הוויקינג שהמציא את הגליץ'
יש כאלה שהתחילו את הקריירה מ-0. אבא גינדין התחיל מ-00. הנה הסיפור של איציק אנגלנדר: "שיחקנו נגד מכבי ת"א בקרית-אליעזר. זה היה בעונה שלא התחילה בזמן, בגלל שהיו פרשיות של שחיתויות. המגן הימני שלנו היה אהרון כהן. גינדין, שהיה בכלל חלוץ, ישב על הספסל.
"פתאום, תוך כדי משחק, אהרון היה צריך דחוף לשירותים. מנהל הקבוצה אמר לאחד השחקנים להיכנס, אבל המאמן הגרמני, אובה קלימצ'בסקי, רצה להראות לכולם מי הבוס ואמר לגינדין שייכנס. אבא נכנס והיה מצויין. ניצחנו 1:3, והתברר שהוא מאוד אפקטיבי. כושר הרי תמיד היה לו, ופתאום התברר שאי-אפשר לעבור אותו. ככה הוא נהיה המגן הכי טוב בארץ. באותה שנה כבר הגיע לנבחרת".
"אני יודע שאנשים לא יאמינו לסיפור הזה", ממהר להוסיף אנגלנדר, "אבל נשבע לך שככה זה היה". ואכן, שיחה עם אבא עצמו למחרת, מאשרת: כשאהרון כהן הלך לשירותים, גינדין עבר לייצור.
השיחזור של אבא: "אני וגבי בליטי ישבנו על הספסל. לגודי גולדברג, שהיה אז בנבחרת, היו דרישות כספיות והוא עשה שביתה. אהרון כהן היה מצויין ואפילו כבש גול. 5 דקות למחצית הוא אמר שיש לו קלקול קיבה, ואני נכנסתי. אני זוכר שאחר-כך ראיתי שהוא חוזר לספסל ואמרתי לשופט: 'אהרון כהן רוצה לחזור למגרש'. למרות שזה היה משחק ידידות, השופט מהאיגוד אמר שאי-אפשר לחזור".
אבא גינדין נולד בפינלנד ב-1946, ושיחק כדורגל מגיל 8-7 בקבוצה היהודית מכבי הלסינקי. כשהיה בן 18 הגיע בעקבות אחותו לקיבוץ עין-השופט. ועכשיו, 33 שנה אחרי, הוא חושף את הסקופּ: "כשהגעתי לארץ, היה לי בכיס מכתב הפניה למכבי ת"א, מיהודי פיני שהיה איתם בקשר. אני לא ייחסתי למכתב הזה חשיבות. אני זוכר שנסעתי לבקר חברים בקרית-מוצקין ושאלתי אם הם מכירים קבוצה מליגה א' או ב' שתסכים לקבל אותי. בסוף דיברתי עם הפועל חיפה וכעבור כמה ימים הם שלחו מונית עם הגיזבר יחיאל וקשטיין, שהוציא אותי מהמקלחת ואמר שבשבת בבוקר יש אימון.
"באתי בשבת. המאמן היה היוגוסלבי מינדה אובאנוביץ'. אני, כמו כל סקנדינבי, הייתי לבן כמו חזיר, כמו סדין. אני בטוח שכל השחקנים צחקו עליי, וגם לא מסרו לי. היתה שם מאפיה של הוותיקים (שעוד נגיע אליה). בחיפה היה אז גם פרלמנט של אוהדים שישב ביציע.
"אני זוכר שנתתי טיל מ-35 מטר למשקוף, שהיה עשוי מעץ, ושמעתי "וואו" ענק מכיוון הפרלמנט. ליווה אותי אדם בשם אברהם הרצברג, שידע לדבר שבדית. הוא אמר לי שרוצים להחתים אותי ולתת לי 200-100 לירות. עשיתי פרצוף, אבל פתאום הרגשתי מכה בצלעות והרצברג אמר: 'קח כל מה שנותנים לך'. אז הסכמתי".
