשחק וזה היעדר שחקן מוביל ובעל ניסיון. כזה שירים את הקבוצה ברגעים קשים. לרוב השחקנים בהפועל יש חוסן מנטלי נמוך מים המלח וברגעי משבר זה בא לידי ביטוי.
בעיה נוספת שיצטרכו לתת בהפועל חיפה עליה את הדעת בעונה הבאה, היא מהירות בחלק הקדמי של הקבוצה. העונה מלבד עדן בן בסט, הורכב החוד משחקנים מעט איטיים וטיפה שמנים מדי, דבר שהיקשה על המהירות בחלק הקדמי. רק לשם הדוגמא ערן לוי שוקל כמעט 92 קילו, עם כמעט 30 אחוזי שומן!! נתונים מדהימים לגבי שחקן כדורגל פעיל. בעיה אחרת היא היעדר שחקנים כובשים במרכז השדה ובחוליה האחורית. מתוך 36 שערי הליגה שכבשה הפועל חיפה העונה לא פחות משלושים נכבשו על ידי החלוצים (בן בסט, וילנר, ערן לוי ויוסי ג'אנח). את שאר ששת השערים כבשו זיו כבדה, הישאם כיוואן, קוני צ'אקרטה ורן אבוקרט. לדוגמא, הקשרים האחוריים של הפועל כבשו העונה שער אחד בלבד (קוני במחזור פתיחת העונה בנצרת). רק לשם ההשוואה בעונת העליה הקודמת כבשו הקשריים האחוריים מזואה אנסומבו וסאלח חאסרמה למעלה מעשרה שערים. כאשר ההגנות היריבות יודעות כי הקשרים האחורים של הפועל חיפה נעדרי יכולת בעיטה ושחקני החלק הקדמי של הקישור של הפועל נעדרי יכולת כיבוש (כבדה שלושה שערים, הישאם שער אחד בלבד), זה מקל עליהם לכווץ את ההגנה לאחור ולשמור בעיקר על שחקני החוד כי רק מהם צפויה להם סכנה.

18 שחקני שדה (לא כולל את שני השוערים), שותפו העונה במשחקי הפועל חיפה.
10 מהם לא כבשו אפילו לא שער אחד. רק שמונה שחקנים כבשו העונה, המספר הנמוך בליגה.

אז מה צריך לעשות המאמן של הפועל חיפה בעונה הבאה, מי שזה לא יהיה??

צריך לעשות הרבה למען האמת. הרבה מאוד עבודה מחכה לו, ואם לוקחים בחשבון כי יואב כץ כבר הודיע כי בעונה הבאה הוא מתכוון לקיצוץ רציני בתקציב, מגיעים למסקנה שזאת תהיה משימה קשה מאוד לעלות ליגה בעונה הבאה. קשה מאוד, ספק אם אפשרית. ובכל זאת בוא נשחק בנדמה לי וננסה להרכיב את ההרכב הראשון האידיאלי מבחינת הפועל חיפה בעונה הבאה, במגבלות הידועות והקיימות.

שוער: תום אלמדון
שוער ליגה לאומית לגיטימי שמשתוקק למצוא לעצמו קבוצה בכירה שבה יוכל לשחזר את יכולתו הגבוהה מהעבר, עת נמנה על שורות הנבחרת האולימפית. היה אמור להגיע להפועל באמצע העונה אבל מכבי חיפה הכריחה אותו לעבור לנצרת עילית. טעות קשה מבחינתם, כי שוער שאיבד את הביטחון הדבר האחרון שהוא צריך זה לעבור לקבוצה שיורדת ליגה בוודאות ולהיות תחת מתקפה של הקבוצות היריבות 70 אחוז מהמשחק. ככה לא משקמים ביטחון. ממש לא.

מגן ימני: יניב צ'יצ'יאן
שחקן כנף טוב מאוד שגילה יכולת טובה במשחקים שבהם שותף. הבעיה שלא מעט קבוצות ליגת על נעדרות שחקן אגף בצד ימין חושקות בו וספק אם ניתן יהיה להשאירו. במידה ולא, הסבה מקצועית לרן אבו קרט לאגף הימני גם יכולה לבוא בחשבון.

בלם אחורי: סבייטי ליפנייה
הבלם שהגיע כברירת מחדל בעקבות הבריחה של איבוס יובלדיו להפועל פתח תקוה התגלה כבינגו של שלומי דורה. לפרקים רבים של העונה היה הבלם הטוב בליגה וביחד עם אושרי רואש הנפלא ייצבו את ההגנה של הפועל. אילמלא אין ספור טעויות שוער מביכות היתה הפועל מסיימת את העונה עם הכי פחות שערי חובה בליגה.
התקרית הקשה שלו עם נור סרסור מבני לוד פגעה לו בסיכויים להישאר ובקבוצה בודקים את האופציה להביא את דה סילבה מכפר סבא במקומו אבל לא מן הנמנע שליפי ישאר בכל זאת.

בלם קדמי: עודד אלקיים
נכון, לא מדובר באושרי רואש 2, אבל כמה אושרי אתם מכירים בליגה הלאומית??
אלקיים בלם צעיר ומוכשר שראוי לקבל את ההזדמנות שלו בדיוק כמו שאושרי קיבל אותה העונה. השאלה אם הוא ידע לקחת אותה בשתי ידיים כמו שאושרי לקח.