חוץ מבעיטות התותח, גינדין בלט בשני תחומים. בחיפה טוענים עד היום שהוא זה שהביא לארץ את הגליצ'ים (אנגלנדר: "בהתחלה צחקנו, אמרנו שיש לו מחלת הנפילה"). חוץ מזה, כמו כל פיני גזעי, היה לו כושר גופני מדהים. הוא אפילו השתתף בקביעות במרתון טבריה והתברג בשלישיה המובילה בין הוותיקים. באימוני הכושר, מספר אנגלנדר, כשכולם היו מקיפים את המגרש בריצה, השאלה היתה לא מי יגיע ראשון, אלא בכמה סיבובים גינדין ישיג את כולם.
עדין, מופנם, אבל חיה רעה. ככה זוכרים החברים את גינדין הכדורגלן. "פעם אחת", מספר דובי שטיין, העסיין של הפועל חיפה עד היום, "לנבחרת היה משחק נגד חבש בקדם-עולמי". דובי לא מוכן להתחייב אם היריב היה חבשי או סודני, אבל דבר אחד הוא זוכר טוב מאוד: "אבא עלה לשחק, למרות ש-11 ימים לפני כן הוא עבר ניתוח מניסקוס ברגל. ואז זה היה ניתוח ניתוח, לא כמו היום, שיש ארתרוסקופיה. אבא היה סוס בריא כזה, מבנה גוף סקנדינבי".
אפרופו זכרונות מאפריקה, בדיקה בספרות המקצועית מגלה שנבחרת ישראל אכן נפגשה פעמיים עם החבשים במסגרת הקדם-עולמית, אבל זה אירע ב-1961, כשגינדין עוד השתכשך במימי הפיורדים של פינלנד. ואם כבר אמת היסטורית, זו הזדמנות לציין שניצחנו את החבשים פעמיים, "0:1 ו-3:2, לעיני 35 אלף באיצטדיון ר"ג. על משחק הגומלין מורט העצבים בו ניצחנו 2:3 דיווח נחמיה בן-אברהם: "גלזר קבע 0:1 לזכות ישראל בדקה ה-27, אבל החלוצים החבשים, שנראו כה רכים וחסרי מחץ חמישה ימים קודם לכן, ניצלו שגיאות בהגנה הישראלית כדי לסכן את שערנו ואף להשוות בדקה ה-31 על ידי המקשר השמאלי קאבאדה"… קאבאדה? זה לא סבא של ההוא מצפרירים?
והיו לו פצצות. כל שבוע גול. אנגלנדר אומר שלאיציק זוהר יש בעיטות מדוייקות, אבל לאבא היו טילים רבי-עוצמה. "הוא היה לוקח תנופה של 25 מטר, ואם היית בחומה, היית בטוח שהוא עומד להרוג אותך. אנשים פחדו לעמוד בחומה. אני זוכר דרבי אחד בקרית-אליעזר, כשגרשוני עמד בשער של מכבי. אבא לקח תנופה, אבל הרגל לא נכנס טוב ויצא כדור דרדל'ה, שהתגלגל לאט-לאט ונכנס. איפה היה גרשוני? מרוב פחד ברח מהשער".
גינדין היה פורח במיוחד בחורף. "בקיץ היה לי מאוד קשה. אהבתי את הגשם והבוץ. תראה מה קרה לפיני ההוא (מיקה אלטונן) בבאר-שבע. לקחו בחור סקנדינבי, ועוד הכניסו אותו לתנור של הליגה".
ולא רק האקלים הפריע להתאקלמות. אבֶּא (רק בארץ כולם היו בניו וקראו לו אבַּא) לא שלט בעברית. גינדין: "היושר והנאיביות שלי לא תרמו לקליטה. היה קשה מאוד וכבר חשבתי לחזור הביתה".
והיתה המאפיה, שלפי נימת קולו של גינדין מטילה עליו את חתתה עד היום. רק שעכשיו, יש לו אומץ לחשוף שמץ ממעשיה הביזאריים. "הסנדק" היה אורי ויינברג. "יום אחד, הוותיקים שיחקו קלפים ואנחנו, הקטנים, עמדנו בצד. ויינברג לא הפסיד ואני עמדתי מאחורי הגב שלו. פתאום הוא הסתובב, נתן לי סטירה ואמר 'אתה עושה צל על הקלפים שלי'. המנורה היתה בכלל באמצע, מעל השולחן, ואני עמדתי מאחוריו, ככה שלא יכולתי לעשות לו צל. לקחתי את זה קשה.