מגן שמאלי: אייל טרטצקי
אולי העונה הטובה ביותר של טרטצקי. חרש את האגף השמאלי שוב ושוב והיה מעורב בלא מעט מהשערים של קבוצתו. גם משחק ההגנה שלו עבר שידרוג ובכלל נראה כי טרטצקי התבגר מאוד במשחק שלו והכי חשוב רואים עליו שהוא מבין את המשחק ואת מקומו במגרש. חייב להישאר וסביר גם שזה מה שיקרה.

קשר אחורי: קובריג'
הקשר האחורי המצוין ששיחק בהפועל חיפה בעונה של רן בן שמעון, תפור באופן נהדר להפועל חיפה של העונה הבאה. תפקיד הקשר האחורי הקלאסי בנוי עליו בול. גם חזק ואגרסיבי במשחק שלו, גם יודע לצאת קדימה עם הכדור ולשחרר את הכדור בזמן וגם בעל בעיטת פצצה שתפתח את הגנות היריבות שיהיו חייבות לצאת אליו קדימה. לא ברור עד כמה זה ריאלי להחזיר אותו אבל שווה בדיקה ויותר משווה לעשות כל מאמץ שזה יקרה.

קשר חמישים-חמישים: אייל שן
אחד השחקנים הלא מוערכים בליגה הלאומית. קשר שקט שעושה את העבודה שלו ביעילות רבה. יוכל להשלים נהדר את הקשר האחורי המרכזי מי שזה לא יהיה. גם יודע לאיים על השער ובכלל פיתח לעצמו תחביב מוזר וזה לכבוש נגד הפועל חיפה ועשה זאת לא מעט פעמים (במדי הפועל כפר סבא, הפועל פתח תקוה ואפילו הפועל אשקלון). רק בשביל זה שווה לנסות להביא אותו.
מאוד הייתי רוצה לראות בתפקיד הזה את יוסי דורה בחזרה בהפועל, אבל בגלל הפלונטר המשפחתי קשה לי לראות את זה קורה.

קשר התקפי: אסי בוזגלו
את העונה הטובה בקריירה שלו עשה בוזגלו בהפועל חיפה תחת הדרכתו של רן בן שמעון. שחקן טכני מאוד, תחבולן ומסוכן מאוד ליד השער. עבר עונה לא סימפטית בראשון לציון שבסיומה אף ירד ליגה. בהפועל חיפה עם הקהל הגדול והחשיפה הרבה יוכל בוזגלו לחזור לעניינים ולהוכיח עד כמה הוא שחקן מוכשר ובעל פוטנציאל. בכל מקרה מי שיגיע למשבצת הזאת יהיה עדיף לאין שיעור מזיו כבדה הקטסטרופלי. אחת החוליות החלשות של הפועל העונה.

קשר התקפי: ערן לוי
לעניות דעתי הפיספוס הכי גדול בכדורגל הישראלי. שחקן עם נתונים מדהימים בקנה מידה מקומי עם המון המון פוטנציאל. יחד עם זאת לדעתי חיב להישאר. אסור לשכוח שהוא רק בן 22 והפריצה הגדולה והמיוחלת שלו עדיין יכולה לקרות. שחקן עם בעיטה מהטובות בארץ, ואם הפרשן במשחק אתמול, מוטי אוויניר (בועט עבר מדהים בזכות עצמו), התלהב פעם אחר פעם מבעיטותיו של לוי, זה כנראה אומר דרשני. מה שכן, חייב להוריד במשקלו לפחות 7-8 קילו וחייב מאמן שידע "להגיע" אליו ולדבר אליו "לקופסא" כמו שצריך.

חלוץ: מור גולן
אם יש חלוץ ששלומי דורה מחזיק ממנו בליגה הלאומית והיה רוצה להביא אותו זה מור גולן. נסיונות בנושא הזה נעשו מספר פעמים העונה אבל כידוע ללא הצלחה. לאחר ירידתה של ראשון לציון אתמול, קבוצתו של גולן, אולי יהיה ניתן להפוך את זה לאפשרי.
חלוץ מהיר ומסוכן, חד כתער ליד הרשת. עם קישור טכני ויעיל צפוי גולן להרשית לא מעט שערים.

חלוץ: נימבה פטי
העמדה בעיתית מכולם. כזאת שיכולה להכריע את העונה כולה. אני עדיין בדיעה שחלוץ זר ברמה טובה העונה במקום אחר מהקשרים האחוריים והפועל היתה עולה ליגה בוודאות. נימבה פטי למרות אופיו הסוער נחשב לחלוץ הטוב בליגה הלאומית בשנים האחרונות ורשם לעצמו עליה שניה ברציפות. בגלל אופיו הבעייתי קבוצות ליגת על חוששות להחתים אותו למרות שהוא הוכיח כבר שהוא לא פחות טוב מהרבה מאוד חלוצים זרים בליגת העל. אולי גם יותר טוב.
חמש שנים שנימבה פטי מועמד להפועל חיפה (שכזכור הביאה אותו לארץ בצוותא עם טוטאנה ואנסמבו) אולם עדיין לא זכה לשחק אצלה (להוציא מחצית במשחק גביע הטוטו). באמת הגיע הזמן שזה יקרה. אם לא נימבה, גם ג'ורג' דאטורו יכול להיות אופציה טובה מאוד. מסמיוני תשכחו, הוא לא יוותר על הכסף הגדול של אלונה ברקת מהפועל באר שבע.

על הספסל ימתינו להזדמנות שלהם: גיל אופק, שמעון הרוש, עידן בלסטרה, רן אבוקרט, הישאם כיוואן, שי סיבוני, רן רול (שחוזר מעולת השאלה בקרית אתא) ומארן לאלה (שקרוב לסיכום בקבוצה).

על פניו מדובר בקבוצה איכותית וטובה, קבוצה מאוזנת ורעבה שאמורה להספיק לכרטיס עליה. השאלה הגדולה מה מהרשימה הארוכה הזאת יצא לפועל ומי מהשחקנים שמוזכרים כאן אכן יהיה בהפועל חיפה בעונה הבאה. נמתין ונראה.

יום רביעי ה-21 במאי 2008 ייזכר לדראון עולם כיום חגו של כדורגל הקבוצות האירופאי, תהא הזוכה אשר תהא, ראויות השתיים. וההכרעה, אחרי לוחמה פסיכולוגית ועונה ארוכה וצמודה תרגש אוהדי כדורגל רבים שישאירו את הביקורות על המפעל האירופאי הבכיר לערב אחד בצד. אוהדי צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד מכלים את הימים האחרונים מול הטלויזיה והמחשב, מריצים סרטי וידאו מהעונה שעברה או מחצי המאה האחרונה ומתרגשים על קריאת ספרי ההיסטוריה של המועדון שלהם, שאחרי היום הזה יעודכנו ויקבלו אולי פרספקטיבה חדשה. הם משכימים קום בידיעה שהיום הזה שונה מכל כך הרבה ימים אחרים, יום שרבות ידובר בו, והם יוכלו לומר לבניהם ולבני בניהם איך ידעו כבר אז שמדובר בהיסטוריה בהתהוות, יום ששלח את המועדון שלהם למקום של כבוד בספר דברי הימים של הכדורגל האירופאי לדורותיו.

יום רביעי ה-21 במאי 2008 ייזכר גם כ-'עוד יום בהיסטוריה הארוכה של הליגה הלאומית', ליגה שהתגלגלה לה וכובדה בשם שכיבד פעם את פאר הכדורגל הישראלי, וכיום היא רק תזכורת לכך שנציגי כדורגל ישראלים יכולים להצליח רק בתחרויות אותן מנהלים אחרים. דמיינו את יומו של אוהד הכדורגל הישראלי השרוף שקבוצתו משתתפת במאבק העלייה האיטי לליגת העל. הוא משכים קום ב-7.30, ומדמיין שגיבורי היום כבר הקדימו אותו ודאי, הרי הדיון בהתאחדות מתחיל ב-8.30. האוהד אמנם אדוק אך אפילו הוא אינו יודע מי ייטול חלק בדיון. האם יהיו שם רק נציגי הפועל רעננה והפועל פ"ת, או שמא גם נציגי חיפה, ר"ג וב"ש יגיעו להשגיח? ומי יהיו הדיינים ואת מי הם אוהדים ביום של חול, הרי לכל אחד יש קבוצה וכל דיין, גם אם הוא משפטן ותיק, מייצג בסך הכל את הסקטור שלו בעם, או לפחות בהתאחדות. ומה הם ילבשו, הדיינים והנציגים? האם יגיעו באדום (של רעננה), כחול (של פתח תקווה) ושחור (לדיינים)? האם באמת יש בהתאחדות שולחן ירוק, או שזו רק פראפרזה מעוכה של העיתונאים, אלו שדוחפים תמיד 'לכדורגל שלא יוכרע על השולחן הירוק' אך דואגים ללבות את האש ולחכך ידם בעניין הפתאומי שנפל על ליגה נטולת כדורגל.

כבר חמישה ימים שהעסקנים היריבים מדמיינים את הפסיקה התקדימית: 'ניצחון טכני בשיעור 0-2 לטובת מועדון כדורגל הפועל רעננה' - זו התוצאה שחשקה נפשם. פתאום יוכלו אפרים גבאי ושלומי דורה לקפוץ על זרועותיו של יואב כץ, להתסכל למצלמות בלי בושה ולשאוג 'ישששששש!' כדרכם של מנצחי ספורט דגולים. הם כבר מדמיינים את תמונתם על שער מדורי הספורט של יום חמישי, חוגגים את הניצחון שהושג בכוח ההתנגדות והצדק, לצידם בתמונה הקטנה הזוכה בטורניר שמסתיים במוסקבה, בין אם זו האחת או האחרת.

ואם לא יקבלו את דרישתם במלואה? אזי יבקשו, במטוטא מכבודו הדיין, 'לשרוף את המועדון'. או בעגת הכדורגל הישראלי, לדחות את הליגה עד שיוחלט לפחות על מועד חוזר למשחק ברעננה, שבו לא ישותף החלוץ הסורר, משאת נפשם של אותם מנהלים בימי קיץ חמים. הרי אין דין רעננה כדין הרצליה? האם אין די תאריכים פנויים בלוח השנה של הכדורגל הישראלי? האם ליגת העל לא תגיע לסופה רק בעוד שבועיים?

יחליטו הדיינים הנכבדים אשר יחליטו, זה יהיה עוד יום בהיסטוריה הארוכה של הליגה הלאומית.
תזכרו את התאריך.