"אסור היה לנו להיכנס למקלחת לפני הוותיקים. אם היית מנסה, המגבת שלך היה טסה למקלחת לפניך, או שבמקרה היותר קיצוני, הוותיקים היו עושים לנו משהו על הרגל".
מה זה "משהו"?
"משתינים לך על הרגל. בין הוותיקים היו שאלתיאל, פיקר, קיוביק, ויינברג ורוקמן. גם לאוטובוס אסור היה לנו לעלות לפניהם".
ויינברג לא זוכר את סיפור הסטירה. הוא זוכר רק שני דברים. אחד, שבכל נסיעה גינדין היה משתלט על הלחם. "בהפלגה למארסיי, במלון, הוא תמיד היה לוקח אליו את הסלסלה עם כל הפרוסות. לא יודע למה. כבר חשבנו שבפינלנד אין לחם". אבא מצדו, אינו זוכר שפיתח אובססיה כלשהי ללחם. אין הנחתום מעיד על עיסתו.
הדבר השני שויינברג זוכר זה ש"גינדין היה פולט כל הזמן את המילה א-סטאנה, ולא הבנו מה זה". באיחור של 30 שנה, אבא מפענח: "סטאנה זה שטן. הייתי מקלל בפינית, שהם לא יבינו".
הסיפור הכי מפורסם על גינדין היה עם חיים לוין, שוער מכבי ת"א, שבאחד המפגשים במגרש המכביה עט עליו מאחור, לפת את צווארו, והשליכו חסר-נשימה לדשא. אבא לוקח אוויר ומשחזר: "זה היה בעונה שכל קבוצות הפועל שיחקו קודם כל ביניהן, בית וחוץ, ורק אחר-כך נגד קבוצות מכבי, כדי שלא יהיו מכירות. המאמן אמר לי שאחד התפקידים שלי, זה להפריע ללוין לבעוט כדור שוער.
"בכל פעם שהוא התקדם עד ה16-, הפרעתי לו, עד שהוא התעצבן ואמר לי: 'עוד פעם אחת אתה מפריע, ואני גומר אותך'. בסוף הוא באמת חנק, אבל השופט, הנדוורג, בכלל לא ראה כי הכדור היה כבר בצד השני, הוא תפס אותי הרים ועזב. צנחתי לריצפה. עשיתי קצת הצגה וחיכיתי שמישהו יבוא להציל אותי. אני זוכר שלמחרת פרסמו את התמונות בעיתון 'העולם הזה', והכותרת היתה "החונק מבוסטון".
ככה שתקת לו?
"המשחק נגמר ב-0:0 ושבוע אחרי זה הם הגיעו לקרית-אליעזר. ניצחנו 0:1 משער שלי, והכותרת בעיתון היתה: 'הנקמה המתוקה של גינדין'. אני שומר אותה עד היום".
אבל כדי ללמוד באופן משמעותי על קליטתו של אבא בישראל, אין כמו סיפור הסיסמה של אנגלנדר. איציק: "גינדין היה שקט מאוד, חשדן, לא ידידותי במיוחד. בצבא, המון שחקנים התרכזו בפיקוד צפון. בכל יום ראשון זה היה התור שלנו לשמור בפיקוד בנצרת.
"גינדין היה ש.ג בבוטקה ואנחנו היינו ארבעה בפטרול, כולם שחקנים - דרוקר מהפועל פ"ת, נחמן קסטרו ומנחם רוזנשטרייך מהפועל ת"א, ואני. השער היה מבודד, למטה, והסיסמה היתה (היום כבר מותר לגלות) 'אשכול ענבים'. המשמרת שלנו היתה מחצות עד 4 בבוקר.
"גינדין ב-ש.ג לא כל-כך ידע עברית, ובאמצע הלילה התפרצנו אליו, תפסנו אותו מאחורה וצעקנו: 'סיסמה'! אבא היה מבוהל ואמר רק: 'לא זוכר. או תפוחי-אדמה או תפוחי-עץ'".
ועכשיו לגירסת גינדין: "הסיסמה היתה 'גזר'. הם קפצו עלי מאחור וצעקו 'סיסמה!'. לא זכרתי איך אומרים בעברית, אז אמרתי להם: 'כזה ארוך שאוכל שפן'".
|
 |
גינדין. טילים מ-35 מטר.
גינדין, מודל 1997.
|