עם סיום המחזור הלפני אחרון בלאומית אפשר להסתפק בכותרת הזו כדי להעריך את סיכויי ההעפלה של הפועל בשבוע הבא.
צמד הנצחונות של פ"ת בשני המחזורים האחרונים עזרו לה לנער את שאר המתמודדות ולמחזור האחרון היא תגיע כשגם תוצאת תיקו צריכה להספיק לה. יותר מכך, היריבה שלה בשבוע הבא, הפועל ר"ג, תשמח אולי לקלקל את השמחה אבל בגלל הפרש השערים הגדול ביניהן (ופער שלוש הנקודות) אין לה סיכוי להדביק את הפער ולעלות במקומה. במקרה של תיקו בפ"ת, הפועל חיפה תצטרך לנצח בהפרש של חמישה שערים ברמת השרון כדי לסגור את הפער, תוצאה לא סבירה. היחידה שיש לה הפרש שערים טוב יותר מהפועל פ"ת היא הפועל ב"ש אבל היא רחוקה שלוש נקודות מפתח תקוה ונקודה מהפועל חיפה ולכן היא תלויה קודם כל בתוצאות שלהן ורק אחר כך בתוצאה שלה (בנצרת עלית).

בשורה התחתונה, רק הפסד של פתח תקוה להפועל ר"ג שאינה במירוץ לעלייה יאפשר להפועל חיפה (אם תנצח ברמה"ש בכל תוצאה) או להפועל ב"ש (אם תנצח והפועל חיפה תאבד נקודות) להשיג את המקום השני.

מבחינתה של הפועל, היא שיחזרה במשחק היום את המשחק מול עירוני ראשל"צ בפתיחת העונה: גם אז היה זה ערן לוי שניצח על ההצגה עם שער מרהיב מכדור חופשי, גם אז צימקה ראשל"צ במחצית השניה ל-2-1 והותירה תחושה מעורבת לגבי יכולת הקבוצה, ועם התחושה המעורבת הזו צפוייה הפועל לסיים עוד עונה בלאומית, בתקווה להגדלת מספר העולות בעונה הבאה.

לאוהבים נסים: בשידור היום בערוץ הספורט טען שלמה שרף, איש שמבין משהו בפוליטיקה של הכדורגל הישראלי, ששיתופו של פטי נימבה במשחק ברעננה הוא שנוי במחלוקת וקבוצות הצמרת צפויות לערער על כך. נימבה שיחק 90 דקות וגם כבש פעמיים, אבל לנו נראה שהאישור שניתן מההתאחדות ינקה את הפועל פ"ת מאשמה ולכל היותר ימצא אשם בהתאחדות, את הנקודות האלו פתח תקוה לא תחזיר. המעניין במקרה הוא שגם נימבה וגם סיבטי ליפנייה של הפועל היו צריכים להיות מורחקים לתקופה ארוכה אחרי האדומים שלהם, אבל שניהם חזרו די מהר (נימבה אחרי 2 משחקים, ליפנייה אחרי משחק אחד) והוכיחו שוב כי לגוף המנהל את הכדורגל בארץ אין יכולת להשליט בו סדר ומשמעת.

במרוצת מאבק העליה של הפועל התמקדנו בבלוג בניתוח סיכויי ההצלחה של הקבוצה העונה. עשינו זאת לא משום שזה המאבק החשוב של הפועל בתקופה הקרובה, אלא משום שניצחון מפתיע במאבק הזה יכל לגרום לשינוי בכיוון בו מתדרדר המועדון שבלאומית לא צפויה לו תקומה או עדנה, רק שחיקה שסופה במחיקה. כיום נראה שהפועל הפסידה במאבק הזה משום שבחרה להפסיד אותו. לו היתה בוחרת לנצח הרי שלא היינו מרימים את הידיים גם היום כי הסיכוי הריאלי עודנו קיים, אבל הפועל הנוכחית לא בחרה בניצחון. היא נכנעה ללחץ ולדיס האינפורמציה, הרימה ידיים מול אפסיות המסורת והואקום הניהולי והיא חלק מעוד שנה של שקיעה במועדון. לצד מחלקת הנוער האובדת שספינת הדגל שלה, אלופת המדינה רק לפני שנתיים, עשויה לרדת לליגה הארצית בשבת הקרובה. לצד שחקני הבית המוכשרים שימשיכו להימכר לסוחרי הקבוצות הבינוניות. לצד צוות האימון החדש שיפציע וירהיב ביטחון כמדי עונה ויסיים עם הפנים בין הידיים. וגם לצד הקהל, זה שהולך ומתמעט ומאמין פחות מדי עונה ורוצה פחות לתרום ולעשות ככל שעובר הזמן.

כשמועדון נכשל בעמידה ביעדיו מדי שנה וכל פרמטר מדיד מעיד על כך, האשמה נמצאת רק בגורם אחד:
ראש המערכת.

אין טעם לנתח את החלטותיו/טעויותיו של יואב כץ - לא כי מדובר בדיון סובייקטיבי אלא כי הדבר ברור לכל מי שעיניו בראשו. החזקתו של האיש בהפועל הופכת כמעט כל דיון בקבוצה למאבק מייאש במציאות ולדיונים העובדתיים הרגילים על חוסר הניהול, הראיה לטווח הקצר והעובדה שבין האיש ובין ניהול קבוצת ספורט בישראל אין אפילו קשר תלוש אפשר להוסיף שתי אבחנות:
- האחת - כץ הוא פשוט מקבל החלטות גרוע. לייחס לו רצון מסויים לחרב את הקבוצה זו מחשבה גלותית חסרת תועלת שמסקנתה הבלתי נמנעת היא שאין פיתרון. הוא מעוניין בהצלחת הנכס שלו לשם סיפוק צרכים אנושיים רגילים למדי כמו כבוד אישי ושיפור ערך כלכלי, אך אין לו את היכולת או ההבנה כיצד לעשות את זה, וככל שהוא מנסה יותר ומתקרב יותר- הוא פוגע ומפריע. קטע הרדיו שצורף כאן והוקלט בראיון שקיים ברדיו חיפה ערב המשחק מול נצרת עלית לפני כשבועיים הוא דוגמא אחת מני מאות אחרות. הנה שתי דוגמאות נוספות: מוואלה, מראיון עם הר הגעש.
לו היתה לכץ יכולת הבנה די מינימלית בתקשורת הוא היה מבין שחשיפה תקשורתית עושה לו וגם למועדון שלו רע מאוד. העובדה שהוא עדיין שש אליי ראיון רדיפוני בתוכנית הספורט הצינית של הרדיו המקומי ביום חול של עונה מזכירה שגם יכולת הבנה די מינמלית בתקשורת אין לו.

- השניה- הנזק שהוא גורם למועדון הוא ארוך טווח והמשמעות שלו גדולה הרבה יותר מאשר השתתפות בליגת העל בעונה זו או אחרת. זו כבר נקודה ששווה לעמוד עליה בשביל להבין את עומק הבעיה:
בקבוצת הייצוג, הפועל היא ברירת מחדל רעה לאנשי צוות מקצועי. לפחות שלושה חברים בצוות האימון של קבוצות ליגת העל חייבים את הקריירה שלהם להצלחה בהפועל חיפה: איש מהם לא יגיע להפועל חיפה כל עוד יואב כץ מנהל אותה. שימו לב לדברים שאומר הזוטר שבהם, טל בנין בראיון באתר ערוץ הספורט. 
אם הם לא יגיעו, איזה מאמן בכיר כן יסכים להגיע? כזה שאין לו ברירה טובה מדי. שלומי דורה לא ימשיך בהפועל בעונה הבאה והמחליף שלו צפוי להיות קאנון בסדר הגודל של מומי זעפרן, ירון הוכנבוים או אייל לחמן. לכל היותר אורי מלמיליאן (שהרי לא ישרוד תחת כץ למעלה מסיבוב אחד).
במחלקת הנוער הפועל הולכת מדחי אל דחי. בקבוצה הבוגרת אנחנו עוד נהנים השנה משנתון 88', בציר אחרון מפירות ההשקעה של רובי שפירא ז"ל ומהימים הארוכים בהם עמד איש מקצוע מוביל בדמותו של אמנון רז בראש המחלקה, אך עושה רושם שאלו ימים אחרונים וקבוצת הדגל של המחלקה תרד בשבוע הבאה לליגה הארצית. הקבוצה, שנתון או שניים מתחת לזה שזכה באליפות הנוער רק לפני שנתיים, השיגה ב-11 המשחקים האחרונים שלוש נקודות והיא תזדקק כנראה לניצחון במשחק הבית הקרוב מול מכבי פ"ת, סגנית האלופה, כדי להישאר בלאומית. אנו קוראים כמובן לאוהדים להגיע בשבת בבוקר לקריית חיים ולדחוף את השחקנים, אך השבר האדיר במחלקת הנוער הוא תוצאה ישירה של הואקום הניהולי והמקצועי. חבורת חדלי האישים המנהלת את מחלקת הנוער ומאמנת את קבוצות הייצוג שלו (ובשמות: אורן שטרלינג, תמיר וסרטיל, אשר צרפתי, רם בן מיכאל) היא כישלון מקצועי מדהים וחסר תקדים. החבורה הזו לקחה מחלקת נוער מובילה ודי מפוארת והצליחה במחי שלוש שנים להפוך אותה לבושה, כקוסם שהפך כסף לחול. אך האשמה לא מתמצה בהם אלא במי שמינה אנשים נטולי הכשרה, הבנה מקצועית וכפי שהתוצאות מורות גם נטולי יכולת ניהול והפך אותם לאנשים שעל פיהם יישק דבר.

השלישית-הפועל חיפה של היום היא מועדון נטול מסורת- מסורת היא מילה גדולה ולא מוחשית אבל כששחקני הפועל חיפה עולים על הדשא של וסרמיל ביום שישי הם לא שונים מהשחקנים של הפועל רמת גן שהופיעו שם שבועיים קודם לכן או אלו של עירוני ראשל"צ שישחקו מולם בשבוע הבא. הם משחקים בשביל המשכורת, הכבוד, הקהל שמגיע ביום נתון למגרש ולפעמים מעודד גם אותם, וזהו. אין להם במערכת שום דמות להזדהות איתה, אף ספורטאי מצליח במיוחד לא ממלא תפקיד מקצועי או ניהולי בקבוצה, אין מי שהצליח בהפועל חיפה וגם נשאר בה והיום יכול לקחת את השחקנים לשיחת מוטיבציה לפני משחק ולהבטיח שלדשא תעלה קבוצה בטוחה שרוצה להיות רשומה על עוד יום בהיסטוריה של הפועל חיפה.

היריעה כאן עוד ארוכה ואפשר למנות את אובדן הקהל, אובדן הקשר עם הקהילה, אובדן הספונסרים ובעיקר הפגיעה התדמיתית האנושה.

והשורה התחתונה כוללת גם אותנו האוהדים ובעלי כוח ההשפעה: הקבוצה מתמוטטת לנגד עינינו תחת ניהול נוראי של איש חסר יכולות, והתגובה שלנו מתחלקת לשתיים: או התעלמות ודחיה, או הצטרפות לשליט הנוכחי כדוגמאת דוד קבסה. אין איש שחושב שאיזו משתי הדרכים הללו היא הטובה ביותר, אבל הן בוודאי הקלות יותר. לכן, האשמה וגם הפיתרון תלויים גם בנו.

הפועל מפנה אחר כבוד את המקום השני בלאומית אחרי שהיא מסיימת הפסד שני ברציפות ליריבה ישירה בצמרת ועכשיו היא האנדרדוג של המירוץ: בפיגור שתי נקודות, בפיגור ביחס השערים, עם ביטחון שאבד ועתיד לא ברור. לפני שבועיים כתבנו כאן על סף השבירה הנמוך של הפועל ועל מנגנון ההרס העצמי במועדון ועתה ניתן להוסיף אליו גם את שלומי דורה. 'מחרבייך ממך יבואו' אמרו חז"ל ואת זרעי ההפסד בבאר שבע נטע שלומי דורה עוד בדקות הסיום של המשחק בשבוע שעבר: אז התרכז המאמן בשיפוט ובמזל, והיום מתברר שגם בלי בעיות שיפוט (ופנדל במתנה) - הקבוצה שלו נשארה אחת הלחוצות בליגה, קבוצה שמשחקת כאילו גורלה הטראגי נכתב בתסריט ידוע מראש, ולקבוצות כאלו כידוע המזל לא מגיע.

דורה אמנם טען אחרי המשחק שהקבוצה שלו תגיע לבאר שבע על מנת לנצח, בפועל הוא העלה הרכב שקיווה לשמור על 0-0 ונכשל, ואז נותר אובד עצות. השורה התחתונה היום אומרת: הקבוצה לחוצה ולכן היא נכשלת, אבל לאף אחד בצוות המקצועי אין את היכולת או ההבנה כדי לפתור את הבעיה. להפועל אין יותר שום יתרון על הליגה והסיכוי היחיד שלה במאבק הוא לנצח פעמיים ובהפרש גבוה ולקוות לטוב (שיוויון עם פ"ת הוא עדיין אפשרות ריאלית, הפועל רחוקה ממנה 2 נקודות וגם חמישה שערים בהפרש השערים). את זה צריכה הקבוצה לעשות כשאין לה אף שחקן התקפי עם ביטחון, וגם ההגנה נראית מפורקת ורחוקה מאוד מהיציבות שאפיינה אותה לאורך העונה.

מאזן הכוחות החדש בלאומית: הפועל פ"ת והפועל ב"ש מגיעות במומנטום לישורת האחרונה, לשתיהן גם יחס השערים הטוב בליגה  (9+ ו-11+ בהתאמה) אבל יתרון הנקודות של פ"ת קריטי. לצידן עדיין רצה בני לוד שצמודה לפתח תקוה במקום השני ופוגשת את ב"ש בשבוע הבא. ההימורים שלנו בינתיים מדייקים בעיקר והתחזית למחזור הבא: תוצאת תיקו בלוד, תוצאת תיקו ברעננה (בין הפועל פ"ת להפועל רעננה) - אם הפועל תנצח וזה אם גדול מאוד, היא תשתווה במאזן הנקודות שלה להפועל פ"ת לקראת המחזור האחרון.

הרחבה: ביחד עם ההתפרקות של קבוצת הנוער הפועל הולכת והופכת את העונה הזו לאחת שתיזכר לדיראון עולם. חשוב לזכור שעם כל הכבוד לביקורת על דורה, הסיבה האמיתית שהקבוצה נכשלת היא שהיא חלק ממועדון שהולך ומאבד מכבודו ואין לו מסגרת מנצחת שתחזיר את הקטר למסילה. נרחיב על כך בימים הקרובים וננסה לתאר מזוית חדשה את מחרבו הראשי של המועדון - דון קישוטנו, מר יואב כץ.

ידיד הבלוג חץ האדום מדווח על ההרכב הצפוי במשחק בבאר שבע היום:
גיל אופק
עידן בלסטרה
קוני צ'קארטה
אושרי רואש
שמעון הרוש
בראיין גרז'יץ'
אסי אברהמי
רן אבוקרט
הישאם כיוואן
זיו כבדה
עדן בן בסט

ההרכב שכולל לא פחות משישה שינויים מזה שפתח בשבוע שעבר מול בני לוד מראה על שלושה שינויים בקונספט שהוביל את הפועל העונה:
- התאמת המערך לשחקנים. הפועל משנה לראשונה העונה את ה-4-4-2 לטובת 4-5-1 מכיוון שהשחקנים בכושר הטוב ביותר העומדים לרשותו של שלומי דורה הם שחקני הקישור. אחד מהם, קוני צ'קארטה, יפתח במרכז ההגנה במקומו של סיבטי ליפנייה.
-זניחת קונספט ערן לוי. הואקום שנוצר בהתקפה עם הרחקתו של יוסי ג'נאח והספק לגבי כשירותו של עדן בן בסט ביחד עם התרומה המעטה של לירון וילנר הפכו את ערן לוי לפיתרון האלטרנטיבי. יכול להיות שאי הכללתו בהרכב היום מעידה על שינוי בתפיסה. ההעדפה של זיו כבדה על פניו בהרכב כמוה כהודאה בטעות החילוף בשבוע שעבר, וזו כבר התבגרות. נחכה ונראה אם התיזה הזו תחזיק מעמד אם הפועל תמצא את עצמה בפיגור ותצטרך שינוי מהספסל.
- לא משחקים על ניצחון. ב"ש היא אלופת ה-0-0 של הלאומית עם לא פחות מחמש תוצאות מאופסות, ארבע מהן נרשמו בשבעת המחזורים האחרונים. בפעם האחרונה שנכבשו במשחק בב"ש יותר משני שערים, נצרת עלית ניצחה שם 2-1. זה היה בנובמבר. לשלומי דורה מתאימה מאוד תוצאת תיקו במשחק הזה ואפשר להמר די בביטחון על מעט אירועים ומעט שערים.
ההימור שלנו: תיקו היום וירידה למקום הרביעי בסיום המחזור לאחר ניצחונות של הפועל פ"ת ובני לוד.
אדומים יעדכן מב"ש בזמן אמת.

ברוח הקיץ שנחה על הלאומית בימים אלו ננסה לנתח את תמונת העולות על סכין אבטיחים קהה. מדובר בסך הכל בליגה הלאומית, על צרותיה והפתעותיה ולו ידענו באמת לחזות אותה בצורה מדויקת הרי שלא היינו מספרים לכם אלא רצים לממן את החופשה הבאה שלנו בכספי הזכייה בטוטו. אבל לנתח, אנחנו יכולים.

הפועל באר שבע - יעד מקסימלי - 51 נקודות. יתרונות: הפרש שערים 8+. התלהבות וביטחון. לוח משחקים.
הפועל ב"ש היא הכבשה השחורה של השבועיים האחרונים בליגה הלאומית. כשאיבדה את הסיכוי התיאורטי להגיע לקו 55 הנקודות המיתולוגי שלנו הספדנו אותה, וגם אחרי שני נצחונות רצופים ודחוקים (5 מ-11 הנצחונות של ב"ש העונה היו בתוצאה 0-1. וגם 7 מ-10 ההפסדים) צריך להיות באר שבעי אופטימי במיוחד בשביל להאמין שהרצף ההיסטורי של שני הנצחונות הוא רק חלק משרשרת של חמישה. הבעיה המרכזית של ב"ש בהתקפה, אפילו הפועל נצרת עלית כבשה יותר. בעיה שניה היא פער 4 הנקודות מהמקום השני. הפער הזה משמעו שגם אם תנצח את בשישי הקרוב את הפועל חיפה היא עדיין תלויה בתוצאות היריבות. אם לא תנצח, היא מחוץ למירוץ באופן סופי ומוחלט.
סדר המשחקים: בית-חיפה, חוץ-לוד, חוץ-נצרת עלית. תחזית: 47 נקודות

הפועל רעננה - יעד מקסימלי - 53 נקודות. יתרון: אין לחץ להצלחה, אין פחד מכישלון
רעננה רק הבטיחה השבוע את ההישארות בליגה ומיד היא מפתנה למאבקי העליה. לפחות באופן תיאורטי. באופן מעשי, רעננה תעשה את מה שהיא עושה טוב מכולן: תפריע. בשלושת המשחקים האחרונים היא פוגשת את הפועל עכו, הפועל פ"ת והכח עמידר, לכולן יש על מה לשחק (לעמידר רק על המאזן) ורעננה תחפש לגנוב תיקו, אולי אפילו ניצחון. קשה לנו לראות אותה משיגה שני נצחונות במשחקים האלו ולכן היעד שלנו הוא ארבע נקודות.
סדר המשחקים: חוץ-עכו, בית-פ"ת, חוץ- הכח. תחזית: 48 נקודות

הפועל רמת גן- יעד מקסימלי-54 נקודות. יתרונות: מוראל גבוה (יחסית). הגרלה נוחה (יחסית)
אחרי שני נצחונות מאוד גדולים מול הפועל חיפה ולוד, ר"ג איבדה גובה עם נקודה בשני המשחקים האחרונים. אותנו זה לא מפתיע כי לר"ג עדיין נוח בתפקיד הפועל רעננה, אבל היא לא מצליחה לנצח כשהלחץ עליה. המשחק שלה מול ראשון לציון היה פתוח למדי עם המון הזדמנויות והיה קרוב מאוד להסתיים בניצחון של ר"ג, אבל השורה התחתונה היא שר"ג איבדה נקודות מול קבוצה שניצחה בפעם האחרונה במחזור ה-14. המאצ' אפ שלה מול היריבות הנותרות הוא טוב למדי בבית, אבל העובדה שהשיגה לאורך העונה רק ניצחון חוץ אחד תעמוד לה לרועץ. גם יחס השערים שהוא הגרוע בין המתמודדות לעליה (3-) משמעו פיגור נקודה נוספת מול כל יריבה כמעט (אולי למעט בני לוד)
סדר המשחקים: חוץ-רמה"ש, בית-עכו, חוץ-פ"ת. תחזית: 50 נקודות

בני לוד- יעד מקסימלי- 54 נקודות. יתרון: מומנטום מהמשחק בחיפה
מאוד קשה להעריך איזו קבוצה תציג בני לוד בשלושת מחזורי הסיום אבל אנחנו לא מרגישים שזו תהיה קבוצה לעליה. לוד התקשתה מאוד בשני הסיבובים הקודמים מול היריבות הנותרות שלה במחזורי הסיום והשיגה רק 6 נקודות מ-18 אפשריות במשחקים מולן. לוד עשויה למצוא את עצמה במקום השני לאחר המחזור הקרוב (אם תנצח בנצרת עילית) אבל אנחנו לא מאמינים שתדע להתמודד עם הלחץ בצורה מנצחת ותאבד גובה בשני מחזורי הסיום.
סדר המשחקים: חוץ-נצרת עלית, בית-ב"ש, חוץ- ראשל"צ. תחזית: 49 נקודות

הפועל פתח תקוה- יעד מקסימלי- 54 נקודות. יתרונות: מאמן חדש (?), המשחק הקרוב מול הכח ר"ג, יחס השערים הטוב ביותר
סיר הלחץ בפ"ת מאיים להתפוצץ, אבל העובדה שהקבוצה מקבלת הזדמנות ועוד הזדמנות להישאר במירוץ עשויה להסתיים דווקא בפיצוץ חיובי. פ"ת היא היחידה מבין קבוצות הצמרת שנותרו לה שני משחקי בית ולשמחתה של פ"ת שלושת המשחקים שנותרו לה הם מול יריבות שיפתחו את המשחק ויאפשרו ליתרון ההתקפי של פ"ת (ההתקפה השניה בטיבה בליגה) לבוא לידי ביטוי. הרבה מאוד תלוי בחילופי המאמנים בפתח תקוה (אם יתרחשו) ובתוצאת המשחק הקרוב מול הכח ר"ג. ניצחון ישלח אותה ככל הנראה למקום השני ויסיר את סימני השאלה לפחות עד הקרב ברעננה. אנחנו מאמינים שפתח תקוה תשיג לפחות 5 נקודות, אולי אפילו 7. כמובן שמשחק מול הכח ר"ג יכול להפוך לחוויה מתסכלת מאוד ולשלוח את פ"ת לסיום עגום של העונה, אבל אנחנו מאמינים שתהיה נפילת מתח אצל הכח והיא תתבטא לפחות במשחק פתוח, ובכזה לפ"ת, במיוחד בביתה, יש יתרון ברור.
סדר משחקים: בית-הכח, חוץ-רעננה, בית- הפועל ר"ג. תחזית: 52 נקודות

הפועל חיפה-  יעד מקסימלי-55 נקודות. יתרונות: יתרון הנקודה, יחס השערים הטוב ביותר אחרי הפועל פ"ת.
לא ברור איזו הפועל חיפה תופיע למשחק בוסרמיל, אפשר רק לקוות שהיא תופיע באותו המערך שהסתיים בגניבת הניצחון בסיבוב הקודם. זה המשחק היחידי בסיבוב הזה בו הפועל, נטולת ביטחון ונטולת כלים התקפיים משמעותיים (ערן לוי לא בכושר, בן בסט פצוע, ג'נאח מורחק, רן יצחק לא משותף) צריכה לשחק למען נקודה אחת. נקודה תצליח גם לעצור את הסחף שמאיים לפרק את חלום העליה של הפועל, גם להוציא יריבה אפשרית מהמירוץ, ובעיקר - להשאיר את הפועל בעמדה שבה היא תלויה בעצמה. אמנם בסיום המחזור הקרוב הפועל עשוייה להתדרדר עד למקום החמישי (בהנחה שיריבותיה ינצחו כולן) אבל בשורה התחתונה לא תהיה בליגה אף קבוצה שתשיג 9 נקודות, ואם הפועל תצליח לנצח פעמיים (ולהשיג יתרון ביחס השערים מול הפועל פ"ת) היא תעלה. הצרה היא שאחרי הפסד בב"ש הלחץ בקרית חיים יהיה כל כך נורא שהוא יכלה גם את שני המשחקים שאחריהם, ולכן נקודה בוסרמיל היא המפתח. שימו לב שבשלושת המשחקים בסיבובים הקודמים ניצחה הפועל בב"ש, רמה"ש ובמשחק הבית מול ראשל"צ. ובלאומית העונה זה סימן חשוב. הצרה היחידה היא שאנחנו לא רואים בהפועל את קור הרוח הדרוש בשביל לנצח אפילו שני משחקים. ההימור שלנו משאיר את הפועל תלויה בתוצאה מהמשחק האחרון בין הפועל פ"ת להפועל ר"ג, ותחושת הבטן אומרת שפתח תקוה עושה את זה. רק תחושה.
סדר המשחקים: חוץ-ב"ש, בית- ראשל"צ, חוץ-רמה"ש. תחזית: 51 נקודות